עם יד על הלב: כשדלתות האוטובוס נפתחות ואתם מרימים מבט פנימה, מה עובר לכם בראש כשאתם מגלים שמאחורי ההגה יושבת אישה? אם תשאלו את אסתר אסייג, דעד קאדי וציונה ביטון, נהגות קווי התחבורה הציבורית בעיר, זה כבר מזמן לא "אישיו".
"מפרגנים לי מאוד ומחזיקים ממני", אומרת אסייג. "האוטובוס נראה דבר גדול ומפחיד, וקשה לאנשים להאמין שזה ממש כיף וממש קל, אבל אני ממליצה לכל הנשים שמתעניינות להצטרף, ואני אעזור להן בשמחה". "במשפחה שלי בעלי לא נוהג אפילו על אופניים", מספרת קאדי וצוחקת, "לעומתו שני הבנים הגדולים שלנו מתכננים יום אחד להצטרף אלי ולעבוד גם כנהגי אוטובוס".
אסייג, ביטון וקאדי הן שלוש מתוך 42 נהגות המועסקות בחברות התחבורה הציבורית השונות בירושלים. אסייג היא הוותיקה בחבורה. בת 53 ממעלה אדומים, אם לשלוש בנות וסבתא לשבעה, ונהגת בחברת אגד מזה 11 שנה. בקו 21 בו היא עובדת, אסייג מכירה את הנוסעים הקבועים והם אותה. קשה להאמין שלמקצוע הזה היא הגיעה ממש באקראי.
"הייתי 15 שנה גננת ואחר כך עסקתי ברפואה משלימה", היא מפרטת. "בעקבות פרסום של עיריית ירושלים החלטתי להוציא רישיון לאוטובוס ותוך כמה חודשים התחלתי לעבוד". ביטון, 54, מתגוררת בגילה ואם לשלושה, עובדת כבר למעלה מ-10 שנים בחברת אלקטרה אפיקים. לפני שהחלה את דרכה באוטובוס, עבדה כסייעת שיניים. "רציתי שינוי תעסוקתי", היא מסבירה. "אני מאוד אוהבת לנהוג והשכר לא רע בכלל".
קאדי, 47, מתגוררת בהר הזיתים ואם לשלושה, נוהגת בקו 517 של חברת סופרבוס מזה 3 שנים ועשתה היסטוריה כשהיתה לנהגת הראשונה של החברה בירושלים. "אני אוהבת לנהוג", היא מודה בחיוך, "ואין לי מושג למה לא חשבתי על להיות נהגת אוטובוס קודם".
לא אחת יש טענות על ההתנהגות של הנוסעים. איך מתייחסים אליכן? אסייג: "בתחילת עבודתי כנהגת אנשים הסתכלו עלי כאילו נפלתי מהירח, עד שלאט לאט הכירו אותי והתרגלו לעניין. הם ראו שאני מאירת פנים לכל בן אדם שעולה, ואם יום אחד הם מספרים לי משהו אני אשאל אותם על זה יום למחרת והם יתפלאו איך אני זוכרת".
קאדי: "כל אחד מתייחס אחרת, יש כאלה שאומרים שלום ונכנסים ויש כאלה שלא ואין לי שום בעיות עם זה. כולם מכירים אותי, וגם כשהחלה המלחמה (בעזה- א"ז) לא הפסקתי לנהוג ולא הרגשתי שינוי. אני גם מחייכת וצוחקת כל הזמן, וחשוב הנוסע יראה נהג רגוע ולא עצבני". ביטון: "הנוסעים נהדרים מתייחסים אליי ממש יפה, וגם אני אוהבת את כלל הנוסעים מכל גווני האוכלוסיה".
מה הכי מאתגר בנהיגה באוטובוס? קאדי: "הפקקים. צריך אלף עיניים והמון סבלנות. אני נוסעת ופתאום מפתיע אותי רוכב אופניים, או מגיח רכב. צריך זהירות רבה בירושלים". ביטון: "קשה גם להתמודד עם הצורך להתפנות, כשלא תמיד מתאפשר ולא תמיד יש איפה לעשות. אין ברירה ומתאפקים עד ההפסקה, ואז אני נכנסת לאיזשהו קניון או תחנת דלק קרובה".
