נגיף הקורונה שמשבית את כל תחומי החיים ומשתק בין היתר גם את הכדורגל הוא תופעה חסרת תקדים בהיסטוריה העולמית. אבל בעבר היו כאן כמה מקרים דומים שפרט לצלקת שהותירו על מדינת ישראל השפיעו באופן ישיר על העונה של קבוצות הכדורגל של העיר. יותר נכון, היו גורם ישיר למכה מתחת לחגורה שלקח לא מעט זמן להתאושש ממנה. חזרנו השבוע אחורה, לעולם נטול טלפונים סלולריים ושחקני רכש, לימים שבהם בקטמון ובימק"א זה נגמר בבכי.
את עונת 91/90 פתחה בית"ר בסערה. למרות קשיי תקציב וסגל אפור למדי, הקבוצה הצעירה של זאב זלצר, שהקפיד להזהיר שהשחקנים שלו "אוספים נקודות ליום סגריר", הוליכו את הטבלה במחזור החמישי אחרי ניצחון סנסציוני בימק"א על מכבי חיפה המפלצתית (שאת סיום העונה ההיא סיימה בדאבל היסטורי). בערך בשלב שבו בית"ר הסתכלה על כל הליגה מלמעלה החל סדאם חוסיין לירות טילים על גוש דן, ומכאן החל אפקט דומינו שלא היה אפשר להתגבר עליו. בלם הקבוצה ואחד העוגנים שלה, ולדימיר לאלוב, הודיע לראשי המועדון שהוא שבר את הרגל בעת גלישת סקי במולדתו בולגריה, עניין שלימים התברר כפייק ניוז כשבפועל לאלוב פשוט חשש להגיע לישראל וטען שהוא מגובס כסיפור כיסוי.
הבלם השני ואחד הסמלים של בית"ר, אודי אשש, סבל מפריצת דיסק ונאלץ לפרוש מכדורגל, עניין שהחל את הפיכתו לרב בישראל. קשר הקבוצה המבטיח אמיר כהן קרע את רצועות הברך, החלוץ יעקב פלד נפצע, ובית"ר החלה להפסיד ברצף והפכה ממועדון שנחשב לאחד הגדולים בישראל לשטיח של הליגה. בזמן שדובר צה"ל נחמן שי היה מרגיע את האזרחים שירדו לחדר האטום, זלצר, מאמן בית"ר, היה מקבל עוד הודעה מרופא הקבוצה שעוד כוכב שלו סיים את העונה. ובמקביל הודעה מהנהלה שלא יבנה על רכש כי הקופה ריקה.
זלצר אמר לנו השבוע: "זה לא דומה לקורונה, כי אז ראינו אופק והיום אנחנו לא יודעים מתי זה ייגמר. ברגע שהחלו ליפול טילים על ישראל והזרים, הבלם לאלוב והחלוץ הבולגרי אטנס פאשב עזבו את הארץ הפכנו את שעון החול ואי אפשר היה להציל את הקבוצה מירידת ליגה".
המנהל המיתולוגי של בית"ר, אברהם לוי, נזכר השבוע אחרי שלושה עשורים שהטילים מכיוון עיראק דרדרו את בית"ר אל מתחת לקו האדום. "לאלוב לא חזר, שחקנים נפצעו והיה כאוס. הפסדנו במחזור העשירי בבאר שבע, ומשם זה התחיל להתרסק. אני יכול להגיד בפירוש שבלי המלחמה הזו אין ספק שהיינו נשארים בליגה. זלצר היה גר אצלי בבית בירושלים יחד עם אשתו כי הוא פחד לנסוע הביתה לאזור גוש דן כי עפו שם טילים. בוא נגיד שאף חלוץ או שופט לא הוריד את בית"ר ליגה אלא זו ירידה שחתום עליה השם של סדאם חוסיין".
ערב פרוץ מלחמת ששת הימים ביוני 1967 הפסיקו את הליגה. היא נפתחה מחדש כעונת 1968/1967 במה שמכנים עד היום 'העונה הכפולה'. בית"ר התמודדה אז מול מכבי רמת עמידר בליגה השנייה על עלייה. בעונה שהופסקה בית"ר היתה בצמרת, אבל בעונה שלאחר מכן בה נחשבו הנקודות של העונה הקודמת, היא נכנסה לכושר שיא ורשמה עלייה בלתי נשכחת לליגה הראשונה.
