הצוות של מוזיאון 'יד ושם' התרגש לקבל בובה אשר ליוותה שורדת שואה מאז ילדותה בהונגריה ועד לימים אלה בירושלים. "עבורי הבובה היתה יצור חי ונושם", מספרת ורוניקה רונן (84), תושבת שכונת רסקו. "התייחסתי אליה כאילו היתה האחות הקטנה שלי. למעשה, היא היתה אחותי היחידה".
"תמיד ביקשתי שתהיה לי אחות"
ורוניקה לבית משפחת וייס נולדה בסגד, העיר השלישית בגודלה בהונגריה. משפחתה היתה אמידה, עסקה בטקסטיל, ובבעלות הוריה היו מספר בתים וחנויות טקסטיל. במהלך מלחמת העולם השנייה המשפחה איבדה את כל רכושה והחלה במסע בריחה. ורוניקה הקטנה הגיעה עם אמה וסבתה אל וילה בודדת ומפוארת, שבה ככל הנראה גרה משפחה יהודית שגם היא ברחה בפתאומיות. במבנה המפואר היה אוצר של צעצועים ובובות, שכל אחת מהן היתה יצירת אומנות בפני עצמה. "הבובות היו ממש אנושיות", מספרת ורוניקה. "מייד תפסה את עיניי בובת תינוקת. עיניה היו מוצלות על ידי ריסים ארוכים, והן היו נעצמות ונפתחות. בפיה הפתוח קמעה נראו לשון ורודה שזזה ושיניים אחדות. היו לה אפילו ציפורניים. היא שכבה בעגלת תינוק. רצתי אליה וצעקתי לאימי ולסבתי שסוף סוף יש לי אחות. תמיד ביקשתי מאמי לעשות לי תינוקת כדי שתהיה לי אחות, והיא אמרה לי שהיא לא יכולה לבד וצריך לחכות שאבי יחזור מהמלחמה".
הבובה הייחודית ליוותה את ורוניקה גם בהמשך מסע הבריחה באותה תקופה איומה. "הייתי מטיילת עם הבובה ביער ומספרת לה את הסיפורים שסבתא שלי קראה לי. במהלך השואה ויתרתי על המעיל שלי תמורת קצת גבינה, אבל על הבובה לא ויתרתי בשום פנים ואופן. כשהיינו באוסטריה הילדים ביקשו לשחק איתה ולא הסכמתי. שמרתי עליה מכל משמר".
קראו גם:
לימים ורוניקה עלתה לישראל ונישאה, אך כיום היא גרה לבדה בשכונת רסקו. בשנים האחרונות היא שקלה להעביר את הבובה ל'יד ושם', אך ההחלטה לא היתה קלה. "הגעתי לנקודה שבה יכולתי לוותר על הבובה", היא מספרת בהתרגשות. "לפני כן בשום פנים ואופן לא יכולתי. הייתי כל כך קשורה אליה, היא היתה איתי מגיל חמש. שלחתי אותה אל משחזר עתיקות, במטרה למסור אותה, אבל אחר כך היא נשארה אצלי עוד שנה וחצי. הייתי צריכה שהיא תהיה על ידי עוד קצת, כדי לגמור להיפרד ממנה. היא הרי היתה חלק מהחיים שלי 80 שנה".
"שום כאב לא נמשך לנצח"
בשבוע שעבר, בתיווך mynet ו"ידיעות ירושלים", הגיע לביתה של ורוניקה צוות של 'יד ושם', והוא קיבל את הבובה עם הסיפור המרתק למשמרת עבור הדורות הבאים וגבה מורוניקה עדות מצולמת, שגם היא תישאר לזיכרון בשנים הבאות. "חשבתי לעצמי שכשאני לא אהיה אז סתם היא תיזרק או שישחקו איתה והיא תיהרס, וזה חבל. היא צריכה להישמר. אחרי שנודע לי כמה היא שווה, אז בכלל הבנתי שאסור שזה יישאר בבית של מישהו. זה צריך להיות של המדינה, במוזיאון.
"התרגשתי מאוד כשמסרתי אותה. אם זה היה קורה לפני כמה שנים הייתי מאוד בוכה ומתאבלת עליה. עכשיו לא. יש לי תחושה שאני יכולה להתרומם ולהתרחק מדברים. החלטתי למסור אותה והייתי שלמה עם זה. לקח לי המון שנים להגיע להחלטה הזאת למסור אותה. שלוש-ארבע, אולי חמש שנים, שבהן עשיתי את התהליך של הפרידה ממנה. היא היתה בתוך הארון העליון בבית שלי, ושמתי לב שאפילו ככה היא נהרסת. במוזיאון ישמרו עליה בטמפרטורה נכונה, ויש רסטורטורים אם משהו יתקלקל. אם תהיה תערוכה בנושא, גם יציגו אותה. נרגעתי בזמן האחרון, וזה מה שאיפשר לי למסור את הבובה. אין לי הסבר למה נרגעתי כל כך.
"שום כאב או אבל לא נמשך לנצח, אפילו אחרי אדם יקר ביותר. אני לא רוצה להיות כמו אשת הבנאי במחזה של סטרינדברג, שבו נשרף חלק בית עם תינוק והאם המשיכה להתאבל כל החיים. כולם חשבו שהיא מתאבלת על התינוק, אבל האמת היתה שהיא התאבלה על אוסף הבובות שלה, שאבד בשריפה.
3 צפייה בגלריה
ורוניקה רונן. "איבדתי את אבא שלי וחלק גדול ממשפחתי האהובה בתקופת המלחמה"
(צילום: עמית שאבי)
"איבדתי את אבא שלי וחלק גדול ממשפחתי האהובה בתקופת המלחמה. בארץ מתו סבתי היקרה ואמי. איבדתי גם כמה חתולות שאהבתי, ואיבדנו את כל הרכוש שלנו, אז להמשיך להתאבל על בובה במשך שנים? היא בסך הכל לא נשברה, לא עברה לחוץ לארץ, היא נמצאת בעיר שאני חיה בה ובמקום הכי טוב. ישמרו עליה, ולפעמים יוכלו ליהנות ממנה בתצוגה אנשים רבים. מספיק לי לדעת את זה".
הבובה שווה הרבה מאוד כסף. היית יכולה למכור אותה. "אני לא אוהבת למכור שום דבר. אני לא סוחרת. אני קשורה יותר לדברים רוחניים ולא מעריכה כסף. המשפחה שלי היתה עשירה, אבל אף פעם לא היה אכפת לי מכסף. גם כשלא היה לנו מה לאכול, אף פעם לא דיברנו על כסף. אמא של סבתא שלי היתה מאוד ענייה. בעלה היה סנדלר והיו להם 13 ילדים. כאשר היא הלכה לשוק היא קודם כל קנתה זר פרחים, במחשבה שאולי אחרי קניית המזון לא יישאר לה כסף לפרחים. הפרחים היו יותר חשובים לה מאוכל.
"אחרי שמסרתי את הבובה התקשרו אלי ושאלו אותי מה שלומי, אם לא היה לי קשה, אם הצלחתי לישון בלילה. הצלחתי. תהליך הפרידה שלי הושלם".
