עושות סדר בפעוטונים: לא רק ילדי הגן, היסודי והתיכון פתחו את שנת הלימודים ביום שישי, אלא גם ילדי המעונות בירושלים, והפעם עם מחלקה חדשה בתוך מנח"י שהוקמה במיוחד עבור גילאי לידה עד 3, מחלקה חדשה בתוך האגף הפדגוגי.
"מערכת החינוך הסתכלה מאז ומתמיד על ילדים ברגע שהם נכנסו לגני הילדים בגיל 3", מסבירה אורית דולב, מנהלת אגף פדגוגיה שבתוכו הוקמה השנה המחלקה למעונות יום. "המדינה לא לקחה אחריות חינוכית על גילאי לידה עד 3. לאחרונה הורחבה לשמחתנו הרבה האחריות. וכיום אנחנו מסתכלים על הרצף החינוכי טיפולי של ילדים מגילאי לידה ועד 18. כמנח"י, זה מאפשר לנו להסתכל על ילדים ועל הצרכים שלהם ברצף שכולל צרכים רגשיים, טיפוליים, קוגניטיביים, פדגוגיים והתפתחותיים, החל מגיל לידה ועד הכניסה לגנים, בית ספר יסודי והלאה".
מצד שני, יש מחסור מאוד גדול של מעונות. לפי נתונים של העירייה עצמה, ל־75 אחוז מהילדים בגילאים האלה בירושלים אין מקום במסגרת מפוקחת.
ענבל: "אנחנו מתמודדים עם אתגר. גם העיר ירושלים, כמו שאר הרשויות בארץ, מתמודדות עם האתגר. האחריות שקיבלנו מהמדינה מאוד ממוקדת. אנחנו בעצם אחראים לתת הדרכה וליווי למטפלות ולמנהלות המסגרות בתוך המסגרות המפוקחות והמתוקצבות".
לא רק חום ואהבה
בעקבות חשיפה של אירועי התעללות רבים במעונות וטענות על כך שאין פיקוח והדרכה, הועבר תחום לידה עד 3 ממשרד העבודה למשרד החינוך והמדינה החלה להסדיר אותו. ועדיין אין חוק חינוך חובה שמתחיל מגילאי 3, כך שגם היום עם הרפורמה החדשה עדיין כל הורה יכול להחליט איזו מסגרת הוא רוצה לילד שלו, אם בכלל. "אמא יכולה להחליט להישאר בבית עם הפעוט או שסבתא תשמור או שהשכנה תיקח כמה ילדים אליה הביתה", מסבירה אורית. "לתוך זה המדינה מבקשת שמסגרות מעל 7 ילדים יפעלו תחת רישיון ופיקוח, ולשם אנחנו נכנסנו. אנחנו פונים למסגרות הללו, מעודדים וממליצים להיכנס תחת חוק הפיקוח".
4 צפייה בגלריה
מימין: ענבל, נועה, סימה ואורית במעון חדש שמפעילה נעמ"ת בניתאי הארבלי
(צילום: אילנה דניאל)
מה זה אומר בפועל?
ענבל: "זה בעצם אומר שכל מעון עם 7 ילדים ומעלה חייב ברישיון. הוא חייב להגיש בקשה לרישיון למשרד החינוך על מנת שיהיה מוסד מוכר, שיהיה תחת פיקוח ויקבל הדרכה פדגוגית. חלק מחוק הפיקוח זה חוק המצלמות. כלומר אם יש מסגרת עם 7 ילדים ומעלה במבנה מושכר, צריכות להיות מותקנות בו מצלמות. אז מצד אחד יש לנו מעונות מפוקחים ומסובסדים, כגון ויצ"ו, נעמ"ת, התחלה חכמה, נאות מרגלית ועוד, ומצד שני יש 'מעונות סמל', שאלה מטפלות שפותחות משפחתון בבית, וכאלה יש לנו בעיר לא מעט. אם זה בתוך הבית יש הקלות מבחינת הפרוגרמה. אם זה הבית הפרטי שלך את לא מחויבת במצלמות".
