האם השנה החדשה תביא עימה חשיבה מחודשת? כידוע ירושלים נמצאת בימים אלה בעיצומה של התחדשות עירונית נרחבת. עוד ועוד מבני מגורים ישנים עתידים לפנות את מקומם לטובת רבי קומות מודרניים, וכל זאת מתוך שאיפה לתת מענה מהיר למצוקת הדיור החריפה שקיימת בבירה. על כן אולי הגיע הזמן, כך לפי גורמים בענף התכנון והבנייה המקומיים, לחשב מסלול מחדש בכל הנוגע לחיוב הוותיק של חיפוי המבנים באבן.
אבן שעבר זמנה
סגנון החיפוי באבן, שמזוהה עם רבים מהמבנים בבירה (בפרט באבן 'מסותתת' ירושלמית), החל בתקופת המנדט הבריטי, כחוק מחייב של תוכנית המתאר לעיר מ־1918 (משולבת כיום בהוראת מתאר 62; א"א). מטרת החקיקה היתה לשמר סגנון בנייה מסורתי ולא לאפשר שימוש בחומרים מודרניים, כגון בטון וטיח. אגב, זה המקום להזכיר כי למרות השם המטעה, אבן ירושלמית אינה נחצבת בירושלים אלא בכל מקום, והיא נקראת כך בגלל השימוש בה בבנייה בירושלים לאורך ההיסטוריה.
אלא שלדעת האדריכל הירושלמי קרלוס פרוס, שמתכנן פרויקטים רבים בעיר, למרות המראה הייחודי אולי יש מקום לוותר עליה. "לאבן ירושלמית יש הצדקה אדריכלית", הוא אומר. "מדובר בחומר מעולה עם מראה ייחודי, ובעולם גלובלי שבו כל עיר מחפשת את הייחודיות שלה השימוש באבן מחזק את הייחודיות של ירושלים".
קראו גם:
אז לאור כל השבחים מה הבעיה?
"העניין הוא שבמציאות המגדלים של היום יש מקום לשחרר את השימוש באבן", מסביר פרוס. "כדי להמשיך להשתמש באבן במגדלים יש צורך בשימוש באמצעים טכנולוגיים יקרים. חיסרון בולט נוסף הוא האיטיות של הבנייה. לבנות מגדלים ולחבר חיפוי אבן לוקח הרבה זמן. חיסרון נוסף הוא הנזק שנגרם לסביבה מהשימוש בה. כדאי לשקול את המשך השימוש באחוזים יותר קטנים ובאופן מתון יותר".
מה לגבי שיטות חיפוי שאמורות לתת מענה לבעיית העלויות ומהירות ההקמה, כמו שיטת ברנוביץ' (ראו בנפרד)?
תשובת פרוס: "ברנוביץ' היא שיטה פחות טובה מבין השיטות הנהוגות כיום, ה'יבשה' וה'חצי יבשה', כי היא מייצרת בעיות של איטום ובידוד תרמי. השיטות האחרות משופרות יותר בתחומים האלה ונותנות תוצאה יותר איכותית, אך ממילא הן יותר יקרות לביצוע".
"החובה לבצע חיפוי אבן ב־70% ממבנה של 30 ו־40 קומות גם מסכנת את הפועלים", מוסיף סמנכ"ל קבוצת הנדל"ן 'בית ירושלמי', אבישי מאירוביץ', "ומעבר להאטה וההתייקרות של הבנייה, זה לא באמת שומר על אותנטיות ירושלמית כי ממילא בשכונות כמו קרית יובל והקטמונים, שבהן מקדמים הרבה מיזמי התחדשות, לא היה שימוש באבן הירושלמית גם לפני כן".
