עם שריקת הסיום שקבעה שבית"ר הפסידה אפילו לקבוצת נוער מחוזקת של אשדוד שהגיעה לטדי ללא שבעה שחקני הרכב, שמעו לא מעט אנשים ממשה חוגג שמעמדם של צמד המאמנים דראפיץ' וברדה, "לא יציב". לראשונה מאז הגיעו לבית וגן שעון החול התהפך, ונראה שהכישלון המקצועי הבא של דראפיץ' וברדה יהיה כנראה האחרון והם ישלמו בראשם. אלי אוחנה, יו"ר המועדון, אומנם ביקש מהם לנטרל רעשי רקע וביקר במישרין את הדיון במעמדם, אבל אוחנה יודע, עם כל הניסיון שלו, שברגע שחוגג יחליט להניף את הגיליוטינה לא יעזור שום דבר. היה מצופה מבעלים אחראי של מועדון כדורגל להצהיר פומבית שמעמד המאמנים אינו על הפרק, גם אם הוא חושב אחרת. להפוך את המשך דרכם לתפוח אדמה לוהט גם מחליש אותם מול השחקנים, אבל זה בעיקר מעשה לא מוסרי בעליל.
דראפיץ' וברדה לא בנו את הקבוצה הזאת, וגם אם יש להם חלק נכבד בתוצאות כאמונים על הצד המקצועי, צריך להסתכל על התמונה הרחבה. הם עובדים מסביב לשעון, מגיעים לבית וגן בבוקר, יוצאים בשעות הערב. אומרים על מאמנים שהם חכמים בדיעבד, שכמו בירח דבש הם באופוריה כשהם מתחילים ותוך כדי חיי הנישואין מתגלים הקלקולים. בעניין של דראפיץ' וברדה זה לא מדויק. הם ישבו עם חוגג לשיחת עבודה כשהגיעו, הטילו ספק בחומר שיש להם, אמרו לו שעשו תחקיר מקיף על ירדן שועה, ששמעו מאנשי מקצוע שלא כדאי לגעת בו, בטח לא בסכומים שחוגג מתעתד לשלם עבורו. הוא דפדף אותם. כשעלה שמו של מתיאוסיניו, הם אמרו לו שלא יכול להיות שכל מה שהם ראו ושמעו על השחקן, אחד היקרים בסגל, זה רק באמצעות היוטיוב. הם הבהירו לחוגג מהרגע הראשון שסנטיאגו אוקמפוס אולי יהיה ביום מן הימים שחקן ראוי לבית"ר, אבל לא בעונת 2021-2020.
כך גם לגבי ההתקפה. הם נתנו דוגמאות מנתניה, איך פאטוס בצ'יראי, דיא סבע וערן לוי היו שווים יותר מ־30 שערים בעונה, הטיחו בחוגג מראש שאין סיכוי שזו התפוקה שיקבלו מעידן ורד, אלירן עטר, מיכאל אוחנה ושועה. הראשון, הקפטן אחרי שנה מסויטת עם פציעה נדירה. השני, עטר, כבר די מעבר לשיאו. השלישי, אוחנה, אחרי פציעה טראגית ושנה בלי כדורגל. הרביעי, שועה, שנה שלמה בקרב אגרוף מטאפורי נגד כל מה שזז במכבי חיפה. חוגג שמע, אבל לא הפנים.
יכול וצודק בעל הבית להגיד שעם הסגל הזה בית"ר שווה יותר מאשר מרחק של נקודה אחת בלבד מהקו האדום. אבל אין מאמן בעולם שיכול לעלות למגרש ולהבקיע את ההחמצה של ורד מול כפר סבא, שהיתה אמורה להעלות את רף הנקודות של בית"ר בשתיים נוספות. אין מאמן בעולם שיכול לשלוט בפנדל שערורייתי שנשרק מול הפועל תל אביב, מנגיעת יד של אורי מגבו שלא היתה, והנה להן שתי נקודות נוספות. ואי אפשר לתקוף מחצית שלמה מול אשדוד ולהפסיד בסוף. זה בדיוק הפער בין מה שבית"ר שווה לבין מה שהיא השיגה. בכל מקרה, מלחמת ההישרדות של דראפיץ' וברדה מתחילה עכשיו, וספק רב אם הם יחזיקו מעמד גם אחרי המשחק הבא מחר בערב מול מול הפועל חיפה. מה שבטוח זה שהנסיונות שלהם להסביר ולשכנע את בעל הבית נגמרו.
בשיחה הבאה ביניהם, שצריכה להתקיים בסוף השבוע הזה, הם יודיעו לו שזה מה שיש. שמשתי ביצים אפשר לעשות חביתה טעימה, אי אפשר לעשות סטייק אנטריקוט. אם יקבל, מה טוב. אם יתווכח, השיחה הזו תעבור למשא ומתן על הסדר העזיבה שלהם והפיצוי הכספי.
תיק תקשורת
בית"ר, הרבה לפני הליקויים המקצועיים שלה, נראית ככה כי הכדורגל, זה שלשמו התכנסנו, הפך בחסות חוגג להיות הדבר המשני, אולי אפילו השלישי-רביעי בחשיבותו. הקבוצה כנראה בדרך להיאבק על חייה בליגה, ומה שעומד בראש סדר היום אלה דברים שלא קשורים בשום צורה לכר הדשא. אחד מהם הוא המצלמות בטדי ובבית וגן לכבוד סדרה דוקומנטרית שמצלמים על המועדון ומאוד מעסיק את בעל הבית. תאמינו או לא, אבל במשבר הכי גדול מקצועית מזה כמה שנים, קמנו כולנו ביום שלישי בבוקר לראיון נרחב של חוגג לרשתות תקשורת זרות, שבו הוא ממחזר עד לזרא את תעמולתו.