היה איזה אירוע במהלך העבודה שזכור לכן במיוחד? אסייג: "יום ההולדת באוטובוס שבעלי תכנן. הילדים הביאו חטיפים וחילקו לנוסעים, עד 12 בלילה היו חגיגות. זה היה מושלם, גם הנוסעים כתבו ברכות על דף וחתמו. בבחירות האחרונות הנכדים שלי היו איתי באוטובוס בפעם הראשונה והם היו ב'היי'.
"אבל חוץ מזה, כל נסיעה באוטובוס עבורי היא חוויה בפני עצמה", היא מחייכת. "לדוגמה היו פעמים שעלו לאוטובוס נוסעים עם כינור או אקורדיון, אז ביקשתי מהם לנגן לנוסעים. פעם היה מקרה של תינוקת בת שנתיים שנשכחה בעגלה למרבה המזל היא כבר מכירה ומזהה אותי ולכן היא לא בכתה כשראתה שאני איתה, וחיכינו יחד עד שהמשפחה שלה באה לקחת אותה".
קאדי: "פעם קרתה תאונה מולי בכביש מספר אחד. עמדתי עם האוטובוס בצומת ולידי היו רוכבי אופניים. הגיעה משאית ופגעה בהם. מיד ירדתי מהאוטובוס, צעקתי והתחלתי לבכות. נהג המשאית טען שזה קרה בגלל האוטובוס, אבל הנוסעים ומי שהיו שם הרגיעו אותי ואמרו שהם ראו שזה לא בגללי". ביטון: "אין לי איזה אירוע ספיציפי שזכור לי במיוחד, ומטבעי אני גם לא נלחצת בקלות".
למה לדעתכן אין מספיק נשים במקצוע? אסייג: "אני חושבת שלנשים אין די מודעות למקצוע ואולי צריך לעשות עוד סבב מיוחד של גיוס נשים. בסך הכל אנחנו אחראיות, נחמדות ואוהבות לעזור". קאדי: "בשביל לפנות למקצוע כזה, אישה גם צריכה להיות עם אומץ. אני חושבת שנשים הן חזקות, יעילות, אחראיות ולאט לאט רואים אצלנו בסופרבוס עוד נהגות. בסניף מרכז ורמות יש שתי נשים, ובסניף בית לחם יש שש נשים". ביטון: "לפי דעתי יש פחות נהגות בגלל התנאים הפיזיים כמו למשל עניין השירותים. חוץ מזה מדובר בכלי רכב מאוד גדול ואולי הן חוששות מזה, מה גם שיש פה אחריות גדולה לשלומם של עשרות נוסעים".
ולסיום, מי לדעתכן נוהג טוב יותר - גברים או נשים? קאדי: "אחרי שהתחלתי לעבוד ואני רואה מה קורה בכבישים, אין לי תשובה ברורה. יש נהגים טובים ולא טובים משני המינים. בכל הנוגע אלי, הנוסעים אומרים לי שאני נוהגת בסדר". ביטון: "יש נשים שנוהגות טוב וגם יש גברים שנוהגים טוב".
בישראל, מתוך 20,190 נהגי התחבורה הציבורית, רק 381 מהם נשים. מעניין שדווקא בעיר הבירה אחוז הנהגות הוא הקטן ביותר - רק 42 נשים, שמהוות כאחוז אחד, לעומת 4,068 גברים. זאת כשביתר המחוזות: מרכז, צפון ודרום, מהוות הנשים בין 2-2.5% מסך הנהגים.
"יש לכך כמה סיבות", מסבירה רכזת איגוד מקצועי בענף תחבורה ב״כוח לעובדים״ – ירושלים, תאיר קמינר, "בין היתר היעדר שירותים, עובדה המחייבת את הנהגות להתאפק; המשמרות קשיחות ומקשות על אימהות עובדות, וכמובן תופעת האלימות הגואה כלפי נהגים ונהגות, סוגייה שאנו באיגוד ועדי התחבורה מקדישים לה את מלוא תשומת לב. "כך או כך, עידוד תעסוקת נשים בענף מחייב את התגייסות משרד התחבורה והעיריות", היא מסכמת.
