"יצאנו ליער ירושלים לשבת לצפות בנוף לאור ירח. אחרי דייט של מזמוזים הבנאדם כנראה לא הבין איך מרשימים בחורה והחליט לשלוף לי אקדח מול הפרצוף". תיאור הדייט המוזר הזה הוא אחד מתוך שורה של מונולוגים מפתיעים, מצחיקים, ולעיתים קצת מפחידים, שבהם נכחו קרוב ל־200 צעירים וצעירות תושבי העיר במפגש מיוחד לרגל ט"ו באב.
האירוע נערך בפאב הקהילתי בארמון הנציב, ומי שעמד מאחורי המיזם יוצא הדופן הוא איתמר פרחי, רווק בן 40 תושב העיר. בהכשרתו הוא כלכלן במגזר הציבורי, אבל במקביל הוא מדריך ויוזם סיורים עירוניים.
ישראל השלמה?
(לא, זה ציצים)
צעירה דתייה בת 30 סיפרה במפגש על ביקור בתערוכה שהפתיע במיוחד. "הייתי דוסית ולבשתי רק חצאיות. זה גם קטע של דתיות במרכז. אסור מכנסיים, רק חצאית. לא משנה האורך, העיקר שתהיה חצאית. הגענו לתערוכה הבחור ואני. כבר בכניסה מעדתי על איזה כדור ורדרד. אמרתי לו תראה איזה יופי זאת מטאפורה לארץ ישראל השלמה. אז הוא השיב: 'לא, זה ציצים'. והוא צדק.
קראו גם:
"במבט מקרוב ראיתי שעל הרצפה מתגלגלים מלא כדורי ציצים גדולים, בגודל אחיד אגב. לא היתה אז מודעות לבודי פוזיטיב. אמרתי לו: 'אתה יודע שזה לא באמת הגודל, כן? רק שניישר קו שלא יהיו ציפיות...'.
"סתם. לא אמרתי את זה. הייתי קצת נבוכה, אבל אמרתי בסדר קצת ציצים לא קרה כלום, אני יכולה לעמוד בזה. זאת מטאפורה לארץ ישראל שמיניקה אותנו.
"נכנסנו פנימה דרך וילונות בצורה של... לא חשוב, תדמיינו לבד, בצורה של פרח. הפעם כבר הפסקתי לחפש מטאפורות. למרות שהאומן באמת הלך על הקטע של לשלב דימויים מיניים וציוניים - נניח פוסטר עם הכיתוב עבודת כפיים ותמונה של זוג חלוצים שהידיים שלהם... לא חשוב, תדמיינו לבד. או נניח פוסטר עם ציור של חיילת שמספרת לאבא שלה על החוויות המיניות שלה עם כמה חיילים, כי כיבוש זה כמו אונס, הבנתם? בקיצור תערוכה על סקס ועל כיבוש, שזה כל מה שתל אביבים אוהבים לדבר עליו בעצם. אני אחרי שיטוט קצר כבר לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. היו שם כל מיני מיצגים של איברים שראיתי פעם ראשונה... פתאום מגיע זוג ומבקש שאני אצלם אותם ליד אחת התמונות כשהם מחקים אותה ונוגעים אחד בשני ב... לא חשוב. הייתי מנומסת ולא רציתי להגיד לא אז צילמתי אותם ככה כזה (מכסה את העיניים). אם אני זוכרת נכון זאת היתה תמונה של יצחק ורבקה עם הכיתוב יצחק מצחק. מאוד התרשמתי מהבקיאות של האומן בתנ"ך. הרגשתי קצת יותר בבית.
"אחרי עוד קצת שיטוט הגענו לחלק סגור של התערוכה שהיה כתוב עליו - למבוגרים בלבד. מה היה עד עכשיו, לא הבנתי? אבל באמת, למרבה הפלא בחלק הראשון של התערוכה הסתובבו להן משפחות עם ילדים. הדייט לא הסכים שניכנס לאגף למבוגרים: 'לא, לא, זה לא בשבילך. את דתייה. זה לא מתאים'.
