באפריל האחרון התעורר ארגון זק"א הידוע לעוד מכה קשה: זמן לא רב לאחר שנאלץ להתמודד עם החשדות החמורים נגד המייסד יהודה משי זהב בכל הקשור להטרדות מיניות - הגיע ניסיון ההתאבדות שלו. החשדות נגד המייסד והניסיון שלו לשים קץ לחייו הותירו את הנהלת הארגון ואת אלפי המתנדבים המומים וכואבים. עכשיו, מי שעומד מאז בחזית המאמץ לשקם את הארגון מהטראומה, מנכ"ל הארגון דובי וייסנשטרן - מדבר בריאיון מיוחד על התקופה המטלטלת: "עבררנו כולנו חודשים קשים מאוד. לא חושב שיש עמותה בישראל שעברה משבר כזה".
חוזרים מהר למציאות
("תאונת דרכים בלילה. לא תטפל?")
וייסנשטרן בן 46, נשוי למירי ואב לחמישה. בשנים האחרונות המשפחה מתגוררת בשכונת גבעת שאול. לזק"א הוא הגיע כמתנדב בסוף שנות ה־90. אחרי שנתיים התקבל כעובד במטה הארגון, ומאז 2013 הוא משמש כמנכ"ל.
אלא שגם הוא לא יכול היה לתאר את המציאות שייקלע אליה בעקבות הפרשה. והגורל היה ציני במיוחד הפעם. השנה, לקראת יום העצמאות, נבחר משי זהב לחתן פרס ישראל. מייד לאחר מכן התפרסמו בתקשורת עדויות שלפיהן הוא נהג לכאורה במשך שנים לתקוף ולהטריד מינית ילדים, נערים, נערות ונשים. היחידה הארצית לחקירות הונאה בלהב 433 פתחה בחקירה, ואז התברר כי כבר ב־2013, כשנפתחה חקירה נגד משי זהב בעקבות חשדות לשחיתות, הצטבר גם מידע על עברו המיני. ב־21 באפריל, בעקבות סדרת הכתבות והתחקירים, ניסה משי זהב לשלוח יד בנפשו ועבר החייאה ממושכת. בחודשים האחרונים הוא מאושפז ללא הכרה בבית החולים השיקומי הרצוג.
השבוע, רגע לפני ראש השנה, יושב וייסנשטרן במשרד הארגון ברחוב יפו. הוא לא ממש רגיל להתראיין, די נחבא אל הכלים. כאחד שהארגון שהוא עומד בראשו עבר טלטלה לא פשוטה, לוקח לו זמן לענות על כל שאלה, וכל אנחה מכילה לא מעט רגעי משבר שחלפו על העמותה שהוא מנהל מאז ומתמיד בצילו של היו"ר הדומיננטי משי זהב. אך מאז הפרשה, מבלי שהתכוון לכך, הוא הגיע לקדמת הבמה.
עד המשבר זק"א היתה מזוהה עם איש אחד בלבד – משי זהב. מה קורה מאז?
"יהודה אכן היה הפנים של הארגון. אבל ברגע שהוא זז הצידה התחילו לראות עוד פנים. יש פה אלפי אנשים שנותנים את נשמתם כדי שהמפעל העצום הזה ימשיך ביתר שאת. זה 'חסד של אמת' במלוא מובן המילה. אני שומע את זה בחצי השנה האחרונה לא מעט. המתנדבים עושים לילות כימים כדי לשמור על כבוד המת, לטפל בזירות אסון קשות, ולא פעם אלה גופות במצב ריקבון, כאלה שהסביבה עצמה את עיניה ביחס אליהם.
"אבל שיהיה ברור, התקופה המאתגרת עוד לא עברה, ממש לא. אני וההנהלה שלצידי - חיים וינגרטן, מוטי בוקצ'ין, ראובן ראובן ושימי משי זהב, כולנו כתף אל כתף. יש כאן קבוצה ענקית של מלאכים בלבן שנותנים יומיום מענה למקרים הקשים ביותר".
איך הארגון מנסה להתאושש מרצף הטלטלות?
"האמת היא שמתרגלים לדברים חדשים. אצלנו זה מהר יותר. לדוגמה: אירוע האסון של מירון, שקרה זמן קצר לאחר מכן. יש לך 40 הרוגים לידך, מה תעשה? לא תטפל? תאונת דרכים קשה בשתיים בלילה, לא תטפל? מישהו שואל מי נמצא בראש? מי הקודקוד? המתנדב הרי אומר: 'אני באתי להתנדב בחסד של אמת, לטפל בכבוד המת. מה רלוונטי כרגע מי עומד בראש?' וזה מה שמחזק את כולנו".
