ד"ש מאנטיוכוס אפיפנס: העדות הקדומה ביותר עד כה לשימוש ברעפי קרמיקה בארץ ישראל, נחשפה בעיר דוד שבגן הלאומי סביב חומות ירושלים. מדובר ב-16 שברי רעפים מהתקופה ההלניסטית (המאה ה-2 לפסה"נ), שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב, בחפירות חניון גבעתי הממומנות ע"י עמותת אלע"ד (אל עיר דוד). לדברי החוקרים, ד"ר יפתח שלו ופיליפ ווקוסבוביץ מרשות העתיקות ופרופ' יובל גדות מאוניברסיטת תל אביב, "מפתיע איך תגלית קטנה פותחת צוהר לעולם שלם ועצום של מחקר".
התגלית, המתוארכת לימיו של אנטיוכוס הרביעי - הצורר המוכר מסיפורי חג החנוכה, תוצג לראשונה בשבוע הבא ה-11 בדצמבר בכנס "בימים ההם – בזמן הזה: החשמונאים באים", של רשות העתיקות.
רעפי הקרמיקה הומצאו ביוון כבר במאה ה-7 לפני הספירה. עמידותם וחסינותם למים ולאש קנו להם מוניטין חיובי, והבטיחו את התפשטותם המהירה לאזורים שכנים. למרות זאת, 500 שנה חלפו מאז המצאתם ועד שהגיעו הרעפים לארץ ישראל. למעשה, מי שהביא אותם לארץ היה לא אחר מאשר אנטיוכוס הרביעי "אפיפנס" – המוכר לכולנו מסיפור חנוכה.
"נציגיו של המלך הסלאוקי אנטיוכוס הרביעי, שמלך על אזורים נרחבים מסוריה ועד אזור פרס, הביאו איתם ממרכז השלטון שבסוריה את הידע והמסורת הדרושים לבניית גגות רעפים", אומרים החוקרים.
על פי המסופר בספרי המכבים, בשנת 168 לפסה"נ ערך אנטיוכוס מסע צבאי לירושלים, שהוביל לפרוץ מרד המכבים המפורסם. על-מנת לבסס את שלטונו בעיר הקים אנטיוכוס מצודה רבת עוצמה, שכונתה "החקרא".
חיילי המצודה הוסיפו לשלוט בעיר גם לאחר טיהור המקדש, ולפי התיאורים בספרי המקבים ובכתביו של יוסף בן-מתתיהו, המצודה מיררה את חיי התושבים בעיר ובמקדש. למרות התיאורים הרבים של המצודה במקורות, מיקומה המדויק בתוך העיר נותר כחידה שעדיין נתונה לוויכוח במחקר.
קראו גם:
ד"ר איילה זילברשטיין מרשות העתיקות ואוניברסיטת תל-אביב: "הממצאים שמתגלים בשנים האחרונות בעיר דוד פתחו את הדיון מחדש, ומחזקים את זיהויה של המצודה דווקא בגבעת עיר דוד. גילויים של הרעפים ההלניסטיים, מהווה חיזוק נוסף מכיוון חדש לזיהויה של נוכחות הלניסטית בעלת מסורות בנייה זרות בעיר דוד.
"המשך המחקר על רעפים רבים נוספים שהתגלו על-ידי משלחת בן-עמי וצ'חנובץ עשוי לשפוך אור נוסף על סוגיה זו. העובדה שהרעפים נדירים מאוד באזורנו בתקופה זו, וכי הם זרים למסורת הבנייה המקומית, מרמזת על הבאתם על-ידי גורמי השלטון הזרים לצורך קירוי חלקים ממגדל או מבנה שהשתייך לאותה מצודה מפורסמת".
ד"ר פיליפ ווקסבוביץ מרשות העתיקות: "עד היום הכרנו מעט מאד עדויות פיסיות לנוכחות של היוונים (הסלאוקים) בירושלים. הרעפים החדשים שגילינו בעיר דוד, מחברים אותנו באופן מוחשי לסיפור חנוכה ולנוכחות היוונית במרחב. זה מאוד מרגש, מכיוון שאחרי כ-2,200 שנה מאז התרחשות אירועי חנוכה בירושלים, אנחנו נפגשים 'פנים אל פנים' עם השלטון היווני ועם אנטיוכוס הרביעי".
ד"ר ווקוסבוביץ הסביר כי "תנאי האקלים וכמות המשקעים הנמוכה בישראל, בנוסף לסיבות אחרות, אינן מצדיקות שימוש ברעפי גג, אבל אנטיוכוס בוחר בכל זאת להשתמש ברעפים, כנראה מסיבה הצהרתית ותרבותית: חשוב לו להנכיח את התרבות החומרית היוונית בארץ ישראל – במרחק קצר מהמקדש - והשימוש ברעפים הוא חלק ממאמץ זה. לכן, לא במקרה, מיד עם נפילת השלטון היווני ועליית החשמונאים, נעלמים הרעפים מירושלים עד בואו של הכובש החדש - הרומאים".
מנהל רשות העתיקות, אלי אסקוזידו: "מעניין לדעת שלמרות העובדה שהעיצוב, הצורה והגודל של רעפי הגג הלכו והתפתחו במשך מאות שנים, השימוש בהם נשאר יציב ברחבי העולם. מדהים, איך פריט כל כך יום-יומי יכול לספר לנו כל כך הרבה".
