מריו זוכוביצקי, מגדולי השוערים של הפועל, הלך השבוע לעולמו בגיל 68 אחרי מאבק במחלה קשה. לפני שלוש שנים, באפריל 2018, העניק זוכוביצקי, שוער ענק ובנאדם מקסים, ראיון לעיתון זה. הנה תזכורת לאותו ראיון.
"הגעתי לארץ ב־1977. בהפועל באר שבע היה רופא ארגנטינאי, ד"ר טננבוים. אז לא היו שחקנים זרים וקבוצות חיפשו שחקנים יהודים ברחבי העולם. הייתי אז שוער סנטה פה הארגנטינאית וכיהודי, ברגע שקיבלתי הצעה לטוס לישראל לא חשבתי פעמיים", סיפר זוכוביצקי מביתו בארגנטינה. זוכוביצקי שיחק בבאר שלוש שנים וחצי ונחת בהפועל ירושלים בעונת 1980־1981.
"כשמריו הגיע להפועל הוא מייד התחבר לאלי לוי, שחקן הפועל, ולשוער יהודה תובל ז"ל. היינו חבורה: מריו, לוי, תובל, יוסי מזרחי ואני", מספר עיתונאי הספורט רוני דיאון.
"יהודה תובל היה חבר כל כך קרוב שלי עד שפתחנו ביחד סניף של סמי בורקס בבית הכרם. אני הארגנטינאי, איש של אסאדו, למדתי להכין בורקס טעים ובלינצ'ס", נזכר זוכוביצקי בהתרגשות. "לדיאון היו קשרים במשרד התקשורת והוא סידר לנו לראות כדורגל מחו"ל דרך לוויינים. ראינו את דייגו מראדונה בצעדיו הראשונים, אמרנו שהוא יהיה השחקן הכי טוב בעולם, ואני התגאיתי שהוא ארגנטינאי".
תובל וזוכוביצקי, שותפים לבורקס, התחרו על אפודת השוער הראשון של הפועל. המאמן לייזי שפיגל ז"ל היה מתלבט מדי משחק למי לתת את חולצת ההרכב. "תובל בא פעם לשפיגל ואמר לו: 'אני רואה שכל אימון וכל משחק אתה שובר את הראש, אז בוא אני אעזור לך להחליט: מריו צריך לפתוח בכל משחק'", מספר דיאון. "זה רק מוכיח לך עד כמה תובל ז"ל היה גבר שבגברים. במקום לנדות את מריו תובל נהיה החבר הכי טוב שלו וגם פתח איתו עסק".
זוכוביצקי מדבר על תובל וטלפונית מגמגם ונחנק מהתרגשות. "כשרוני דיאון התקשר לספר לי שיהודה נהרג הייתי חזרה בבאר שבע. הרגשתי כאילו איבדתי בן משפחה, וזה אובדן שמלווה אותי עשרות שנים".
בימיו בהפועל הפך זוכוביצקי לחביבם של אוהדי הקבוצה. זה התחיל מה'ריפעטיל', השער של ריפעת טורק מ־50 מטר בימק"א במדי הפועל תל אביב שטס לחיבורים של זוכוביצקי, שאחרי השער שספג אמר במבטא דרום־אמריקאי: "היה שמש, מריו לא ראית (בקמץ) הכדור".
אבל זוכוביצקי, פרט לשני פנדלים שהדף פעם במדי הפועל מול רמת עמידר בימק"א, ייזכר לעד בזיכרון הקולקטיבי בגלל שבת חורפית אחת ב־5 בדצמבר 1981, משחק דרבי בימק"א. זה התחיל עם שער עצמי של עלי עותמן לרשתו של זוכוביצקי. אותו עותמן השווה בנגיחה ל־1:1 ולאחר מכן העלה דוד בוקר את הפועל ל־1:2 מבישול של אברהם בן דוד. בדקה ה־90 הגיע הרגע הגדול של זוכוביצקי. פנדל לבית"ר ואורי מלמיליאן מול זוכוביצקי.
"כל הלילה, לפני משחקים נגד בית"ר, הייתי חושב רק על מלמיליאן ועל אלי אוחנה. אוחנה פעם הבקיע לי שני גולים במדי בית"ר נגד באר שבע ומייד אחרי המשחק הזמינו אותו לתוכנית מבט ספורט. זו היתה הופעת הבכורה שלו בטלוויזיה. אורי כל העונה ההיא בעט לפינה הימנית, והחלטתי שאם יש פנדל אני קופץ שמאלה. איך שאורי ניגש לכדור, בשניות, החלטתי שבגלל שאורי הוא בחור רציני ואחראי הוא יישאר עם הפינה הימנית. אורי בעט פצצה ימינה וזינקתי כמו שלא זינקתי אף פעם והדפתי את הכדור. הבעיטה היתה בשער שלפני יציע העץ. עד היום אני זוכר את השאגה של אוהדי הפועל מיציע האבן. למחרת בעיתון 'דבר' היתה כותרת: 'ירושלים של מריו'".
זוכוביצקי חזר להפועל באר שבע, ולאחר הפרישה שב להתגורר בארגנטינה. "השבוע (הדברים נאמרו לפני שלוש שנים; ש"א), אחרי שנים רבות כמנהל מפעל לפילטרים של אוויר, חתמתי על הפנסיה, והיום אני בעיקר נח ונהנה מהחיים", הוא אומר. "את ירושלים, את האנשים בה ואת הפועל לא אשכח לעולם". גם אנחנו לא נשכח אותך.
זוכוביצקי והנכד
בארגנטינה, 2018
| צילום: פרטי
