סודות מ'הבוידעם': אולי זו התודעה הסביבתית והחברתית שהשתנתה, אולי גם יוקר המחייה השפיע, ואולי זו בכלל הגישה הבסיסית של הירושלמים שלא לצאת פראיירים - כך או כך, דבר אחד ברור: טרנד היד השנייה תפס חזק גם בבירה וכבש גם את הקהל הירושלמי, שאם יש משהו שקשה לשנות זה את הרגלי הצריכה שלו.
בשבוע הבא יחנוך מיזם 'הבוידעם' את החנות החדשה והמרווחת שלו (180 מ"ר) ברחוב ריבלין, באירוע שבו ישתתפו בין היתר אשת נשיא המדינה מיכל הרצוג ועוד פיגורות מוכרות מהתחום החברתי בעיר. לרגל האירוע ניסה 'בונוס' לברר עם מייסד המקום, גיא אביהוד, מה השתנה בענף האופנה החברתית בעשור האחרון, אלא שבפתח דבריו אביהוד הפתיע: "שלא כמו רוב חנויות היד שנייה האחרות, שהכנסותיהן מיועדות לבעליהן או לקידום מטרה חברתית, 'הבוידעם' הוא בעצמו מפעל שיקום ב'תחפושת' של חנות".
למה אתה מתכוון? "אנחנו מעסיקים עובדים שעברו פגיעות ומשברים נפשיים מכל מיני סוגים, ומצאנו שעבודה בחנות שכזו היא הפלטפורמה הטובה ביותר לעזור להם לחזור ולהשתלב בחברה ובמעגלי התעסוקה".
קראו גם:
אכן מטרה חשובה, אבל איך כל הטוב הזה תורגם כלפי הלקוחות הירושלמים? "כשהתחלנו לפני תשע שנים כל הטרנד של ביגוד יד שנייה ו'אופנה בת קיימא' (ראו בנפרד) היה בחיתוליו. אל החנות הראשונה שפתחנו ברחוב צרת בתלפיות הגיעו אנשים והתרשמו מכל המותגים שיש כאן. ממש באו אלי ואמרו: 'איזה יופי של סחורה'. אבל ברגע שהם קלטו שמדובר במוצרים מיד שנייה הם פשוט הניחו את הפריטים אצלי, לקחו את הרגליים וברחו בבהלה".
חנויות יד שנייה נוספות בירושלים
- ביגודית 'ויצ"ו', הלל 11
- 'פולה', הרברט סמואל 4
- 'המציאון', יפו 97; פייר קניג 39
- 'הבית של אביה', שטנר 3
- 'חנות שהיא בית', חננאל 21 (בגדי נשים בלבד)
- 'הגראז', אגריפס 119
- 'גלי יד שנייה', דורות ראשונים 9
5 צפייה בגלריה
חולצה של מייקל קורס (120 שקלים), חולצה של קדם ששון (80 שקלים) וחולצה של נאוטיקה גברים (35 שקלים)
(צילום: איתן אילן)
זו התחלה קשה לעסק. "נכון. בזמנו חשבנו שאנחנו קרובים לקטמונים, עם אוכלוסיות יותר 'מאותגרות' מבחינה כלכלית שמן הסתם נועיל להן. אלא שהתפלאנו לגלות שדווקא השכבות הסוציו־אקונומיות הנמוכות הן אלו שנמנעו מלהגיע. אתה מציע לנערים שבאים משם ג'ינסים מהמותגים הכי נחשבים בזול, ומה התגובה שלהם - "נראה לך שאין לי 600 שקל לג'ינס?" כלומר נורא היה חשוב להם להפגין כלפי חוץ, אבל בעיקר כלפי עצמם, שיש להם יכולת כלכלית כמו לאחרים ולא ליפול כביכול לתוך סטיגמה של כאלה שנאלצים לקנות יד שנייה.