"אז נשארתי עד היום בחוסר ידיעה מה היה באגף למבוגרים. עם כל המבוכה שלי, התערוכה עשתה אותי קצת חרמנית אז הצעתי לו לעלות לגג. אגב, יש נוף מהמם מגן העיר אם אתם מזדמנים למקום.
"הצעתי לו לעלות לגג ולהתמזמז קצת. אז הוא אמר לי: 'לא נעים. יש פה ילדים שיכולים לראות'.
"אגב, יצאנו בסוף כמה חודשים והיה קשר לא רע בכלל. זה כנראה אומר שעדיף דייט בגיהינום עם בחור נורמלי מאשר דייט במקום נורמלי עם בחור מהגיהינום".
לאכול כיף כף?
(לא, התיאבון אבד)
"זה היה חנוכה", סיפרה צעירה אחרת בת 36. "נפגשנו בבית הוריי להדלקת נרות, ולאחריה יצאנו להליכה. הדייט הוביל לכיוון הר הרצל.
"מפה לשם אני מוצאת את עצמי מסתובבת בעמק שכולו קרחת יער עם סלעי גיר בוהקים בחושך גמור, ואז אני קולטת: אני מוקפת במצבות לזכר הקהילות שנספו בשואה! אני בפאקינג 'עמק הקהילות' של יד ושם! מכל המקומות שיכולנו ללכת לשבת בהם עם פק"ל קפה, הבחור החליט על יד ושם!
"יש סיכוי שתוך כדי שהבחור היה מדליק את הגזייה היה יוצא עשן לבן. לרגע חשבתי שנעשה הדלקת נרות שנייה, אבל הפעם לא נרות חנוכה אלא נרות זיכרון. כולי מרגישה את האווירה הקודרת שסביבנו, והבחור בשלו - מארגן את המים להרתחה, מציע לי ופל 'כיף כף' מול האנדרטה לזכר קהילת סוביבור.
"כשאני חושבת כמה הששה מיליון נספים (יהיה זכרם ברוך) היו משתוקקים ל'כיף כף' מתוק שכזה, פשוט אבד לי התיאבון. ממש לא נראה לי שתפילותיהם של הנספים התווספו לתפילותיי והצלחתי לשכנע את הבחור שנזוז משם".
מפגש מותח ביער
(ואיך זה קשור לאקדח)
"החוויה הכי טרייה ואחרונה של דייט בעיר היתה ביער ירושלים", סיפרה צעירה במפגש. "במוצאי ראש השנה האחרון יצאנו ליער ירושלים לשבת לצפות בנוף לאור ירח.
אחרי דייט של מזמוזים הבנאדם כנראה לא הבין איך מרשימים בחורה והחליט לשלוף לי אקדח מול הפרצוף... ואני במקום לברוח משם באותו רגע, עוד נשארתי עם הבחור וסיימנו את הדייט בהליכה לכותל.
"אני מוכרחה לציין שהתפילות בקיר הזה לא ממש הועילו בינתיים כי אני עדיין רווקה. אבל כמו שאומרים ב'פרפר נחמד': 'בשניים זה תמיד יותר נחמד' ואני לא מתייאשת!"
טיפים לדייט ראשון:
- צאו לבית קפה ולא לדייט בבית
- נסו להשקיע בלבוש
- הקפידו לחייך ולהשתמש בהומור
- הקפידו על התעניינות באחר ואמפתיה
- כדאי להסתפק בשתייה ולא להזמין אוכל
- לא לדבר על האקסים שלכם
- לא להשתמש בנייד בדייט
- לא לנהל 'ראיון'
- לא לנהל 'חקירה'
- לא לכלול מגע בדייט הראשון
*מקור: ד"ר רונית שרון, מנהלת מכון 'קשרים', לייעוץ וטיפול פרטני וזוגי
"תפנה ימינה לסמטה חשוכה"
(מסע מפחיד במיוחד)
פרחי, שכאמור ארגן את האירוע, סיפר שלא רק בנות אלא גם בנים מסתבכים לפעמים בדייטים. "יצאתי עם בחורה דתייה", הוא מספר. "אני חילוני והיא ביקשה ממני למצוא בילוי מעניין בתשעה באב.
