לפני כשנה הגיע אשר אלמליח כהרגלו למשמרת בבוקר יום ראשון כאחראי גזרה בכניסה הראשית לתחנה המרכזית בעיר. כשלוש שעות אחרי תחילת המשמרת הגיע המחבל יאסין אבו אל־קרעה בן ה־24 משכם לכניסה הראשית של התחנה ברחוב יפו. בעודו עומד בעמדת הבידוק הוא פתח את מעילו, שלף סכין שהחביא בפנים ודקר את אלמליח בפלג גופו העליון.
אלמליח נפצע אנושות מחדירת הסכין לליבו. הוא הובהל לבית החולים שערי צדק כשחייו בסכנה מוחשית והרופאים שם הצליחו לייצב את מצבו, אך השיקום היה ארוך קשה. לאחר שבועיים של אשפוז, כשהוא מורדם ומונשם, מצבו הידרדר והוא היה קרוב מאוד למוות. נגד כל הסיכויים הוא הצליח להתאושש וכעבור חודש השתחרר מבית החולים. בחודש שעבר הוא חזר לעבודת האבטחה, אך במקום אחר.
השבוע, כמעט שנה אחרי הדקירה, הוא חוזר לרגעים הקריטיים, לשיקום ולמשפט שמתנהל בימים מול המחבל שדקר אותו - ומצהיר: "אני רוצה לעמוד מולו, להסתכל לו בעיניים הכי קרוב שאפשר, ולא להגיד שום דבר".
"הסמוי השתלט על המחבל"
פיגוע הדקירה התרחש לפני כשנה ב־10 בדצמבר 2017 בצהריים, בכניסה המאובטחת לתחנה המרכזית בעיר שדרכה עוברים עשרות אלפי אנשים ביממה. אבו אל־קרעה החל את דרכו בתחנה המרכזית של חדרה, כשהוא מצויד בסכין שהטמין בחלק הפנימי של מעילו ומנצל את היתר הכניסה שהיה לו למרחב התפר. משם הוא עלה על מונית ספיישל לירושלים וביקש מהנהג להורידו בתחנה המרכזית, בטענה כי מעסיקו אמור לאסוף אותו משם.
אחרי שירד מהמונית ניגש אבו אל־קרעה לשער הכניסה הראשי של התחנה המרכזית, שם עיכבה אותו אחת המאבטחות וביקשה ממנו להציג תעודה מזהה. הוא הראה לה בתגובה את תעודת הזהות שלו ואת היתר הכניסה שלו למרחב התפר. בזמן שהמאבטחת בדקה את המסמכים שלו, הצטרפו אליה שני מאבטחים נוספים. אחד מהם ביקש ממנו לבוא איתו ולעבור דרך המגנומטר - גלאי המתכות שעומד בכניסה לתחנה.
המגנומטר צפצף כמובן, ואבו אל־קרעה התבקש להוציא פעם אחר פעם את חפצי המתכת שברשותו, אך כיוון שהמשיך להסתיר את הסכין, המכשיר חזר וצפצף. בשלב הזה הגיע לזירה אלמליח, שהיה אחראי הגזרה במקום, נעמד ליד המאבטח אבו אל־קרעה והחל לבדוק בעצמו את אישור הכניסה שלו.
לבסוף, כשהמחבל התבקש לפשוט את מעילו ולעבור שוב במגנומטר, הוא הבין שלא יוכל להיכנס לשטח התחנה והחליט לבצע את הפיגוע במקום. הוא שלף במהירות את הסכין ונעץ אותה בעוצמה בחזהו של אלמליח.
את רגעי הדקירה, וגם את מה שאירע לפני כן ובהמשך, אלמליח לא זוכר, פרט למה שהצליח לשחזר בעזרת משפחתו וחבריו. "היום הזה נמחק לי מהזיכרון. אני זוכר רק שהגעתי לעבודה ושזה היה יום של קבלת משכורת", הוא מספר. "המשמרת שלי התחילה בתשע בבוקר כאחראי בכניסה אחרת של התחנה המרכזית, ובסביבות 12 וחצי או אחת החלפתי את האחראי בכניסה הראשית לתחנה. הייתי בדיוק בסבב אצל שאר המאבטחים כשהמוקדנית התריעה שיש חשוד בכניסה הראשית וישר הגעתי לשם - ואז זה קרה".
חבריו המאבטחים של אלמליח הצליחו להשתלט על הדוקר ולנטרל אותו בתום מרדף קצר. "אביחי אבוטבול שהשתלט על המחבל הוא אדם יקר. הוא היה סמוי באותה משמרת. כל המאבטחים שם הם כמו משפחה שלי ועד היום אני נמצא בקשר טוב איתם".
הרגע שבו אלמליח נדקר בליבו תועד בסרטון אבטחה שזעזע את המדינה כולה. כחודשיים לאחר מכן צפה אלמליח בתיעוד כשהיה לבדו בשיקום. "התעצבנתי לראות את זה. כעסתי על איך זה קרה", הוא אומר בכאב. "בדיעבד סיפרו לי שבזכותי הצילו חיים של הרבה אנשים וזה מעודד אותי מאוד". לזירת האירוע הוא חזר רק כעבור כמה חודשים. "הגעתי לתחנה המרכזית לברך את ברכת 'שעשה לי נס במקום הזה'. היה לי קשה מאוד להגיע לשם", הוא אומר.
