בדיוק לפני שנה עמדה ישראל על סף קרע שאיים לפרק אותה מבפנים והגיע לשיאו בתפילות יום הכיפורים. ימים ספורים לאחר מכן, התחולל הטבח המזעזע ופרצה המלחמה, המחלוקות זזו הצידה אך כשרוח האחדות איימה שוב להישבר החליטו שני ההורים השכולים הרב שמואל סלוטקי ושרית זוסמן לעשות מעשה ולהקים את "הדיבור" מיזם שנועד להציב מראה לכולנו ולשנות את השיח השלילי ברשתות, בתקשורת ובכנסת.
"במהלך השבעה חשבתי על הקשר בין כל האירועים שקרו לנו במהלך השנה האחרונה לבין מה שחווינו בשמחת תורה", מספר הרב סלוטקי (57), תושב קטמון הישנה ששכל את שני בניו, רס"מ נועם סלוטקי ז"ל ורס"ר ישי סלוטקי ז"ל, בקרבות בעוטף. "להבנתי, במימד העמוק שלהם, יש קשר בין הפירוד והשנאה שהיה מנת חלקנו בשנה שעברה לבין המכה שחטפנו. האויבים שלנו ניצלו את חולשתנו. חשבתי שאולי המחויבות שלנו לאלה שהקריבו את עצמם בשביל קיומה של מדינת ישראל, זה לדאוג שנצא מהמקום הנמוך שבו אנחנו נמצאים למקום גבוה של אחדות שמאפשרת חיים משותפים במדינת ישראל למרות המחלוקות ולמרות הדעות השונות".
הרב סלוטקי החל לחפש ביטוי מעשי למחשבותיו, "עשיתי כל מיני שולחנות עגולים, עם כל מיני מובילי דעה בחברה הישראלית, בשאלה איפה צריך להשקיע את האנרגיות ואיפה למקד ולרכז את הכוחות שאני יכול להביא איתי כדי לפעול בצורה הכי מדויקת לטובת קידום הרעיון של שיקום החברה. כל מיני רעיונות עלו והבנתי בסופו של דבר שהבסיס חייב להיות משינוי השיח. היכולת לחיות ביחד עם המחלוקות מתחיל משיח מכבד. כשהחלטתי שזה הנושא חיפשתי את הדרך הכי טובה כדי לקדם אותו וחזרתי לגורמים שהציעו את את הדרך ואת הפרקטיקה".
"המיזם נולד מתוך האווירה שנמצאת פה והייתה פה גם לפני", מוסיפה שרית זוסמן, (48) תושבת שכונת רסקו, אמו של רס"ר במיל' בן זוסמן ז"ל שנפל בקרב בצפון רצועת עזה. "אם ראינו איזושהי התאחדות כתף אל כתף אחרי הטראומה הגדולה בשבעה באוקטובר, זה לאט לאט עבר. ואז נולדה היוזמה הזאת, ניסיון לייצר פה שיחה שהיא תהיה מרובת דעות אבל מכובדת, עניינית, שלא מבטלת אף מגזר או אף אדם ובאמת מנסה לחדד את הוויכוחים שיש בינינו כדי שתהיה להם תוחלת ושלא יגמרו בהטחת עלבונות.
"בסופו של דבר ההתנהלות הזאת היא שמפלגת בינינו וזו אחת הבעיות שלנו", מוסיפה זוסמן. "לפי ראות עיניי, זה גם הסדק בחומה שבו האויב חשב שהוא יכול לפגוע ולהביס אותנו".
אגב, החבר השלישי במיזם הוא איתן צור מקיבוץ געש, אותו מגדיר הרב סלוטקי כ"קפלניסט במהותו". איתן הוא אחיו של סרן אמיר צור ז"ל, ירושלמי גם הוא, שנפל בשבעה באוקטובר בקרב על הצלת אנשי כפר עזה. "המהות היא שינוי הדיבור וההבנה שכדי שנצליח למרות המחלוקות, אנחנו חייבים לשנות את השיח ולכן זה מצוין שאיתן חושב לגמרי אחרת ממני בתחומים רבים ומגוונים. ביחד אנחנו מייצגים כביכול קצוות שונים של החברה הישראלית".
"להשתמש בכלים 'אלימים' למטרה ראויה"
עד כה הצטרפו אלפי עוקבים למיזם. רבים מהם מזדהים ואוהבים ומיעוטם פחות. בעיקר אלו שהזרקור מופנה אליהם. במסגרת זו בכל שבוע מתפרסמים שמותיהם של הפוליטיקאים ואנשי התקשורת שלפי הניתוח של אנשי המיזם בלטו בשיח מפלג או מסית.