"ראיתי שהיה פלאייר מסתורי שיש קריאת מגילה והקרנת סרט 'אגדת חורבן' בבית ציון מול שער הפרחים (במזרח העיר). היה צריך להיפגש בתחנת הרכבת הקלה בשער שכם, ומשם צריך ללכת בהליכה מאובטחת לכיוון בית ציון". מספר פרחי. "משום שמוצאי שבת יוצא מאוחר הגענו באיחור. כשהגענו המקום היה נראה כמו שדה קרב.
"להבנתנו היתה פעילת ימין קיצונית שהבעירה את השטח ולא נתנו להיכנס, וכשאמרתי שבאנו לאירוע בבית ציון, אמרו שכבר היתה שיירה מאובטחת ולא ניתן להיכנס ושלחו אותנו לכיוון אחר שאליו כיוונו את כל מי שאיחר להרצאה. הם שלחו אותנו לשער יפו, ואמרתי לעצמי ששולחים אותנו לכיוון הלא נכון, ונכנסנו פנימה לתוך מזרח העיר ונראיתי כמו מתנחל עם סנדלי שורש. כשהגענו לשער הפרחים ראיתי שאין אירוע בבית ציון.
"למזלי, יש לי חבר שאוהב את האירועים הללו. שאלתי אם הוא שם. הוא אמר לי שברגע האחרון החליטו להעביר למקום אחר וכיוון אותי לרובע המוסלמי. כשאני איתו בטלפון הוא מדריך אותי ומתאר את הדרך: 'תפנה ימינה לשער הפרחים לתוך הרובע המוסלמי'... והוא מתאר לי זוועות שבדרך שאני צריך לפגוש שהם היו סימני הדרך שאני אכן בדרך הנכונה: 'תפנה ימינה ותראה מזרון מגואל בדם, אחר כך שמאלה ותתכופף, יש סימטה חשוכה', וכל פעם היו תיאורים מפחידים.
"הגענו לבית בלב הרובע המוסלמי ואנחנו רואים בניין עם דגלי ישראל למעלה. הבנו שהגענו למקום הנכון. המצב היה קצת מתוח, ואז עלינו למעלה ויש את קריאת המגילה. ואני מסתכל על מגדל אל אקצה ותוך כדי אני מחפש איפה המסך שבו יוקרן הסרט 'אגדת חורבן'. סוף קריאת מגילה.
"הלכנו לבית ציון לראות את הסרט. בדרך יצאנו, הולכים עוברים את שער הפרחים, ריח של אש באוויר, והיה נראה כמו אפוקליפסה עכשיו. הבחורה ביקשה להחזיר אותה הביתה. אמרתי שאי אפשר להחזיר אותה הביתה. היא פנתה לשוטר שהיה במקום ואמרה: 'אני רוצה ללכת'. הוא לא היה יכול כי היינו קבוצה. היא היתה בהיסטריה. הבטחתי לה שהיא תחזור לשלום.
"כשאנחנו באים לעבור את הכביש מכיוון שער הפרחים לבית ציון זרקו עלינו אבנים ואנשים צועקים 'תברחו, זורקים עליכם אבנים' והיתה היסטריה. נתקענו על אי תנועה, אי אפשר ללכת, זורקים אבנים משער שכם. הבחורה בוכה ואני מסתובב במזרח העיר. אף פעם לא פחדתי, אבל הסיטואציה הלחיצה אותי. ראינו כמובן את הסרט. אחרי הסרט כבר היה אחת וחצי בלילה, רוצים ללכת ואומרים שהאבטחה תתעכב כמה שעות. בחור שהיה במקום עם אקדח אמר: 'אני יוצא'. הלכנו איתו. אמרתי לה: 'יהיה בסדר'. הורדתי אותה בבית ואמרתי לה: 'טוב, הבטחתי לך ערב מעניין'. ומאז לא ראיתי אותה".