"עוברים הכול ועומדים על הרגליים"
לאחר הדקירה אלמליח הובהל לבית החולים שערי צדק כשהוא בסכנת חיים מיידית, שכן להב הסכין חדר לחזהו ופגע בין השאר בליבו. הוא היטלטל, כאמור, בין חיים למוות במשך כמה שבועות של אשפוז עד שהרופאים הצליחו לייצב את מצבו.
"את הכאבים התחלתי להרגיש כשהתעוררתי מהתרדמת אחרי כמעט חודש. הייתי בהלם מוחלט", הוא משחזר. "יש הרבה חלקים בפאזל שעוד לא השלמתי. "השאלה הראשונה ששאלתי היא מה אני עושה פה". ואז, לאט לאט וברגישות, החלו החברים והמשפחה שלצידו לספר לו את מה שאירוע לו.
לאורך כל תקופת אשפוזו הגיעו אליו מבקרים רבים, ובנו אופק וגרושתו חלי בן הרוש לא זזו ממיטתו. "אני וגרושתי ביחסים טובים - היא האמא של הבן שלי. אופק עד היום מגונן עלי ודואג לי".
מנהל יחידת הטראומה בבית החולים ד"ר עופר מרין הסביר לו בהמשך על הטיפולים המורכבים שעבר. "היו מלאכים שליוו אותי בכל התהליך הזה - אלחנן, בת שבע ורבקה מצוות מגן דוד אדום שפינו אותי לבית החולים, ד"ר מרין שטיפל בי במסירות וכל צוות טיפול נמרץ בשערי צדק", הוא מספר. בדיעבד גם נודע לו שמיד אחרי הדקירה הוא שלף בעצמו את הסכין מליבו וכך עשה לעצמו נזק גדול יותר.
כחודש לאחר הדקירה שוחרר אלמליח מבית החולים והחל בשיקום אינטנסיבי. "באתי לשיקום על כיסא גלגלים ואמרתי לפיזיותרפיסטית שאם היא מצליחה להעמיד אותי על הרגליים אני אצדיע לה". בהתחלה הוא לא הרגיש את הרגליים בכלל ועד היום הוא סובל מכאבים באזור הזה, אבל לעמוד עליהם הוא הצליח. בשיקום גופו הוא נעזר ברופאים ובמטפלים אבל את השיקום הנפשי שלו הוא השאיר בידיים שלו.
"אני הפסיכולוג של עצמי", הוא מצהיר. "אני חזק ועברתי הרבה בחיים. איבדתי אבא ואיבדתי אח והתמודדתי עם דלקת בעין שהתפתחה לחיידק אלים שהשאיר אותי עם עין תותבת. עוברים את הכול ועומדים על הרגליים".
"רק שיראה אותי עומד חי על הרגליים"
בעוד אלמליח מאושפז במצב קשה הגישה פרקליטות המדינה לבית המשפט המחוזי בעיר כתב אישום נגד המחבל הדוקר, תושב שכם בן 24, באשמת מעשה טרור של ניסיון לרצח וכניסה לישראל בניגוד לחוק. מכתב האישום עולה כי אבו אל־קרעה ביצע את הפיגוע בתגובה להכרה שהעניק נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לירושלים כבירת ישראל. הוא ביקש לרצוח כמה שיותר יהודים בירושלים, להיהרג באירוע ולהפוך לשהיד.
אל־קרעה הודה בעבירות שיוחסו לו, ומשפטו מתנהל בימים אלה בבית המשפט המחוזי. בחודש הבא אלמליח מתכוון להגיע לדיון. "אני רוצה לעמוד מולו, להסתכל לו בעיניים הכי קרוב שאפשר - ולא להגיד שום דבר", הוא מצהיר. לדבריו, אם יתבקש הוא יסכים ברצון להעיד המשפט. "אני לא מחפש להתעמת מולו ולא להוציא מילה - רק שיראה אותי עומד חי מולו על הרגליים".
השיחה עם אלמליח נערכת בסיומה של משמרת ארוכה כשומר בחברת החשמל. לעבודה הוא חזר לפני כחודש, אך לא לתחנה המרכזית. "אחרי עשור במקצוע האבטחה, זה מה שמכניס לי כסף ועם זה אני חי", הוא אומר. את ביתו ביישוב אדם, מעבר לקו הירוק, אין לו כוונה לעזוב: "לא אשנה את חיי בגלל הפיגוע. אין לי ממה לפחד".
הרופאים ציינו שההתאוששות שלך היא בגדר נס. אתה חושב מה היה קורה אילו מצבך לא היה מתייצב?
"חשבתי על זה, על האחים שלי ועל אופק. יוצא לי לדבר איתו על זה ועל מה שהיה קורה אם לא הייתי מולו עכשיו. ברור שהיה לו קשה. היו רגעים שהיטלטלתי בין חיים למוות וברוך השם נס גדול קרה. הפיגוע התרחש כמה ימים לפני חנוכה ובעוד כמה ימים אנחנו מדליקים נר ראשון. זה הנס הפרטי שלי - קיבלתי את החיים שלי בחזרה וזה מה שחשוב"
מה לאחל לך?
"בריאות, זה הכי חשוב".
