לפני שבוע וחצי טלפן ראש העירייה משה ליאון למנהל המיתולוגי של בית"ר, אברהם לוי, ובישר לו שהוחלט להעניק לו ביום ירושלים הקרוב (בחודש יוני) את התואר יקיר העיר ירושלים. "אני שמח להודיע לך שנבחרת לקבל את תואר יקיר העיר. אני יודע מצוין על פועלך המבורך במשך 40 שנה (לוי שימש בתפקיד מנהל בית"ר בין 1966 ל־2006; ש"א). אין ראוי ממך ואין אחד שמגיע לו כמוך". ליאון מכיר מצוין את לוי כי הוא, ראש העירייה, שימש בעבר כמנהל החשבונות והיה אחד מאנשי הבקרה התקציבית שמשרדו נתן שירות להתאחדות לכדורגל. אין כמעט ירושלמי או איש ספורט ששמע בימים האחרונים על הבחירה של לוי ולא התמלא שמחה. לפני שנה הגה בנו שמוליק, שחקן העבר של בית"ר, את הרעיון להגיש לוועדת תואר יקיר העיר את שמו של אביו. הוועדה לא קיבלה את הבקשה. לוי ג'וניור ניסה שוב, והפעם קיבל תשובה חיובית.
בין שלל הביקורות על מועדון הכדורגל של בית"ר ועל העומד בראשה, משה חוגג, צריך להצדיע לחוגג ולמנכ"ל מוני ברוש והיו"ר אלי אוחנה, שניסחו מכתב מרגש לוועדה עם ההמלצה להעניק ללוי את התואר. במכתבם כותבים השלושה בשם מועדון הכדורגל של בית"ר: "במשך למעלה מ־40 שנה ניהל אברהם קבוצה שחצתה את גבולות העיר, חצתה את גבולות החברה, חצתה גם את תחלואיה. בית"ר ירושלים היתה לפניה של ישראל השנייה. כשנזקקה הקבוצה לדובר הוא דיבר עבורה. כשנדרש לשלם משכורות הוא הכיר את החוזים בעל פה. כשהיה צורך בארגון מסובך, הוא היה שם", וזה רק תקציר מהמכתב, שבו חוגג, אוחנה וברוש ידעו לכבד את לוי בצורה כל כך מרשימה.
פרט למועדון הכדורגל של בית"ר, גם נשיא המדינה מר ראובן ריבלין, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ורבים אחרים כתבו מכתבי המלצה לוועדה. שווה במיוחד להתעכב על המכתב שכתב גדול שחקני בית"ר בכל הזמנים, אורי מלמיליאן, בזו הלשון: "שנות ה־70 המוקדמות", כתב המאסטרו, "היו שונות לחלוטין מהיום. זה לא היה עולם של מסכים וטכנולוגיה אלא של ילדים שנמצאים ברחובות השכונה כל היום. הכדורגל היה אומנם אהבתי הגדולה, אבל הייתי זקוק לדמות כמו אברהם לוי שתנתב אותי ועוד רבים שכמוני למסגרת מסודרת, תומכת ויציבה. אברהם היה האבא של השחקנים, דאג שנלמד, שלא נסתובב ברחובות ונקדיש את זמננו לכדורגל. הוא תמיד דאג שלא יהיה חסר לנו כלום ותמיד נתן עצה טובה לחיים".
× × ×
לוי היה נרגש מאוד השבוע. כבר בן 78 בלי עין הרע, עדיין חד, מסוגל במשפט אחד לנתח במדויק כל סיטואציה סבוכה. "זה מרגש מאוד, זה מחמם את הלב לקבל כזו הערכה ופרגון, לדעת שאנשים שפגשתי במהלך החיים יודעים מהי הכרת הטוב", הוא אומר. "אני לא אוהב תארים, אבל עם כל הניסיון שלי זה עדיין מרגש. בסך הכל תמיד הייתי צנוע, אף פעם לא ביקשתי כלום. עשיתי הכל מהנשמה ומאהבה טהורה לבית"ר, מסביב לשעון, 24 שעות ביממה. אני מעריך ומוקיר את המכתבים של מועדון הכדורגל של בית"ר, של אהוד אולמרט, אורי מלמיליאן, והמכתב של נשיא המדינה, שמאוד ריגש אותי. הרבה אנשים מתקשרים להגיד לי 'אין ראוי ממך' ו'מגיע לך'".
× × ×
זו היתה שנה קשה עבור לוי. "זו תקופה לא פשוטה. אחותי חלתה, וגם לי לא פשוט עם כל המצב הזה. אי אפשר לצאת מהבית, אין בתי קפה, אין מסעדות, אין מפגשים עם חברים. אני למעלה מ־90 אחוז מהזמן יושב בבית, ולאחד כמוני שרגיל לעשייה זה לא נעים. עשיתי את שני החיסונים של הקורונה, ואני מאוד מקווה שכולנו נחזור לשגרה ונתחיל סוף סוף בקרוב לנשום אוויר צח".
איך אתה רואה את מה שקורה היום בבית"ר?
"בית"ר לא היתה במצב כזה קשה כבר הרבה שנים. כנראה הקורונה משפיעה מאוד גם על השחקנים. אני מקווה שהקבוצה תגיע לפחות לפלייאוף העליון ואולי תצליח בגביע. אני חושב שבית"ר נפגעת יותר מכולן מהעובדה שאין קהל במגרשים. זה עולם אחר עם הדחיפה של האוהדים, שהם בעצם הדלק בצורה מאוד משמעותית. לשחק כדורגל מול יציעים ריקים מאבד את כל הטעם, השחקנים מגיעים בלי תפאורה, זה כמו משחק אימון. אין לי ספק שברגע שהקהל יחזור למגרשים תראו בית"ר אחרת".
גם מקצועית, העסק לא נבנה נכון.
"אני לא בפוזיציה של לתת עצות וציונים. גם אנחנו כמנהלים עשינו טעויות, וזה לא מכובד לעמוד מהצד ולבקר, מה גם שהמועדון הזה יקר לליבנו. אנחנו לא צריכים להגיד מה היינו עושים אחרת אלא לתמוך ולקוות שהמועדון יביא נחת לכולנו. כן מפריע לי החוסר בשחקני בית. גם בעולם של היום כשהכדורגל התמסחר, הבסיס של מועדון חזק זה שישה-שבעה שחקני בית שעליהם מלבישים רכש וזרים. המועדון בסוף צריך להתבסס על אנשים שבית"ר היא הבית שלהם, עד כמה שזה נשמע היום בלתי אפשרי, כי אין כמעט זהות בשום קבוצה בארץ. אין תחליף לחומר מקומי, וזו גם תשתית לעתיד שמשרתת את המועדון לאורך זמן".
איך נסיים את הראיון הזה?
"ראשית אגיד תודה לכל מי שתמך בעניין הזה של התואר יקיר העיר ירושלים. שנית, אני חייב להזכיר אנשים יקרים שהיו שותפים שלי לדרך בבית"ר, ולצערי הרב בשנה וחצי האחרונות הלכו לעולמם, אם זה יוסי חכם ז"ל, שהיה לי כאח, יצחק מונסה ובצלאל אביטן, שהייתי יחד איתם במסע של בית"ר למקסיקו ומטבע הדברים הפכו ממש לבני משפחה שלי. אני חרד לגבי אנשים קרובים בשכבת הגיל שלי ומתפלל שהנגיף הזה, שגבה מכולנו מחיר יקר מאוד, ייעלם כבר מחיינו. הבריאות מעל הכל וזו לא קלישאה".
פורסם לראשונה: 08:00, 28.02.21