"התדמית הגזענית שהיתה למועדון היתה אחת הסיבות שגרמו לי לקנות אותו", אמר חוגג. "ראיתי את הבעיה, שמשפיעה לא רק על המועדון אלא על ישראל. אני אוהב כדורגל, וחשבתי שזאת הזדמנות טובה לקנות את המועדון הזה ולתקן את הבעיה של הגזענות, ואז אוכל לעשות משהו שהוא גדול מהכדורגל", אמר חוגג, והוסיף שהוא במגעים לצירוף שחקן ערבי שמשחק באירופה (חתאם אל־חמיד). ובכן, אל־חמיד לא יגיע כנראה לבית"ר, אבל מה שלא ברור זה הטיימינג של חוגג.
רגע אחרי הפסד משמעותי של בית"ר, שסיבך אותה בטבלה וגרם לסיר הלחץ בבית וגן לבעבע, מה שהיינו צריכים לשמוע ממנו זה גיבוי גורף למאמנים ותוכנית עבודה סדורה מולם על מקצה שיפורים שיוציא את הקבוצה מהברוך. לא נעים להגיד, וגם סביר להניח שאף אחד בבית וגן לא מתגעגע לאלי טביב, אבל בקדנציה הקודמת של דראפיץ' וברדה בבית"ר, אחרי ארבעה מחזורים עם שלוש תוצאות תיקו והפסד אחד, טביב הכניס אותם לחדר, ואמר: "אל תדאגו, הכל בסדר, בואו נראה איך פותרים את זה". ההחלטות שהתקבלו אז היו לצרף את ניקיטה רוקאביצה וחסוס רואדה. השבוע, לא נרשמה עדיין שום שיחה בין מאמני בית"ר לבעל הבית. הם קיבלו מסרים דרך כלי התקשורת, ובכלל זה שבית"ר מעוניינת בעומר אצילי. כן, אותו אצילי שהם ביקשו שיסגרו איתו לפני שבועיים. אותו אצילי שבזמן שבבית גן ישנו כבר נמצא עם רגל וחצי במכבי חיפה.
יברכו על המוגמר?
חוגג היה הרבה יותר מתוח ודרוך בנוגע ליום חמישי מאשר לגבי מצב הקבוצה שלו בטבלה. אתמול היתה אמורה הוועדה להעברת הזכויות להתכנס כדי להעביר 50 אחוז מהבעלות של בית"ר לשייח' חמד בן חליפה. בבית"ר מדמים את סיפור חוגג ובן חליפה לאישה שנכנסת לחדר לידה. כמעט הכל כבר מאחורינו, עכשיו רק צריך שהתינוק ייצא. חוגג באטרף לסיים את הסיפור הזה בידיים מלאות. פרסומים על כך שבן חליפה סופג איומים וביקורות מהעולם הערבי על כך שהוא בדרך להיות בעלים של קבוצה עם טייטל גזעני לא עושים לו טוב. הוא בטוח ששוחרי רעתה של בית"ר ושלו מקווים לראות את הסיפור הזה הופך לפארסה. יש הרבה מיסתורין סביב הסיפור הזה ביניהם ההחלטה של השייח' לסגור את אתר האינטרנט שלו ועד העובדה שאנשים סביבו שצהלו לפני שבועיים שלושה לשמוע את שמה של בית"ר, פתאום מגמגמים ומתפתלים.
חוגג יחזיק אצבעות שהסיפור מחר מול ההתאחדות יעבור בשלום ושגם הכסף בשלישי בינואר יעבור מחשבון הבנק בדובאי לחשבון הבנק שלו. בתחילת השבוע בעלי בית"ר נפגש יחד עם אלי אוחנה, עם נשיא המדינה ראובן ריבלין. כבוד הנשיא הוציא לבן חליפה מכתב שעיקרו היה: "ווקלאם מכובדי, למשפחתה של בית"ר ירושלים". הניסוח הכל כך זהיר של איש עתיר ניסיון כמו ריבלין בפוליטיקה ובכדרוגל סיפר את הסיפור כולו. בצד הברכות של הנשיא הוא נזהר. נזהר מלקבוע עובדתית שהעיסקה סגורה, נזהר מהצהרות חד משמעיות לגבי השת"פ של חוגג ובן חליפה. הוא בירך על היוזמה, על הרצון הכן לקירוב לבבות. לא על שום דבר שיש בסופו סימן קריאה כי ריבלין יודע מצוין שקודם מנתקים את התינוק משליית אימו ורק לאחר מכן חוגגים לו ברית מילה.
חוגג חייב להבין ולא רק בהקשר לסיפור הזה: רבים רוצים בהצלחתו ובהצלחת בית"ר. מייחלים לשגשוג המועדון וגם לשגשוגו האישי של הבעלים. אבל קצת צניעות, קצת הנמכת פרופיל לא תזיק לאף אחד. הוא עשה הון במהלך חייו. הוא צריך לדעת טוב מכולם שאת הכסף סופרים במדרגות.
