"איזו באסה". זה המשפט הראשון שאמר לנו עודד קטש ביום ראשון בלילה, כשקרא באינטרנט שהפועל שוב הפסידה, הפעם בארנה להפועל חיפה. "זה טבעי שאני מייחל להצלחה של הפועל", הוא אומר מיוון. "זה מקום שהייתי בו שלוש שנים, לא זמן מבוטל, והיה בית בשבילי. היה לי חיבור יומיומי לשחקנים, לקהל, וגם לא עזבתי בסיטואציה של כסאח ופיטורים ששוברים הכל. גם אם הייתי עוזב בקיץ הקודם או הבא, הייתי רוצה שהפועל תצליח, קל וחומר בסיטואציה הנוכחית. זה דו־כיווני, גם הם רוצים בהצלחתי. אני מרגיש אחריות למצב של הפועל. אני בטוח שהיא נפגעה, לא כי דאיניוס אדומייטיס מאמן פחות טוב ממני אלא בגלל הדרך. חשוב לי שלהפועל יהיה טוב, ואני גם בטוח שזה יקרה".
אתה מדבר על אחריות. יש גם רגשות אשם?
"לא. אלה מילים גדולות מדי. הכל מתערבב ביחד. העזיבה שלי לא היתה משהו שתכננתי אותו, זה פשוט משהו שקרה. עזבתי ברגשות לא קלים למרות שאני שלם עם ההחלטה. לא היה לי קל ולא ככה רציתי להיפרד".
כן קורונה, לא קורונה
אין מילים אחרות לתאר את זה. הפועל פשוט לא מסתדרת בלי קטש. בארנה אומנם מדברים על שלל סיבות שהובילו לכישלון עד כה העונה, ביניהן ההתעקשות ללכת לפיינל 8, ההתעקשות לבנות כאן סגל שיקרא תיגר על כל התארים למרות הבעיות בתקציב, האמונה שמועדון כדורסל ששואף להישגיות לא משתמש בקורונה כתירוץ וחוזר לפרקט למרות שהוא הנפגע הגדול ביותר מהנגיף לא רק בכדורסל אלא בספורט העולמי. בקיצור, הנהלת הפועל התנהגה, ואי אפשר לכעוס עליה, כמו הורה שמרעיף על הבן שלו מכל טוב הארץ בלי חשבון ואז הכל מתפוצץ לו בפרצוף.
"להפועל עדיין יש שחקנים טובים ואיכותיים ומנוסים ומחוברים ואני חושב שדברים בסוף יסתדרו להם. הם ימצאו את הנוסחה ואת השקט ויסיימו את העונה הזו על הצד הטוב ביותר. יש עוד תואר על השולחן, צלחת אליפות, והם מסוגלים לעשות את זה", אומר קטש.
שאלת מיליון הדולר, איפה טעיתם?
"תראה, ברור שנעשו טעויות. כמו למשל זה שהשמיכה לא ארוכה מספיק, כמו שהיינו רגילים. אבל צריך גם לזכור שהדברים נעשו עם המון סימני שאלה, חוסר ודאות וכן קורונה ולא קורונה. היו המון סיבות אובייקטיביות. למשל, לא רצינו לוותר על הפיינל 8 למרות שידענו שאין לנו הרבה סיכוי. הלו"ז היה בלתי אפשרי, אבל אנחנו ספורטאים לא יכולים לסרב להתחרות על תואר. תבין, הקורונה זה משהו ראשוני שמעולם לא התמודדו איתו לא פה ולא במקומות אחרים. אפשר רק ללמוד להבא מהדבר הזה.
"בצד זה, כולם צריכים לקחת אחריות, והפועל זה מועדון עם אנשים שיודעים להסתכל במראה ולהגיד טעינו. זו העוצמה של המועדון הזה. כשאני מדבר על אחריות, אני הראשון לקחת על עצמי את מה שצריך. הכוונה של כולנו היתה לעשות הכי טוב, וכמה שזה יישמע כתירוץ, זה פשוט לא פייר מה שהקורונה עשתה לנו. בנינו קבוצה מרגשת עם כדורסל יוצא דופן בעונה שעברה, כשהשלם שלו גדול מסך חלקיו. אלה היו שנתיים וחצי שהיינו גאים בסחורה שסיפקנו והכל התהפך עלינו כולל חזרת הליגה למרות שזה לא עשה לנו טוב. בצד זה, צריך להצדיע לגיא הראל ואייל חומסקי, שפעלו כשטובת הכדורסל וההישגיות לנגד עיניהם גם במחיר של הפועל. הייתי ואני יכול להיות גאה במועדון שזה סדר העדיפויות של האנשים שעומדים בראשו, ולאורך זמן הם ירוויחו מהגישה הזו".
