תופעת ידויי האבנים במזרח העיר על ידי נערים רעולי פנים היא תופעה שכוחות הביטחון מתמודדים איתה כבר שנים רבות בין היתר בעזרת אמצעים לפיזור הפגנות. אלא שייתכן שדווקא מחקר אקדמי שיזמו מומחים מהאוניברסיטה העברית הוא שישים סוף או לפחות יצמצם את התופעה.
מן המחקר התברר כי הרוב המוחלט של בני הנוער אשר משליכים אבנים במזרח העיר עושים זאת פשוט משיעמום. "כדי לטפל בבעיית אלימות חמורה שהיא כרונית קודם כל צריך להבין את הבעיה לעומק", מסביר פרופ' באדי חסייסי, ראש המכון לקרימינולוגיה בפקולטה למשפטים של 'העברית' ואחד מיוזמי המחקר.
"הקסם נוצר בעזרת יצירת שותפות בין המשטו רה, הפרקליטות והעירייה. הגופים הללו עובדים בדרך כלל בנפרד, אבל כולם הסכימו שצריך להציל את הנערים, כי בסוף הם מסתבכים והעתיד שלהם נגמר. כאשר כולם שיתפו פעולה, איתרו ילדים שמארו גנים השלכת אבנים ושילבו אותם בתוכו נית מיוחדת, הדבר גרם לירידה חדה בהיקף התופעה, בשיעור של 75% ".
פרופ' חסייסי מספר כי המחקר המהפכני נולד בזכות מפגש מקרי. "פגשתי פרקליט מהפרקליטות בירושלים שסיפר שהם מטפלים במאות אם לא באלפי תיקים של זריקת אבנים. הוא אמר לי: 'ניסינו הרבה דברים כמו חקיקה ייחודית ומחמירה נגד משליכי אבנים ומעצר עד תום ההליכים, עירבנו את השב"כ ומג"ב, ולמרות הגישה של יד קשה לאורך השנים, העבירות התגו ברו וזה לא עבד'. התחלנו לחשוב על גישה של טיפול בעבירה, במודל שבו האקדמיה מעורבת".
פרופ' חסייסי ושותפיו למחקר, סגנית נשיא האוניברסיטה העברית לאסטרטגיה ומגוון, פרופ' מונא ח'ורי־כסאברי, וערן איצקוביץ', דוקטורנט במכון לקרימינולוגיה, בדקו קודם את הנתונים. התברר שב־2008 היו קצת יותר מ־1,000 אירועים של זריקות אבנים במזרח העיר על ידי נערים. בשנת 2015 כבר נרשם שיא של 5,562 אירועים.
"בשנת 2017 החלו גורמים בפרקליטות מחוז ירושלים להוביל פרויקט שמטרתו לצמצם את התופעה", מציין פרופ' חסייסי, "אלא שביולי של אותה שנה היה פיגוע בהר הבית, שהוביל להצבת מגנומו טרים במקום, והדבר גרם למהומות שבהן נערים רבים השליכו אבנים.
התברר ש־ 70% מאירועי השלכת האבנים התרכזו בציר תנועה של קילומטר וחצי, וזה אומר ששאר השכונה נקייה", ציינו החוקרים והסבירו שהסיבה שהציר הזה היה מוקד להשלכת אבנים היא הימצאותו של בית ספר תיכון במקום. "אחרי שעות הלימודים באחת וחצי הילדים יצאו מבית הספר והשליכו אבנים, מה שלימד אותנו שאפשר למנוע זאת אם מאריכים את שעות הלימודים".
ערן איצקוביץ', אחד מיוזמי המחקר, מוסיף: "ניתוח של התיקים הראה ש 15%- מאירועי זריקות האבנים התרחשו בזמו נים של מתחים פוליטיים, 15% נוספים בוצעו על בסיס חברות בארגוני טרור, ושאר ה 70%- בוצעו על ידי ילדים בדרכם הביתה מבית הספר, בהשפעת חבריהם. ממצא זה מלמד שלמרות שלאירועי זריו קות האבנים הקשר פוליטי ברור, מרביתם מתרחשים כאשר קיימות הזדמנויות בתוך שגרת היומיום של הילדים". לדבריו, גם קיים חשש כי הנערים הלוקחים חלק בפו עילות הזאת עלולים לפתח דפוסים עבו רייניים ולהיכנס למעגל הפשיעה.
עוד בחדשות:
לטענתו, כאשר צעירים אלה יוצרים לעצמם זהות עבריינית הדבר פוגע בסיכוי שלהם להשתלב בחברה באופן אופטימלי בעתיד. התוכנית המיוחדת שנבנתה עבור אותם צעירים כללה בין היתר טיפול פסיכולוגי, קורסי הכשרה מקצועית וחוגי העשרה. במקביל בוצע שיח של נציגי הרשויות עם ועד ההורים בבית הספר, עם אנשי הוראה במוסד החינוכי ועם אנשי דת. גם העירייה התגייסה למאמץ ובין היתר דאגה לניקיון בשכונה, לשיפוץ מגרשי משחקים, ליום לימודים ארוך ולביקורי פרקליטים בבית הספר. במקביל בוצעה החלפה של כוחות משמר הגבול במשטרה 'כחולה', באזור שבו בוצע הניסוי.
עוד טוענים החוקרים כי היתרון היחסי של הפרויקט הוא בקשר ובשיתוף הפעולה בין גורמי מפתח מרכזיים, שפעלו ביחד ובסנכרון מלא. בסיכום המחקר נטען כי "שילוב הכוחות הזה, תחת הסלוגן 'הצילו את הנערים', הוביל לשיתוף פעולה של כלל הגורמים, והוא הביא לצמצום תופעת זריקת האבנים בשכונת הטיפול". בעקבות הצלחת הפרויקט הוא הורחב בשנתיים האחרונות לשתי שכונות נוספות. בימים אלה מתגבשת תוכנית רחבת היקף ליישמו בכל השכונות במזרח העיר. על השאלה כמה ילדים הצליחה התוכנית הזאת להציל אומר פרופ' חסייסי: "עד 'שומר החומות' היו בתוכנית כ־ 90 נערים שהיו מעורבים בזריקת אבנים והכי אקטיו ביים בשטח. אחרי הטיפול רק 5 מהם היו מעורבים בזריקת אבנים. זה אומר שהיה 'בינגו' בטיפול".
פורסם לראשונה: 00:50, 22.05.23
