אירוע יוצא דופן בגן החיות התנ"כי בירושלים: עובדי הגן נאלצו השבוע להודיע על מותה בטרם עת של גורת אריות מזן נדיר, לאחר טעות טרגית של אימה המסורה.
רק לפני חודשיים היתה חגיגה כפולה לרגל לידה של שני גורים של אריה אסיאתי. ההורים הם יאשה בת ה־9, שהגיעה מגרמניה, וגיר בן ה־11, שעלה משוודיה. הזיווג של בני הזוג הוביל להריון תקין, שארך כ־3.5 חודשים. בסיומו נולדו שתי נקבות, שמשקלה של כל אחת מהן הוערך בכ־2-1 ק"ג.
כמקובל במשפחת החתוליים, הצאצאים נולדים עם עיניים עצומות, שנפתחו רק כעבור כ־11 ימים. לאחר כשבועיים החלו הגורות ללכת, ובגיל חודש הן כבר התרוצצו. כשזה קרה, הנהלת הגן דיווחה: "ההתרגשות עצומה! הגורים הם חלק מפרויקט משותף עם ארגון גני החיות האירופי להצלת האריה האסייתי, שעד התקופה הצלבנית עוד הילך ברחבי ארץ ישראל. בימים אלה מבצעים הגורים את צעדיהם הראשונים ברחבי התצוגה בגן. גאים להיות שותפים בפרויקט המופלא הזה ועושים כל שביכולתנו כדי לשמור את גרעין הרבייה בארץ".
עד לפני קצת יותר ממאה שנים ארץ ישראל היתה מיני ג'ונגל. בצפון הארץ היו דובים סורים, בחלק מהנחלים היו תניני יאור. בשומרון ובמדבר יהודה היו שפע של נמרים וגם ברדלס אסיאתי, ובסמוך לים המלח היו יענים. אבל מלך החיות, הלוא הוא האריה האסיאתי, היה נפוץ בכל חלקי הארץ. כפי שנכתב בתנ"ך, בעל חיים זה היה הסמל של שבט יהודה ("גור אריה יהודה"). בהמשך הפך הכפיר לסמלה של ממלכת יהודה, שבירתה היתה ירושלים, וזו גם הסיבה שהאריה מככב על סמלה של עיריית הבירה. למרבה הצער, צייד נרחב, בירוא יערות ואובדן בתי גידול גרם להכחדת האריות. בעשורים האחרונים נעשו מאמצים להחזיר מינים שהוכחדו אל הטבע בישראל, ובהם אייל הכרמל, דישון, פרא, ראם לבן, עז הבר, ערוד ועוד.
עוד בחדשות:
כאמור, בגן החיות התנ"כי הצטרפו זה מכבר למאמץ העולמי של שימור תת־מינים בסכנת הכחדה ודאית. במסגרת הפרויקט גני חיות גדולים בעולם מחליפים ביניהם פרטים בניסיון לייצר שידוכים מוצלחים ופוריים, מהסוג של יאשה וגיר. כך, בחודשיים האחרונים נהנו המבקרים בגן מהמראה של האם ושתי הגורות רובצות בשמש.
"מדובר באם מסורה"
בגן דיווחו השבוע כי בשל טעות יאשה פגעה בגורה "באופן בלתי הפיך והיא לא שרדה את הפגיעה". ההודעה גררה שלל תגובות עצובות וגם המלצות, ובכלל זה: "ממש מבאס לשמוע. אולי כדאי להרחיק גם את השני". בתגובה אחרת נכתב: "יא, היינו בשבת והם היו כל כך חמודים ביחד. יש לנו מלא סרטונים שלהם. ממש עצוב".
היו מי שקיבלו את המקרה בהבנה וציינו: "עצוב מאוד, אבל גם בטבע זה קורה, במיוחד עם הגורים הראשונים. חוסר ניסיון של האמא".
"מדובר במקרה מצער וקשה - אם מסורה שמטפלת בגורה שלה שנולדה לפני כחודשיים", מדגישה הווטרינרית ד"ר נילי אבני־מגן. "זה היה משהו מאוד קצר - בדקנו אותם, שקלנו אותם, ראינו שהם בריאים. על פי הפרוטוקול, אנחנו וידאנו שהם עולים במשקל ומתפתחים.
"מדובר במין מאוד חשוב של אריות אסיאתיים, שאנחנו חלק מגרעין הרבייה שלהם. אנחנו מחזיקים אותם כחלק מארגון האיחוד האירופי. את כל המידע אנחנו מעבירים אליהם - איזה מין נולד, השידוך הנכון וכל ההמלטות".
להרים מהעורף: הטעות של האם
ד"ר אבני־מגן מסבירה כי הצוות שטיפל בגורות במסירות, ערך את כל הבדיקות הנדרשות פי הפרוטוקול, ובכלל זה בדיקת מין הגור והעלייה במשקל, אך מה שהם לא יכלו לצפות, הוא את הטעות קריטית של הלביאה הצעירה, אשר גרמה לפציעה שהובילה למות בתה. "היא אמא מאוד טובה. וכשצריך להעביר אותם, כמו גורי חתולים - מרימים בעורף את הגור ומעבירים אותו בעדינות ממקום למקום.
"פה, ממש באופן מפתיע, היא לא הרימה מהעורף אלא בגב התחתון, באזור המותן, ופגעה בו, משום שאין מספיק עור באזור הזה. הוא קיבל פציעה במותן, וזאת היתה פגיעה בלתי הפיכה, כי לא יכולנו לראות ולהבין שאנחנו יכולים לעזור".
איך גילתם את הפגיעה? "אנחנו עוקבים אחריהם כל הזמן, מסתכלים ומתבוננים. היא כל הזמן מעבירה אותם, וכשהמטפלים ראו שגורה אחת נשארה מאחור ולא יכלה לקום, הם זיהו שאחרי ההרמה הזאת הגורה הפסיקה ללכת וסבלה משיתוק".
מחזיקים אצבעות
למרות הכאב על האובדן, החיים נמשכים והגורה שנותרה ממשיכה לגדול. "מחזיקים אצבעות שהיא תתפתח ותמשיך לגדול".
מה כולל הטיפול? "כשלוקחים חתול לווטרינר מסתכלים בפרווה וממששים את הבטן. כאשר מדובר באריות - ההורים מאומנים להיכנס לתוך הבית כדי לאכול. ברגע שהם נכנסים, אנחנו סוגרים אותם, ובמרווח זמן של דקה או שתיים אפשר לתפוס את הגורים - הם עדיין בגודל לא מסוכן. להרים אותם, לשקול, להסתכל עליהם, ומייד אנחנו חוזרים למקום בטוח ופותחים את הדלת".
איך הגיבה האם לאובדן? "זו היתה הדאגה שלנו. לשמחתנו היא המשיכה לטפל בגורה שנשארה ולא פגעה או הפסיקה לטפל. היא כן חיפשה את הגורה השנייה. "גם הזכר, שהוא בכלל לא מטפל, היה שותף והיתה דאגה איך הוא יתנהג. לפעמים הוא אפילו משחק איתם כשצריך, ושניהם חזרו לשגרה מהר מאוד ומטפלים טוב בגורה שנשארה. זו חצי הכוס המלאה, ואנחנו שמחים לראות את זה".