"'הדיבור' מציב לנו מראה כציבור, אבל הוא בוחר לנטר את האנשים ששומעים אותם יותר - נבחרי הציבור שלנו, שיש להם אחריות מתוקף תפקידם, וגם של אנשי תקשורת שיש להם כוח השפעה רב ויש להם כמות רבה של ציבור שחשוף אליהם", מסבירה זוסמן. "המיזם בעצם מנטר את המילים שלנו, את הציוצים שלהם, בעיקר בטוויטר. כל מי שקורא משהו ולא אומר 'רגע, אני מוכן לשמוע את הדעה, אבל לא את הסגנון או עושה לייק או משהו כזה', שותף לדבר הזה. אנחנו מנסים להציב את המראה הכפולה הזו גם לנבחרים, גם לאנשי התקשורת, אבל גם לנו כציבור - שהגיע הזמן שנקום כולנו ונגיד 'עד כאן'".
"רוב הציבור אדיש לזה וברגע שאנחנו משקפים לו עד כמה זה פוגעני ומסכסך הוא רוצה להתנקות מכך", מוסיף הרב סלוטקי. "גם אנשי חינוך ואנשי רפואה, משטרה וצבא וכל מיני מעגלים מזדהים עם זה. כששואלים אותי 'במה אנחנו יכולים להשתפר?' אני מספר להם על 'הדיבור'. הציבור הרחב איתנו. עצם זה שדנים בכך ומתלבטים בכללים שלנו זה תורם לשיפור השיח".
איך קבעתם מה נחשב דיבור מפלג? זוסמן: "יצרנו קוד דיבור שמגדיר מהו דיבור מקטב ומפלג , פתחתנו אותו גם ל״שימוע ציבורי״ ביקשנו את הערות הציבור וקיבלנו תגובות והערות שבעזרתן התגבש הקוד. מילים פוגעניות, קללות, פייק, התייחסות לגופו של אדם ולא לגופו של עניין, הכללות ועוד מיד יעלו בניטור. לתוך זה מצטרפת החשיפה ברשתות שיש לאותו נבחר ציבור/עיתונאי, כי כמות ההשפעה היא אחרת בהתאמה".
ח"כ טלי גוטליב למשל מדורגת פעמים רבות ראשונה במדד, יבואו תומכיה ויגידו שהסגנון שלה צורם אבל שיש טעם בביקורת שהיא משמיעה.
זוסמן: "אנחנו לא מודדים דציבלים, אנחנו מודדים קוד דיבור ביחד עם רמת חשיפה. כשח״כ מצייצת: 'השמאל הרדיקאלי המריר והחמוץ', לא נדרשת שום בדיקת דציבלים, יש כאן הכללה, יש כאן שימוש במילים פוגעניות ויש כאן חשיפה גבוהה כפי שתוכלו לראות באתר שלנו".
קיבלתם פניות ממככבים במדד? "בוודאי שהיו התייחסויות הן של נבחרי ציבור הן של פוליטיקאים, לחלק מהם ענינו גם באמצעי התקשורת שלנו, ולחלקם ענינו דרך העוקבים שלנו. אפילו העוקבים שאלו נבחרי הציבור שלהם ממש פנו אליהם בבקשה או בהצעה להתנסח בצורה עניינית". לרב סלוטקי ולזוסמן חשוב להדגיש כי המדד כולל בקביעות בכל שבוע 4 נבחרי ציבור מהקואליציה ו-4 נבחרי מהאופוזיציה.
הפניית אצבע לאנשים ספציפיים לא עלולה מנגד לייצר תגובה שלילית? הרב סלוטקי: "זה נכון שזה יכול לגרום לכך, אבל מצאנו שזו הדרך להילחם בשפה הזאת ובצורת הדיבור הזאת. לפעמים אין ברירה וצריך להשתמש בכלים "אלימים" קצת כדי להגיע למטרה ראויה יותר".