קראו גם:
אורית: "הורים נהגו לשלוח את הילדים למסגרות ולא בהכרח ידעו מה צריך לדרוש בתוך המסגרת, החל מרמת המוגנות של הילד, שלא מתבטאת בהכרח במצלמות – למשל פיזור הרהיטים, הגובה שלהם, כיבוי אש, אילו משחקים הילד צריך בגיל הזה. הרבה הורים שולחים למסגרת, ואני לא אומרת את זה בביקורת אלא משקפת מציאות. מה שנהוג היה לומר הרבה פעמים זה: 'אני מחפשת שהילד שלי יקבל חום ואהבה'. חום ואהבה זה דבר חשוב, אבל אנחנו גם רוצים שלצד זה הילד יקבל התייחסות שמקדמת אותו התפתחותית, רגשית, פיזיולוגית וקוגניטיבית ושמישהו יסתכל על הצרכים האלה. באיזה שלב התפתחותי הוא נמצא, מתי הוא אמור להתהפך, לזחול, להגיד מילים ראשונות, איזה מזון הוא מקבל".
אמון עם ההורים
לדברי השתיים, חלק מהשינוי הוא היחס למטפלות. "היום מתייחסים למטפלת כמקצוע לכל דבר", אומרת אורית. "אנחנו בעצם מבקשות להכשיר את המטפלת, לתת לה ידע וכלים. לתחום הזה מגיעות לעיתים נשים שלא עברו מסלול הכשרה מסודר. המנדט שקיבלנו הוא להיכנס למעונות, להכשיר את המטפלות, לתת להן ידע רחב על צורכי הילד בגילאים האלה וכן כלים אופרטיביים – איך להתנהל במעון, לאילו גורמי טיפול להפנות ילדים, איך לדבר עם ההורים, על מה הן בכלל צריכות להסתכל. זה דבר חדש. לארגונים הגדולים היו מדריכות, אבל אנחנו לא יודעות באיזה תקן המדריכה, אחת לכמה היא פגשה את אותו מעון, ובאיזו תדירות המטפלת קיבלה הדרכה".
ענבל: "אנחנו הקמנו בתוך המחלקה יחידה שזה התפקיד שלה. מבחינתנו זה מה שיחולל שינוי. אנחנו מאמינות שבטווח הרחוק נידרש פחות ופחות לסיפור המצלמות כי זה יהיה מקצוע, יהיה שיח בונה אמון בין הורים למטפלות".
אבל אנחנו עוד לא שם והורים שמים מכשירי הקלטה', ורבות לא רוצות לעבוד עד כדי קושי לאייש מעונות.
אורית: "משבר בכוח אדם בגיל הרך הוא משבר ארצי שכל המדינה נדרשת לו. בירושלים אנחנו מתמודדים יותר בהצלחה בגלל הגודל, אבל גם כאן לא פשוט לגייס וקשה לשמר כי זה מקצוע מאוד שוחק, ולעיתים האינטרקציה וחוסר האמון שקיים עם ההורים גם הם תורמים לכך".
112 כיתות בחמש שנים
המחלקה הוקמה בינואר האחרון, אבל כבר הספיקה להגיע להרבה מאוד מסגרות. "בחודשים הספורים שעברו מאז שהיחידה הוקמה עבדנו מול 250 מסגרות, שזה קרוב ל־800 כיתות מעון", מגלה ענבל, "חלק של ארגונים וחלק מסגרות פרטיות".
אנחנו מדברים על צורך שילך ויגדל, אז איך פותרים את המחסור במסגרות?
אורית: "ברור לכולם שכדי לתת שירות טוב לתושב אנחנו חייבים להנגיש מסגרות כבר מגיל לידה על מנת שלהורים תהיה אפשרות לצאת לתעסוקה שלהם, ולכן בכל מתחמי התעסוקה שבונים בירושלים, ובשכונות שגדלות וצומחות, ההנחיה שקיבלנו מראש העירייה זה לבנות מעונות כדי שלהורים יהיה מענה איכותי בסביבה הקרובה לבית או לעבודה. עכשיו כשבונים מעון אנחנו כעירייה יוצאים בהליך של הקצאה או רשות שימוש ומעניקים אותו למסגרת. זה לא שהעירייה תתחיל להפעיל בעצמה מעונות. אנחנו מספקים את ההדרכה והפיקוח".