החיוב הופסק - והוחזר
יצוין כי לאחר הקמת המדינה הוחלט שלא לאכוף את התקנה המחייבת חיפוי באבן של מבנים, עקב העלות הגבוהה והצורך לבנות בתי מגורים במהירות. ואכן שכונות רבות בעיר, כגון אלה שהוזכרו, לא נבנו בהכרח עם 'אבן ירושלמית' אלא בחיפוי טיח, לבנים, בטון חשוף ואבן נסורה. אך למרות זאת, רוב מבני הציבור והבניינים במרכז העיר ובכניסה אליה, שנבנו בשנות ה־30 של המאה הקודמת, כן חופו באבן, וזאת מכיוון שהיה מדובר אז בשולי העיר.
רק בסוף שנות ה־60 החלה עיריית ירושלים לאכוף שוב את התקנה המחייבת לחפות מבנים באבן. "אולי הגיע הזמן להתקדם ולחשוב מחדש על החובה לחפות באבן בבנייה לגובה ולהקטין את האחוז הנדרש", מציע מאירוביץ', "או אולי לחייב רק 10 קומות ראשונות, או בהתאם למיקום הפרויקט הספציפי".
ואכן הסוגיה לא חמקה מגורמי העירייה שעוסקים בנושא, ושימור המרקם והבנייה באבן צפויים לעלות לדיון השנה: שאלות כגון האם ועד כמה לחייב בנייה באבן, אילו סוגי פרויקטים וסוגי מבנים (מגורים/ מוסדות ציבור) יכללו ועוד. בכיכר ספרא הדעות חלוקות, כאשר לא מעטים תוהים מדוע כל מיני הנחיות שנקבעו לפני 70 שנה ויותר עדיין תקפות בעידן החדש, ובייחוד לרגל גל הבנייה המסיבי לגובה שעומד לפקוד שכונות רבות ברחבי העיר.
מהעירייה נמסר: "לפני כשנה גובש נוהל ונקבעו קריטריונים לאופן ולהיקף השימוש בחיפוי אבן או דמוי אבן ירושלמית במיזמי בינוי בעיר. בימים אלה עובר הנוהל רענון ועדכון, כחלק מתובנות השנה החולפת. נמשיך לשמור על מאפייניה הייחודיים של העיר, לצד הליכי ההתחדשות".
יתרונות:
- קיצור משך הבנייה
- צורך קטן משמעותית בפיגומים
- צמצום כמויות הפסולת באתר
חסרונות:
- תבניות יציקה יקרות - מיליוני שקלים עבור פרויקט בודד
- ליקויים, כגון פריצות בטון מתוך התבניות וברזל שנצמד לחיפוי האבן. זאת בשל משקלן הרב של התבניות שמקשה למקם אותן כראוי
- נדרש כוח אדם מיומן להתקנה
- לא יעיל בבינוי נמוך או מורכב
- תכנון המבנה חייב להיות מותאם לשיטה
- אי עמידה בדרישות התקן לבידוד
שיטת ברנוביץ'
כדי לנסות ולפצות על תשומות הבנייה באבן במבני מגורים גדולים, בבירה אימצו בראשית שנות ה־80 שיטת בנייה ייעודית לכך. היא איננה נתפסת כאסתטית במיוחד אך נחשבה ליעילה לחיפוי מהיר של רבי קומות.
השיטה, שנקראת על שמו של מוטי ברנוביץ', הקבלן שפיתח אותה, כוללת חיפוי שנבנה בתבניות פלדה (במקום מעץ), כשביניהן מניחים רשת ברזל ואבני חיפוי מאבן, ואז יוצקים בטון בין המחיצות ויוצרים קירות מונוליטיים של בטון ואבן. את התבניות היה ניתן להעביר בתום השימוש מקומה לקומה במגדלים בעלי מבנה אחיד, ומכאן כדאיותה של השיטה. אלא שבהקשר זה ראוי לציין שברוב המבנים בישראל ובמיוחד בירושלים לא כל הקומות זהות, בין היתר בגלל הדרישה ל'מרפסות סוכה', ולכן נדיר מאוד שמבנה נבנה בשלמותו אך ורק בשיטת ברנוביץ'.