זוסמן: "אני אומרת גם כאמא וגם כמחנכת, יש אתגרים בחיים. בואו נקרא להם בשמם, נתמודד איתם, נפתור אותם, נשאף לפתור אותם ונוכל להתקדם ולהיות גדולים יותר. יש לנו כמות עוקבים שהולכת וגדלה ואנחנו מאוד קשובים לתגובות שלהם. באמת חלק מהתגובות שעולות זה 'האם נכון להציף את הדבר הזה?' אבל פתאום יש איזושהי התעוררות. אנשים אומרים 'וואלה, לא שמתי לב שאני מדבר ככה, או שאני משתף תוכן כזה', או 'לא שמתי לב שנבחר ציבור שאני אוהב או עיתונאי שאני מאוד אוהבת עובר לפעמים את הגבול'. יש גם אנשים שמגיבים כשהם שמים לב שיש שיח מפלג שכזה. בנוסף מתעוררות המון יוזמות חינוכיות בתנועות נוער, בתי ספר. אפילו רשת אופנה פנתה אלינו ואמרה שתשמח לעזור. זה מגיע להמון אנשים, אני ממש מרגישה שיש השפעה, אבל כמובן שזה תהליך וזה יקח זמן".
"המילים הן הנשק שלי"
לו הבנים היו רואים את המיזם הזה, מה הם היו אומרים? הרב סלוטקי: "הם היו גאים. סך הכל המעשה האחרון שלהם שיקף מאוד את צורת ההסתכלות שלהם על החיים. הם יצאו ביחד להילחם ולהגן על תושבי העוטף; אחד חילוני ואחד דתי. הם תכננו להגיע לנובה, אבל נהרגו בכניסה לקיבוץ עלומים, שהוא קיבוץ דתי. בכניסה לקיבוץ הם ירדו מהרכב והסתערו על המחבלים מתוך ערבות הדדית. הם היו רוצים לעשות כל מה שניתן כדי שגם לאחר מותם יתאפשר לנו לחיות את החיים המשותפים האלה".
זוסמן: "עוד שאלה שאין לה תשובה כי כי בן לא פה ואני לא יכולה לשאול אותו ובטח שלא לדבר בשמו. אני רק יכולה להגיד מתוך המילים שהוא כתב והשאיר לנו ואני כאמא שלו, בתור מי שמכירה אותו ויודעת כמה היה חשוב לו עם ישראל, כמה הוא אהב אותו. הוא יצא בשבעה באוקטובר בשביל להגן על עם ישראל ועל ארץ ישראל.
"אני תמיד אומרת שהוא השתמש בנשק כדי להגן עלינו, ואני מנסה להשתמש במילים שלי, ולא רק דרך מיזם 'הדיבור', אלא בכלל במילים בונות ומחברות ומחזקות, שמייצרות תקווה ועתיד. המילים הן הנשק שלי. בתחושה שלי הוא מבסוט. אין לי ספק".
הצוואה של הבנים
כשמבקשים מהרב סלוטקי, לספר משהו שלא יודעים על בניו, הוא מדגיש בגעגוע כי שניהם היו בעלי לב זהב ושניהם היו בעלי עשיה חברתית צנועה. ישי היה מתנדב בעמותת 'לב בנימין', עמותה לילדים עם צרכים מיוחדים וגם היה מדריך בבני עקיבא. נועם נהג להתנדב במד"א בגיל תיכון. "קרו כמה מקרים שהוא הציל אנשים ברחוב, בדרך לבית ספר, כשהוא לא בתפקיד. שניהם היו עם ADHD. נועם, במקום כיתה י”ב, התגייס לצבא לאגוז. אחר כך הוא החליט ללמוד תואר ראשון, תואר שני בכלכלה ומנהל עסקים ואקטואריה. הוא עבד בצ’ק פוינט והיה דאטה אנליסט. הוא אפילו לא רוצה שנשלם לו על השלמת הבגרויות, הוא אמר 'זו אחריותי, אני לקחתי את זה על עצמי'. גם ישי לא סיים בית ספר עם בגרות. הוא תכנן להתחיל לימודים בשנה הזו ולא הספיק. הוא היה מאוד בוגר וחד. שניהם התגוררו בבאר שבע, ליד אחותם שפרה, והם הבינו לבד שמתרחשת קטסטרופה ואין מספיק כוחות ויצאו לעזור.
"יותר חשוב לי שיזכרו את הצוואה שלהם", הוא מוסיף. "צוואה של ערבות הדדית, של מסירות נפש למען עם ישראל, של הסתכלות על הכלל מעבר לצורכי הפרט. בצילומי האבטחה מהקיבוץ ראינו נתזים של כדורים פוגעים ממש ליד הרגליים של נועם וישי ושהם במקום לברוח ולהסתתר או לחזור לאוטו ולנסוע צפונה, מסתערים על המחבלים. קיבלתי מצלמת גו פרו של מפקד של הקבוצה של המחבלים ורואים 40 מחבלים. אנחנו רואים את עצמנו כחלק מהשרשרת הארוכה הזאת של עם ישראל".