כלומר לא מדברים על 'מעונות עירוניים' כמו גני עירייה.
"לא. גם אין צורך כי יש הרבה מאוד גופים מצוינים שפועלים כבר. לפי הצביון של האוכלוסיות יודעים להתאים את המעונות. העירייה בונה מעונות ובקצב מסחרר. אנחנו משיקים חמישה מעונות במערב ובמזרח העיר ובכל אחד מהם יש כמה וכמה כיתות: בית חנינא, הר נוף, גילה, גוננים, ארנונה".
ענבל: "אנחנו מסתכלים קדימה. יש לנו תוכנית שנים קדימה של בניית מעונות יום בכל רחבי העיר – עוד 112 כיתות בערך בחמש השנים הקרובות. זו שנה ראשונה שאנחנו משיקים חמישה מעונות חדשים בשנה אחת".
אורית: "ככל שאנחנו נציע יותר מסגרות איכותיות להורים, אנחנו מאמינים שהורים יבחרו במסגרות הללו, ועדיין צריך לזכור שהבחירה היא של ההורים. הרצון שלנו בעירייה הוא שלהורה שמחליט לשלוח למעון תהיה מסגרת קרובה לבית, נגישה ואיכותית לילדו".
ההנחה היא שככל שייבנו עוד מעונות ויהיה סטנדרט פדגוגי ופיקוחי יותר הורים יעדיפו לשלוח?
"נכון. אני מאמינה שזה מה שיקרה. כולנו אמהות, ועדיין, משיחות עם הורים אנחנו רואות שלמשפחות שונות יש העדפות שונות – יש שמעדיפים מסגרות קטנות יותר, יש שמעדיפים להשאיר בבית. לכל אחד יש תפיסה שונה בגילאים האלה. אני באמת מאמינה ורואה שככל שנגדיל את ההיצע של המעונות המפוקחים תהיה היענות. יש למסגרות האלה ערך התפתחותי וחברתי לילד, מגוון רחב של משחקים, מרחב פיזי ואפשרויות להתפתח פיזית וקוגניטיבית ואנשי מקצוע שמסתכלים ומלווים".
מה חשוב לוודא כשבוחרים מעון:
- רשיון הפעלה ממשרד החינוך - במסגרות שבהן 7 פעוטות ומעלה
- כמות מבוגרים - שמאפשרת לפעוט לקבל יחס אישי מותאם
- גורמי סיכון - לוודא שאין נגישות לחומרי ניקיון, ארוניות שאינן מקובעות לקיר ועוד
- חום - האם המטפלות יוצרות קשר אישי עם הפעוטות והם פונים אליהן לקבלת עזרה?
- אקלים מיטבי - האם יש במסגרת אווירה רגועה? האם הילדים חשים בטוח לנוע במרחב ולפעול?
- תקשורת ושיח - האם המטפלות מדברות עם הפעוטות, מסבירות מה הן עושות, מקריאות סיפורים?
- משחק - האם יש במסגרת מגוון של משחקים מסוגים שונים ומחומרים שונים? האם המשחקים נגישים לילדים והם יכולים לגשת אליהם עצמאית?
- סדר יום וגמישות - האם המטפלת מתאימה את סדר היום למצב הכללי של הפעוטות ומגמישה אותו לצורכיהם במקרה הצורך?
- תנועה חופשית במרחב - האם יש מספיק מקום לנוע במרחב פתוח מוגן שבו הפעוטות יכולים להיות?
- אינטראקציה חברתית - שימו לב איזו אוירה יש בין הילדים
סיירת עיכובים
אחד החידושים הגדולים הוא בניית יחידה של אנשי מקצוע שיסתובבו במעונות ויאתרו ילדים עם עיכובים התפתחותיים, במטרה להעניק להם טיפול מוקדם ככל האפשר. "השנה ניגשנו לקול קורא חדש, והחל מהשנה הקרובה, וזו בשורה, נבנה יחידה של איתור. אנחנו נעסיק בעלי מקצועות פרה-רפואיים שייכנסו למעונות ויאתרו ילדים עם עיכובים התפתחותיים", אומרת ענבל.