הפועל אחרי מלחמת ששת הימים, בעונה השניה שהיא כאמור המשך העונה הקודמת מינתה למאמן את אדמונד שמילוביץ' ואת שלמה דיאון ליו"ר. האדומים סיימה את 'העונה הכפולה', שהיתה אחת הטובות בתולדותיה, במקום השלישי. "אם היו מחשיבים רק את העונה השנייה ולא מתחשבים בעונה הקודמת הפועל היתה מסיימת עם אותו מספר נקודות כשל האלופה מכבי תל אביב ואולי גם זוכה באליפות היסטורית", אומר העיתונאי הוותיק רוני דיאון.
מלחמות ישראל פגעו פעם נוספת בצד האדום של העיר, שנהנה מההגמוניה העירונית באותן שנים. בדיוק שבוע לפני בסוף ספטמבר 1973, הוגרל מפגש כפול בגביע המדינה בין בית"ר להפועל. שני הדרבים הללו נכנסו לדברי הימים של הכדורגל הירושלמי.
לדרבי הראשון בקטמון הגיעה בית"ר כאנדרדוג מובהק והפועל הגיעה כמחזיקת גביע המדינה. המחצית הראשונה התנהלה בשליטה אדומה טוטאלית, כדור שהדביק לקורה ציון תורג'מן ומשחק עקר משערים. במחצית השנייה אורי מלמיליאן הפתיע את יהודה תובל ז"ל ואוהדי בית"ר החלו לשיר למספר 8 את להיטו של גבי שושן 'שש עשרה מלאו לנער' (גילו של מלמליאן). דדו ישי ז"ל העלה ל־0:2, ונחום תא שמע צימק ל־1:2. חמישה ימים לאחר מכן בגומלין בימק"א בית"ר ניצחה 0:1 משער של שלום אביטן. העיר הפכה בשבוע אחד מאדומה לצהובה.
מלחמת יום הכיפורים שינתה את ההגמוניה, כי בעוד רוב שחקני הפועל גויסו לחזית רוב שחקני בית"ר לא היו בגיל צבא. "אפשר להבין את הנזק של המלחמה", אומר אלי לוי, שחקן הפועל באותם ימים, "מעצם העובדה שאחרי שנגמרה המלחמה פירקנו והבסנו קבוצות, אבל זה היה כבר מאוחר מדי. דוד שווייצר ז"ל אמר בטרום העונה ההיא: 'אם הייתי מאמן הפועל ירושלים הייתי לוקח אליפות דרך הטלפון'. במועצת הפועלים לא ספרו את הפועל ירושלים כמו את הפועל תל אביב אז לא דאגו להשאיר את הכוכבים שלנו שגויסו בבית, ולכן היינו עולים למשחקים עם שחקני נוער. יהודה תובל ז"ל אמר לפני מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון שגם אם ראש הממשלה ייתן לו פס מהמלחמה הוא לא מוותר על מילואים כי זו שליחות. ב־1982 הוא שילם בחייו כשנהרג בלבנון. אבל זה אפיין את הדור של חלק נכבד משחקני הפועל שלא היו מוכנים לוותר לעצמם".
"מלחמת יום הכיפורים הרסה חד־משמעית את העונה להפועל", אומר רוני דיאון. "הליגה חודשה לקראת דצמבר אחרי חודשיים, ואז במחזור השני בדרבי ירושלמי בימק"א, הפעם במסגרת הליגה, בית"ר ניצחה 1:5 מכיוון שרוב שחקני הפועל היו בתעלה, במיוחד השוער יהודה תובל ז"ל. הפועל שיחקה עם הרכב טלאים. אם אין מלחמה הפועל סומנה על הנייר כמועמדת בכירה לאליפות, כי אחרי הזכייה בגביע הסגל שנשאר היה בשל לקפוץ עוד מדרגה אחת", ממשיך דיאון. "התואר היה בהישג יד עד שלאנואר סאדאת היו תוכניות אחרות".