"בחצי השנה האחרונה ספרתי אירוע אחרי אירוע שהם יצאו החוצה לשטח במסירות נפש ממש. זה מה שנותן לאנשים האלה את הכוח. זו גאווה עצומה להיות בורג קטן במערך האדיר הזה".
ובכל זאת, לא זכורה עמותה שעברה משבר כזה.
"היו אכן מקרים שלא היה לי כוח. היו לי רגעי משבר לא פשוטים, ואז היה עוד אירוע שבו טיפלנו, וראיתי מתנדבים שיוצאים לשטח במלוא המרץ והמסירות. זה כמו זריקת מוטיבציה".
נקרע מבפנים
("אם אני כועס? זו שאלה קשה")
שנים רבות היית יד ימינו של משי. איך התחושות האישיות שלך? איך אתה חיי עם זה ביומיום?
"באותו זמן הייתי מעדיף להיות ירקן".
תסביר.
"למה אני דובי הקטן צריך להיות באירוע הזה? הייתי מעדיף להיות ירקן, גנן, מורה. הייתי מעדיף להיות במקום אחר".
כלומר היו מחשבות לנטוש, לעזוב?
"לא היתה אופציה כזו".
אתה כועס על משי?
"זו שאלה קשה. שאלה קשה. אין לי תשובה".
אני חושב שהתשובה שלך מדברת בעד עצמה.
"אני מסכים. זו פעם ראשונה שמישהו שואל אותי את השאלה הזו. הדיון הזה קשה לי ממש. בעיקר כי אני וחבריי, כולנו הכרנו את הצדדים הטובים של משי ואת העשייה שלו. הסיפורים קשים מאוד, ובגלל הקושי שלהם אין איך להתמודד מולם. אתה כל הזמן שואל את עצמך: היה או לא היה, נכון או לא נכון, ואין תשובה".
"יש לך 40 הרוגים לידך, מה תעשה? לא תטפל? תאונת דרכים קשה בשתיים בלילה, לא תטפל? מישהו שאל מי נמצא בראש? מי הקודקוד? המתנדב הרי אומר: 'אני באתי לטפל בכבוד המת. מה רלוונטי כרגע מי בראש?'"
מתים לבד בגיל 30
("גם אנשים צעירים מתים בגפם בבית")
כשמדברים עם מנכ"ל זק"א, קשה להתעלם מהנושא שבו עסק הארגון הכי הרבה בשנה האחרונה, נושא שרובנו מעדיפים להתעלם ממנו בדרך כלל: עשרות קשישים גלמודים שמוצאים את מותם כשהם לבדם. כך נמצאות מדי שנה גופות רבות במצב ריקבון.
"העלינו את המודעות לכך בשנתיים האחרונות, ולשמחתנו עשרות אלפי אנשים מתקשרים אלינו מדי חודש כדי לדווח לנו על קשישים שזקוקים ליד מסייעת, כחלק מהמיזם שזק"א מוביל", אומר וייסנשטרן.
המנכ"ל מתאר נתון מפתיע ומזעזע כאחד, "אני לא מדבר בהכרח על קשישים אלא על כל אדם בודד. היו לנו מקרים של אנשים צעירים, בני 40-30 בודדים שנפלו בבית, מסולם או משיש, ושברו את האגן, לא יכלו לתקשר או לזוז ומתו בביתם. אף אחד לא ידע או שמע, כי לא היה להם אף אחד. הם היו בודדים במלוא מובן המילה. זה קורע את הלב".
תובנה שלך אחרי השנה הזו.
"יש דבר אחד שאנשים למדו בשנה האחרונה, שארגון זק"א, מוכר וחזק ככל שיהיה, הוא לא ארגון של איש אחד. הראייה היא שאחרי מה שאירע קמו פה אלפי המתנדבים והרימו את הגוף הזה למקום אחר. ואחרי תקופה כל כך מורכבת המתנדבים הוכיחו את זה יותר מתמיד. זו תובנה לא רק שלי. הארגון הזה הוא בראש ובראשונה של אלפי המתנדבים".
ברמה האישית, מה הלקח שתיקח איתך.
"שאני בתפקיד. הקדוש ברוך הוא שם אותי בתפקיד המסוים הזה ובשליחות ואין לי היכולת שלא לבצע אותה. המסר שלי לעצמי הוא שילד שנופל לא הולך שוב למקום מסוכן. הוא יודע שנפל וזה הלקח שלו. אני מכוון קדימה. כל מה שאני עושה היום באמת יכול להשפיע עלי בעוד עשר שנים. דווקא בחצי השנה הזו זה ברור לי יותר מתמיד".
מה המסר שלך למתנדבים לרגל השנה החדשה?
"אני מתפלל, מאחל ומייחל שלעולם לא תצא תקלה תחת ידינו, ובעיקר שבשנה הקרובה ותמיד נהיה כמה שיותר מובטלים".