"המעניין הוא שעם השנים קרה תהליך הפוך. דווקא קהל מבוסס התחיל לבוא, בהנחה שהם ימצאו כאן פריטים ייחודיים של מותגים ומתוך בחירה שלא לבזבז עליהם הרבה כסף. נושא הקיימות התחיל לתפוס אז תאוצה, וככה האוכלוסייה המבוססת, שהיא המאמצת העיקרית של הטרנד, השפיעה על השכבות תחתיה. פתאום חלחלה ההבנה שיד שנייה זה לא קנייה מבושה אלא מתוך בחירה", מסביר אביהוד.
"היום כבר אי אפשר לאפיין את קהל הלקוחות שלנו. מגיעים לכאן מכל הגילים, מכל המגדרים, מכל שכבות האוכלוסייה ומכל המגזרים - דתיים, חילונים, ערבים, חרדים, תיירים - כל אחד מוצא כאן משהו. זה הגיע למצב כאשר בעת שסידרתי בגדים בחנות שמעתי מישהי בשיחת טלפון שואלת את החברה שלה: 'איפה את? אבל קבענו ב'בוידעם' לפני 20 דקות'. אז הבנתי שהפכנו לנקודת ציון בתודעה המקומית".
אז מה אפשר למצוא כאן, ומה הטרנדים שהירושלמים אוהבים או מחפשים? "הירושלמים בעיקר מחפשים מציאות", מעידה צ'אמס, מנהלת החנות. "בעיקר חולצות ומכנסיים ליומיום של מותגים כמו קסטרו, זארה, נאוטיקה, ג'ינסים של אמריקן איגל ויתר השמות המוכרים בארץ, שכאן נמכרים ב־45-20 שקל. לרוב אנשים יוצאים מפה עם פריט אחד בכל קנייה, רק שהרבה מהם לקוחות חוזרים.
יש גם שממלאים סל קניות של 300 שקל שכולל 10-8 פריטים, ויש גם מי שמחפשים את הפריטים היותר 'מיוחדים': 'וינטג' ורטרו של מותגי על שמתחילים ב־45 שקל ועד בכלל, או תיקים יד שנייה של 'דיור', שבחנויות הם עולים אלפי שקלים, וכאן הם מרגישים טוב עם עצמם כי הם קונים אותם בעשירית מהמחיר המקורי. אנחנו בודקים כל פריט ואת השווי המקורי שלו ומתמחרים בהתאם. כלומר פריטים במצב שמור, שנמכרים כאן במאות שקלים, הם כאלה שעלו במקור עשרות אחוזים יותר. יש אפילו חנויות וינטג' ויד שנייה בתל אביב שבאים לקנות אצלנו סחורה.
5 צפייה בגלריה
ג'ינס של ליוויס נשים (55 שקלים), חולצה של DKNY גברים (45 שקלים) וג'ינס של דיזל גברים (45 שקלים)
(צילום: איתן אילן)
"כמה פעמים בחודש מתבצעות גם רכישות של יותר מאלף שקל, כשחלקן עבור פריטים בודדים של מותגי על. כאחת שניהלה קודם כמה חנויות בגדים, אני יכולה לומר שיש כאן מגוון מאוד רחב ולא עקבי של לקוחות ושל סלי קניות".
אביהוד מציין שהסחורה הנמכרת, מקורה בעיקר מתרומות של אנשים פרטיים, וכשבעה אחוזים מגיעים מעודפים של מעצבים ישראלים. ארגון 'יד לאה' פועל למסירת ביגוד ל'בוידעם' מתורמים בניו יורק ובניו גרזי, בשיעור של כמאה ארגזים בשנה.
"חשוב להדגיש שהפריטים כאן באיכות גבוהה ובמצב טוב", הוא אומר. "כל מה שנמסר לנו עובר מיון מתוך תפיסה שזה מכבד יותר את הלקוחות, כי בגדים מרופטים קונים מתוך הכרח ולא מתוך רצון, וזה מכבד גם את העובדים שלנו בעיני עצמם, שירגישו שהם מועסקים בחנות רצינית ולא במחסן גדוש בהרים של 'שמאטעס'".
