פרידה מאחד מחוקרי הטבע המיתולוגים של ירושלים: חוקר הטבע הירושלמי, פנחס אמתי, הלך לעולמו בגיל 94 והשאיר אחריו מורשת מרשימה. במוצאי שבת, נפטר פנחס (פניה) אמתי ורכזון, איש הטבע המיתולוגי שגידל דורות של אנשי טבע ומדע. הכל החל כשהיה ילד והיה נהנה לצפות בנמלים בשכונת המגורים שלו בעיר העתיקה ולשחק איתן. הוא נפטר שבועות ספורים לפני יום הולדתו ה-95. בתו מספרת על דמות יוצאת דופן, על אבא שלקח את בנותיו לצוד את ארוחת הצהריים שלהן בעצמן ולצייר זאת כחוויה, לא כמצוקה או חוסר.
אמתי נולד ב-1928 בירושלים, כפנחס ורכזון. כבר כנער התעניין בטבע, והיה עוזרו של אהרן שולוב, שייסד את גן החיות התנ"כי בבירה. כמו כן למד מישראל אהרוני, שהיה מחלוצי הזואולוגים העבריים. אף על פי שמעולם לא קנה השכלה אקדמית רשמית, הוא היה מהאנטומולוגים הבולטים בישראל, הוביל מחקרים רבים, ואף היה אוצר אוסף פרוקי הרגליים של האוניברסיטה העברית בירושלים.
"הרבה שנים הוא לימד בסמינר למורים בדוד ילין, הוא היה גם מרצה באוניברסיטה העברית, הוא לימד נוער שוחר מדע ועזר לכולם בביוטופים שלהם, הוא לימד את הנוער כמו גם דוקטורים ופרופסורים שהגיעו מהאוניברסיטה", סיפרה בתו סיגל סוכצקי אמתי ל-mynet ירושלים, "האבסורד הוא שהוא אוטודידקט, הוא עצמו לא למד אף פעם במוסד מוסדר. את הכל הוא עשה בעצמו ממחקרים וצפייה. בין היתר הוא היה הראשון בעולם שגילה את דרך החיזור וההזדווגות של העקרבים ומאוחר יותר של העכשובים.
"הוא נגע באלפי אנשים - את רוב הדברים שהוא עשה הוא עשה בהתנדבות כמו הרצאות והפעלות לחיילים, לנשים במקלטים ולנוער בסיכון. בנוסף לכל הוא היה מאוד צנוע. כשהוא קיבל תעודות הוקרה או תארי כבוד, הוא התפלא שנותנים לו. הוא עשה את הדברים מתוך אהבה. התחושה היא שהוא מעולם לא עבד, ותמיד פעל בתוך ה'הובי' שלו".
בתו הוסיפה: "גדלתי בבית של המון אהבה עם בעלי חיים מסביב והמון אנשים שתמיד באו ללמוד ולשמוע ממנו ולקבל ממנו עצות על טיפול בבעלי חיים והריפוי שלהם. כשהייתי בת שנתיים-שלוש, הוא לימד אותי הישרדות בטבע. מה עושים ואיך. בגיל ארבע למשל הוא לימד אותי לצוד עם רובה טוטו״.
עוד בחדשות:
״היינו יורדים עם הרובה הזה לרמת בית הכרם שפעם לא היו בה בתים או מבנים, ואפילו לא בית החולים שערי צדק, היינו צדים שם חוגלות. בדיעבד אני יודעת שהיינו עושים את זה כדי שיהיה לנו אוכל לאכול, כי לא היה בבית״.
"כילדה לא ידעתי שאין אוכל בבית, בתחושה שלי תמיד היה הכל, כי ככה הוא הציג את זה. גם צעצועים – כשראיתי מסביב שלחברות יש בובות ובתי בובות, לי לא היה בבית. כשהייתי בת אולי חמש-שש ושאלתי למה אין גם לי, אז הוא אסף חתיכות עץ מבחוץ ובנה לי בית בובות.
בתו סיפרה כי מילדותה הוא השביע אותה שלא תיתן לו לסבול: "אני חושבת שהוא חי ומת בדיוק כמו שהוא רצה. מאז שהייתי ילדה הוא השביע אותי שלעולם לא אתן לו לסבול. שאם הוא יגיע למצב סיעודי שהוא לא יידע לטפל בעצמו, שאדאג לגמור את זה. בסוף זה הסתיים בדיוק כמו שהוא רצה – הוא אושפז בבית חולים במשך שלושה ימים כתוצאה מדלקת ריאות והלב פשוט נדם יום אחד. הוא נפטר ממש בידיים שלי״.
"פיני היה ירושלמי 'אסלי' - גדל בירושלים, חי בירושלים וגידל את ילדיו בירושלים", סיפר עמיר בלבן, מנהל תחום הטבע העירוני בחברה להגנת הטבע ל-mynet ירושלים, "מגיל צעיר הוא אהב וידע טבע מהשטח. לא משום ספר או אקדמיה. הוא סיפר שכילד הוא מאוד אהב חרקים וחיות קטנות והתחיל את ה'קריירה' מלצפות ולשחק עם נמלים בעיר העתיקה. היתה לו תרומה אדירה והוא גידל דורות של חוקרי טבע ומדענים. כל מי שמתעסק היום בתחום האנטימולוגיה (חוקרי חרקים, א"פ) הכיר את פיני וחלקם אפילו גדלו אצלו״.
"אני לא עבדתי איתו, אבל זוכר אותו כילד. כל מי שהגיע אליו הביתה קיבל חוויה בלתי נשכחת גם של היכרות ומגע פיזי ממש עם כל מיני בעלי חיים שהוא גידל. ילדים שנהנו והתלהבו ורצו ללמוד עוד – הוא היה מקור בלתי נדלה לידע. הוא היה מעודד ילדים ללמוד עוד על הנושא. הוא היה מחנך אמיתי. כנער אני זוכר שיצא לי לפגוש אותו כמה פעמים כמדריך צעיר בחברה להגנת הטבע. כגימלאי הרבה שנים הוא עבד בגן החיות התנ"כי. היה אדם שלא רק ידע, אלא גם ידע להנחיל אותו הלאה לדורות הבאים. עד היום אנחנו לומדים מהספרים שהוא כתב".
יהי זכרו ברוך
