לראשונה בתולדות בתי הדין הרבניים: דיון נפיץ בנכסי שכונת שמעון הצדיק יתקיים בדלתיים פתוחות. בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים נענה בנושא זה לבקשתו של השופט והיועץ המשפטי לממשלה בעבר מיכאל בן יאיר, שטוען כי הוא צאצא של בעלת הנכס במזרח ירושלים.
הרב קוק היה עד
מדובר בנכס של שרה-חנה ג'אנה־שווילי, ברחוב דרך שכם בשכונת שמעון הצדיק (שייח' ג'ראח) שציוותה אותו כהקדש משפחתי. על שטר ההקדש היא חתמה ברבנות הראשית בפני הרבנים אברהם יצחק הכהן קוק ויעקב מאיר. לאחר מלחמת השחרור עבר הנכס לאפוטרופוס לנכסי האויב הירדני, ולאחר מלחמת ששת הימים לניהול האפוטרופוס הכללי של ישראל.
קראו גם:
לפי בית הדין הרבני, בשנת 2004, לאחר שקרובי המנוחה לא אותרו, הופקד הנכס בידי ועד העדה הגורג'ית (גרוזינית), שנציגיה מונו לנאמני ההקדש. אלא שלפני שנים אחדות הופיע בן יאיר יחד עם בת דודתו, והשניים טענו כי הם צאצאיה של המקדישה, ועל כן הם מבקשים להתמנות לנאמני ההקדש במקום הנאמנים הקיימים.
בעקבות פנייתו של בן יאיר אל הממונה על ההקדשות, עו"ד רחל שקרג'י, פנתה הממונה לבית הדין וביקשה כי יינתן צו ארעי המורה לאפוטרופסי ההקדש שלא לעשות פעולות שישנו את מצב נכס.
נאמני ההקדש מצידם טוענים כי הנכס עבר לידיהם לאחר שפעולות לאיתור היורשים לא העלו דבר. בתגובתם לבית הדין הרבני טענו הגורג'ים כי בן יאיר ואחותו לא הוכיחו קרבת דם לשרה ג'אנה וכי ההצהרות הפומביות של בן יאיר על זכותם של הפלסטינים במקום מעידות על כך שהוא מבקש לפעול בניגוד לעקרונות ההקדש ולכן לא זכאי לחלק ממנו.
בהתייחסו לנושא בשנה שעברה, האפוטרופוס הכללי הגיש פנייה לבית הדין שמינה את הנאמנים, ובה הביע את עמדתו כי נכון למנות לנאמני ההקדש את בני משפחתה של המנוחה. אולם עמדה זו לא התקבלה על ידי בית הדין, ולפיכך הנכס שוחרר בשנת 2006 לידי נאמני ההקדש.
לקראת הדיון בבית הדין הרבני להקדשות דרש בן יאיר כי הדיונים יתנהלו בדלתיים פתוחות. תחילה דחה בית הדין את הבקשה אך בערעור שהוגש לבית הדין הרבני הגדול לערעורים בעיר, התקבלה דרישת בן יאיר וקרובותו ביו היתר בשל אי התנגדותם של נאמני ההקדש.
בן יאיר שגדל בשכונת שייח' ג'ראח עד שנת 1948 - הצהיר כי מטרתו היא להמשיך לאפשר למשפחה הערבית המאכלסת את הנכס להמשיך ולהתגורר במקום.
"עד 2018 בן יאיר סבר שהנכס נמצא בידי המדינה", אומר עורך דינו, מיכאל ספרד. "משפחתו שפונתה ממנו ב־1948 על ידי ארגון 'ההגנה', פוצתה בנכס חלופי בעיר. כששוחררה ירושלים ב־1967, עבר הנכס לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים, ובן יאיר שלא דרש לקבל אותו בחזרה, לא העלה על דעתו שבהיחבא בתי הדין שיתפו פעולה עם עמותות פרטיות המנסות להשתלט על רכוש משפחתו במטרה לסלק משם את הפלסטינים ו'לייהד' את המקום. על כך נודע לו רק כשהוגשה תביעה על ידי אחת העמותות לפנות את אחד הדיירים מהחנויות- אז התברר לו שהנכס בידי גוף פרטי ימני שהשתלט עליו".
עו"ד ספרד מאשים את בתי הדין הרבניים שלא וידאו כי הנאמנים עשו מלאכה סבירה בחיפוש אחר היורשים. "זה אבסורד שאדם מוכר כל כך, שהיה היועץ המשפטי לממשלה ושופט בית המשפט העליון, לא אותר", הוא אומר ומדגיש כי למרות הפיצוי בדמות הנכס החלופי, משפטית, לבן יאיר עדיין יש זכויות בנכס בשייח ג'ארח.
"בכתב ההקדש מצוין שזהו הקדש משפחתי, עם הוראות ברורות שרק במידה שלא יישאר זרע לצאצאי היורשים הנכס יהיה מוקדש לעדה הגורג'ית. כיום כשיש עדיין צאצאים כל זה אינו רלוונטי. עד כה הצגנו לבית הדין הוכחה שבן יאיר הוא נכדה של המקדישה".
בן יאיר מסר בתגובה: "אני לא מנהל משפטים בעיתון. הנושא יתברר אך ורק בבית הדין".