אורית: "בגילאים האלה אם קלינאית תקשורת או מרפאה בעיסוק תסתכל על הילד, הוא יקבל הפניה לגורמי טיפול ויגיע לגן עירייה כשהוא כבר מטופל. הרי מה שקורה היום זה שילד נכנס לגן עירייה ועוברים כמה חודשים עד שהגננת מגבשת תפיסה ואז פונים להורים ועד שהילד מקבל טיפול עובר זמן יקר וחבל. הרבה פעמים מטפלת ראתה משהו על ילד ולא כל כך ידעה מה היא רואה, וזה גם חשש גדול לבוא ולהגיד להורים כשאת לא בת־סמכא, ועכשיו כשייכנסו בעלי מקצוע שזו הפרופסיה שלהם הם יקבלו אינפורמציה מהמדריכה של המעון שיש ילד שצריך להסתכל עליו ויעבירו את הילד לטיפול אצל גורמים בקהילה".
זה לא מעט כסף.
"כן, זו השקעה מאוד גדולה, אבל השקעה בגיל הזה זה חיסכון גדול בהמשך", מדגישה סימה, שהיא מנהלת תחום בכירה מעונות. "אלה הגילאים שהכי שווה להשקיע בהם".
אורית: "הייחודיות של ירושלים זה הגודל, מוסדות האקדמיה וההכשרה בעיר, וזה שיש אגף פדגוגיה בעיריית ירושלים, שזה דבר שלא קיים ברשויות אחרות. בזכות זה יש לנו סט שלם של בעלי תפקידים שמסתכלים על הגיל הרך. בהרבה רשויות אחרות קנו את השירות של ההדרכה מגופים אחרים. אנחנו, בגלל שיש למנח"י אגף פדגוגי, הקמנו בעצמנו את היחידה שהיא חוצה ארגונים. עובדים בשיתוף עם האקדמיה, עם גופים גדולים. המשמעות היא שתהיה רמה גבוהה ואחידה של ההדרכה שניתנת".
היה צריך לבנות תורת חינוך מההתחלה?
"קודם כל היה צריך להתמודד עם הרבה מידע שהסתובב, לתייג אותו ולזכור שיש לבנות פה יחסי אמון, וזה בעצם הסיפור הירושלמי", אומרת נועה עוזיאל, הממונה על מערך ההדרכה והפדגוגיה. "ירושלים מחולקת לשכונות, יש מינהלים קהילתיים, מרכזים לגיל הרך, טיפות חלב - הרבה עוגנים שאפשר לעבוד דרכם כדי להגיע לקהילה, למשפחות, לבנות קבוצות של הורים, לתת הדרכה להורים".
אורית: "יש פה פוטנציאל מאוד גדול, וכדי להצליח במהלך כזה צריך שותפות עם הקהילה, ואנחנו נהנים לעבוד עם התושבים כי למרות שהעיר גדולה היא כן עיר מאוד קהילתית".
אבל יש גם הרבה סוגי מגזרים בעיר: חרדים, חילונים, ערבים. מתאימים את הדרך לכל מעון?
ענבל: "רוב השכונות מחולקות עם צביון מסוים והמעון פועל בהתאם. יש שכונות מעורבות, ושם יש צוות רב־תרבותי ומגוון של ילדים מקהילות שונות. המדריכות שלנו מותאמות לעבוד באופן רב־תרבותי, מגיעים ממגוון מגזרים. האתגר הגדול שלנו הוא להגיע למסגרות של אוכלוסיות שונות. למשל, במזרח העיר אנחנו יודעים שהרבה מאוד אמהות נשארות בבית עם התינוק או שהסבתא שומרת על התינוק. אז אנחנו כן רוצים לעודד רישום למעון, וזה עניין של היצע וביקוש. אם יהיה היצע אז יותר יבחרו באפשרות של המעון. אנחנו רוצים לעודד נשים לצאת לשוק העבודה, להכניס את הילד למסגרת חינוכית איכותית ומפוקחת. זה דבר שיש לו השפעה קודם כל על הרווחה של הילד, שזה הדבר הכי חשוב, אבל גם על הרווחה של כל המשפחה ועל התנופה הכלכלית של העיר".