גם שרית נזכרת בצוואה הייחודית של בן, בה ביקש שהמשפחה לא תשקע בעצב ושבשבעה יהיה אוכל, "בשרי כמובן, בירות, שתייה מתוקה, גרעינים, תה וכמובן כמובן עוגיות של אימא".
"בן היה אדם של לב. הוא באמת אהב בני אדם. דווקא באנשים שהיו שונים ממנו הוא מצא חן ועניין היו לו חברים מכל הסוגים. הלב שלו היה פתוח לקבל וליהנות ממה שהעולם מציע, הוא מאוד אהב לצחוק. לא הופתענו מהצוואה שלו, הבית שלנו הוא בית פתוח, שאוהב אנשים וחברה ומשפחה. אז היה ברור שישבו פה הרבה אנשים ושיהיה גם גם בכי וגם צחוק. בצד העצב הגדול הוא כתב את מה שהוא שיער לעצמו שיקרה וזה אכן קרה. הוא פשוט נתן לנו את החותמת של 'אני יודע שזה מה שיהיה וזה החיים'".
הפתרון: חרם צרכנים
לאורך הראיון ניכרת אהבת ישראל של הרב סלוטקי ושל זוסמן. שניהם מייחלים לרגע שבו העם יתאחד ושניהם מאמינים בכל לבם שזה יקרה בקרוב. "אני לא רק חושב שהעם יתאחד, אני בטוח", מצהיר הרב סלוטקי. "הפוטנציאל קיים. אני נמצא המון בשטח, מהצפון עד הדרום, הייתי חודשים ארוכים במילואים ונפגשתי עם עמך ישראל על כל המנעד הרחב שלו, ויש בשלות להבנה שאנחנו יכולים לחיות פה ביחד רק עם ויתורים. לא רואים את זה בפוליטיקה, לא רואים את זה בתקשורת, אבל זה מאוד מאוד נמצא נוכח בשטח".
"אני לא אחת שמאבדת תקווה", אומרת זוסמן. "אם הייתי חושבת שאין סיכוי אז הייתי נשארת בבית ומנהלת את חיי הקטנים, אבל אם יצאתי החוצה ואני עסוקה בפעילות חברתית אקטיבית אז ברור שאני מאמינה שיש סיכוי. אני יודעת שיש תהליכים שלוקחים זמן ושצריך אורך רוח, אבל בלי המחשבה שיש סיכוי זה לא היה קורה".
יש סיכוי שמובילי דעת קהל שצוברים עוקבים ומעוררים עניין דווקא בגלל שיח שלילי יתחילו לנהל שיח מכובד? הרב סלוטקי: "אני לא יודע. תקשורת בנויה על שיח קלוקל, ולכן רק אנחנו כציבור נצליח אם נעשה מעין חרם צרכנים, שאנחנו לא פותחים את האתרים שלהם או באופן אקטיבי אנחנו מביעים את שאט נפשנו. בפוליטיקה אני מקווה שיהיו אנשים אחרים עם סגנון אחר ועם הבנה אחרת, עמוקה למורכבות של החיים שלנו כאן, ולא רק כאלה שמה שחשוב להם זה הקידום האישי, אז נצליח להגיע למשהו טוב יותר".
זוסמן: "אני חושבת שהעם שלנו ידע לשים את עצמו בצד לנוכח גודל השעה להתעלות מעל הפרטי כדי להציל את מדינת ישראל, אז הייתי רוצה שגם ההנהגה שלנו תניח בצד שיקולים פוליטיים ותתעלה מעל עצמה".
מה תרצו לאחל לעם ישראל? הרב סלוטקי: "שהעם יהיה מספיק אמיתי עם עצמו כדי להבין את השבר שהיינו בו ואת הצורך בשינוי ושיפור". זוסמן: "שנתחזק כולנו גם פנימה ושנדע לשים את הדגש על הדברים החשובים שהם בניית החברה שלנו ויצירת הנהגה טובה וראויה ברוח. ושבאמת נצליח מתוך ההריסות לבנות את הקומה של הנוספת שלנו. אבל הכי הכי שיחזרו אלינו אחינו ואחיותנו במהרה".