זו לא אותה קבוצה החל ממרץ 2020 ועד לימים אלה.
"זו לא אותה קבוצה מסיבות מנטליות. אחרי הקורונה חשבתי שצריך לעשות שינוי חד בקבוצה בקיץ, כן כולל בעמדת המאמן, וזה משהו שבהחלט דיברנו עליו בנוגע להמשך דרכי. בצד זה, היה קשה שלא לנסות להחזיר את הדבר המיוחד שהיה לנו. משהו אצלנו, אצל כולנו, נשבר. העוול שהקורונה גרמה לנו הביא לשבר. פעלנו מתוך הרגש, וזה אומנם טבעי, אבל זו היתה טעות. היה צריך לבנות מוצר חדש. אני הייתי יותר מחובר רגשית. לא אני זה שהיה אמור לבנות את זה. שוב, זה היה על השולחן גם מצידי וגם מצד ההנהלה. כנראה האמנו יותר מדי שיהיה בסדר".
בייגלה על הראש
קטש תמיד סומן, עוד ככדורסלן, כאיש יורוליג קלאסי, נסיך שיכול לכבוש כמעט כל פסגה. בגלל זה המעבר שלו לפנאתינייקוס היה כל כך טבעי, בגלל זה האהדה שהוא זוכה לה חוצה גבולות. האיש נולד עם בייגלה על הראש. "יורוליג זה משהו שרציתי ואף פעם לא הסתרתי את השאיפה הזו. אני מרגיש הרבה זמן מוכן, ממש מחובר לפנאתינייקוס ולאנשים במערכת, ואני מקווה שזה שימשיך. זה אינטנסיבי מאוד, זה מאתגר, ואני מקווה שהכל יסתדר לאורך זמן".
אנחנו מדברים על כדורסל, אבל נדמה לי שהחיבור שלך לשחקני הפועל ולמערכת הוא משהו אחר. הלחישה באוזן, המבט, התיאום עיוור'.
"אני הרבה שנים מאמן. בשנים הראשונות שלי על הקווים, שנים שאני בהחלט גאה בהן, לא ידעתי באמת את כל הרבדים של מאמן. חשבתי שזה רק כדורסל. היום אני מבין שזה מעבר למשחק עצמו. זה לנהל מערכת, לעמוד מול התקשורת, להכיל ולשתף פעולה עם ההנהלה, ועוד הרבה דברים שכרוכים בזה. בסוף, זה לא רק כדורסל וזה מה שיפה במקצוע הזה".
מה יהיה עתידך בנבחרת?
"אני עדיין המאמן הלאומי עד אוקטובר ואעזוב את הנבחרת, כנראה בהנחה שאאמן את פנאתינייקוס גם בעונה הבאה. זה לא ריאלי לאמן גם קבוצת יורוליג וגם את הנבחרת. נצטרך לחכות ולראות. אני בכל מקרה גאה בארבע השנים שלי בנבחרת. למאמן הבא יש בסיס של נבחרת מוכשרת, ואני בטוח שהוא יעשה עבודה לא פחות טובה ממני".
איך תחגוג את הפסח ביוון?
"באותו יום בשעה חמש יש לנו משחק ואז נסב לשולחן החג, אני וליאור ליובין העוזר שלי והמשפחות של שנינו. הזמנו כבר את המצות ואת כל הפרודוקטים של שולחן החג. חגים בחו"ל הרבה פעמים מרגשים הרבה יותר מאשר בארץ. אני רק מזכיר לך שהפסח האחרון שלי ביוון (הפיינל־פור בסלוניקי שבו ניצח עם פנא את מכבי תל אביב בגמר היורוליג; ש"א) היה סיטואציה רגשית לא פשוטה".
איך נסיים את הראיון הזה?
"היה מרגש וכיף לעבוד בירושלים עם הסטנדרטים של גיא הראל, חומסקי וכל השאר. אני תמיד אחזיק אצבעות להפועל, לא משנה היכן אהיה".
