"הבכי לא עצר, לא יכולנו לשלוט בו": אביו של התינוק בן החודשיים שנפטר מקורונה בסוף השבוע סיפר בשיחה עם מיינט ירושלים על האובדן. אחרי חודשיים של ביקורים יומיומיים בבית החולים, לא כך דמיין לעצמו ראובן נתן לוי, תושב ביתר עלית, לצאת מבית החולים – בידיים ריקות. זהו בנו החמישי במספר, ועם לידתו הבחינו הרופאים כי היילוד הטרי לוקה במחלה גנטית נדירה, תסמונת צ'ארג'. אלא שמה שהכריע עבורו את הכף בסוף השבוע הייתה הקורונה.
"למרות מורכבות המחלה, הוא היה יכול לחיות איתה", סיפר לוי למיינט ירושלים, "אבל הקורונה הייתה קטלנית עבורו. בגלל הרקע הרפואי, לקורונה היה הרבה יותר קל לפגוע בו. כשהוא נדבק בה, היא הרסה כל חלקה טובה ומיום ליום ראינו התדרדרות במצב שלו. פינו אותו למחלקת הקורונה והוא אושפז במחלקה של טיפול נמרץ ילדים. מבין ארבעת הילדים המאושפזים, הוא הילד היחיד במחלקה שנדבק בקורונה במצב כל כך קשה".
בסביבות השעה שתיים בלילה שבין שישי לשבת, התקשרו מבית החולים אל ההורים והבהילו אותם אל בית החולים. אמרו שחלה התדרדרות במצב התינוק ומבצעים עליו החייאה. אלא שלאחר כ-40 דקות של החייאה, נאלצו בבית החולים לקבוע את מותו בשעה 2:30. "המחזה היה קשה מאוד. אי אפשר לתאר את זה במילים. הייתי רגיל לראות את הבן שלי מחובר למכשירים: סיטורציה, חום גוף, דופק. אתה רגיל לראות מכשירים מצפצפים בחדר. באותו לילה הייתה פשוט דממה, הבן שכב על המיטה ללא רוח חיים. אני לא זוכר שהתפרצתי בבכי כמו היום הזה, הייתה לי התמוטטות וקושי אדיר. לאשתי זה היה אפילו יותר קשה אחרי 9 חודשים שהיא סחבה אותו. הבכי לא עצר, לא יכולנו לשלוט בו אפילו".
מה שהקשה על ההתמודדות, כך על פי עדותו של לוי, היה התיווך של המוות לילדים הצעירים. אלא שבמשך החודשיים האחרונים כבר התרגלו לכך שאמא ואבא נוסעים בכל יום אל בית החולים כדי לטפל בתינוק החדש. "כשהתכוננו ליציאה אל בית החולים, הבת הבכורה שלי בת ה-10 התעוררה ושאלה לאן אנחנו הולכים - שבת. אמרנו לה שאנחנו הולכים לאח שלה כדי להיות איתו בבית החולים. היא שאלה למה, ואמרתי שהקדוש-ברוך-הוא רצה אותו אצלו. היא פשוט פרצה בבכי חסר מעצורים. במוצאי השבת, התקשרתי מבית החולים אל הילדים שבבית. דיברתי עם בני בן ה-7 וסיפרתי לו שאנחנו עושים סידורים אחרונים ויותר לא נצטרך לחזור אל בית החולים. הוא שאל אותי: 'אבל מי יהיה עם יאיר? מי יטפל בו?'. כאב לי הלב לשמוע את זה. גם כשאמרתי לו שיאיר נפטר, הוא לא הצליח להבין את המשמעות, ורצה שיטפלו באחיו הצעיר. הוא לא הבין איך זה שלא נחזור יותר אל בית החולים".
"נלחמו על החיים של הבן שלי בכל יום ובכל רגע. אני הייתי עד לזה, אבל הקדוש-ברוך-הוא החליט אחרת ולקח אותו. כשהכל נגמר, היה חשוב לי לשלוח הודעה לרופאה הבכירה שטיפלה בבן שלי, הרגשתי חובה להכיר להם טובה למרות שהבן שלי כבר לא איתי".
יאיר, התינוק שנפטר ביום שבת ב'הדסה עין כרם', הוא הקורבן הצעיר ביותר שגבתה הקורונה בישראל. יהי זכרו ברוך.
לעדכונים נוספים - חדשות ירושלים