"יש וייב מיוחד"
הקביעה שטרנד היד השנייה השתרש יפה אצל הירושלמים מסתמכת גם על מספרים. אומנם בספרי הניהול של 'הבוידעם' אין כאמור סעיף של רכישת סחורה, אך עדיין ההוצאות השוטפות, תשלום המשכורות ודמי השכירות של החנויות מגיעים לסביבות המאה אלף שקל מדי חודש. עם זאת אביהוד מעיד כי הפדיונות של 'הבוידעם' מכסים את העלויות הללו מבלי להיכנס למאזן הפסדי. לו היה מדובר בעסק פרטי, אביהוד כנראה היה 'מסודר', אך מכיוון שמדובר במוסד ללא כוונת רווח - כל ההכנסות מוקדשות אך ורק לתפעול השוטף של המיזם.
"גם בתקופת הקורונה, כשנאלצנו להוציא עובדים לחל"ת והיו לזה משמעויות לא רק תעסוקתיות אלא גם נפשיות, הצלחנו לשרוד את התקופה באמצעות התנהלות אחראית ונכונה כלכלית", הוא מציין.
כמה זמן לקח לכם עד שהגעתם לאיזון ולאיתנות כלכלית? "כמוסד ללא כוונת רווח, חמישית מהתקציב שלנו הוא מהמדינה והיתר ממכירת הבגדים. אני יכול לומר שאחרי שנה וחצי מהפתיחה בתלפיות, שבהן נתמכנו בתרומות, כבר היינו מאוזנים תקציבית".
יש כוונה להמשיך ולהתרחב? "מכיוון שפה מדובר בפרויקט שיקומי ולא בעסק קלאסי, הפוקוס הוא לא על התרחבות כלכלית אלא על הפעילות החברתית. אומנם אנשים באים אלי עם רעיונות פיתוח אבל אין לי עניין בזכיינות. מאידך, בשמחה אייעץ להם בתחומי היד שנייה ותעסוקה שיקומית ואעזור להם להקים את המקום שלהם".
לדעתך, ההצלחה שלכם נשענת בעיקר על הטרנד? כי לטרנדים יש נטייה לחלוף. "ממש לא. יש כאן וייב מאוד מיוחד, ממש מרגישים את זה, אפילו ברמת הסניפים - הצביון של החנות בתלפיות מאוד שונה מזה של החנות במרכז העיר, והלקוחות הם חלק בלתי נפרד מהמקום. משהו במסירת בגד מחולל את האווירה של החסד ומכתיב אותה כאן.
5 צפייה בגלריה
סריג של MAXAZARIA (45 שקלים), שמלה של H&M (30 שקלים) וסריג של בננה ריפאבליק גברים (45 שקלים)
(צילום: איתן אילן)
"אנחנו מצידנו מקפידים שהמקום יהיה מכבד עבורם ועבור האוכלוסייה שמועסקת כאן. גם שם המקום שנבחר, 'הבוידעם', הוא בגלל ששם תמיד חבויים אוצרות נשכחים, רק צריך לנער מהם אבק והקסם שלהם חוזר. ככה גם העובדים המשתקמים שלנו, שרובם נדחקו בשלב מסוים לשולי החברה ורק צריכים שמישהו ייתן להם את הצ'אנס הנוסף".
אופנה 'בת קיימא'
אופנה בת קיימא היא למעשה תפיסה צרכנית הקוראת לשינוי פניה של תעשיית האופנה ומוצריה, לטובת הפחתת השפעות סביבתיות שליליות, למודעות סביבתית גדולה יותר ולצדק חברתי. במילים אחרות: יותר התחשבות בכדור הארץ, ופחות זיהום ובזבוז משאבים. את זה עושים על ידי צמצום פסולת הביגוד ואביזרי האופנה שכבר אין בהם שימוש לבעליהם באמצעות מסירה, החלפה, רכישת פריטים מיד שנייה ומיחזור.
מחקרים מצאו כי תעשיית האופנה היא מהמזהמות הגדולות בעולם. היא צורכת המון מים, דלק ואנרגיה ומייצרת זיהום כימי בגלל צביעת הבדים. כמו כן סחורה ופריטים שאינם נמכרים מושמדים על ידי היצרניות בשריפה או בהטמנה, במטרה למנוע פגיעה בערך המותג שלהן וביוקרתו.
