חותם אבן נדיר ביותר ויוצא דופן מתקופת בית ראשון, בן כ-2,700 שנה, הנושא שם בכתב עברי קדום ודמות עם כנפיים, התגלה בחפירות רשות העתיקות ועיר דוד, בסמוך לכותל הדרומי, בגן הארכיאולוגי ע"ש דוידסון. החפץ - שנחרת בכתב ראי, שימש את בעליו כקמיע, ולחתימת מסמכים ותעודות. הוא בעל חתך קמור משני צדדיו, עם נקב מפולש לאורכו, כך שניתן היה להשחיל אותו על שרשרת ולתלותו על הצוואר.
לדברי ד"ר יובל ברוך ונבות רום, מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, "החותם, העשוי אבן שחורה, הוא מהיפים שהתגלו אי פעם בחפירות בירושלים הקדומה ועשוי ברמה אומנותית גבוהה ביותר".
במרכזו מתוארת בפרופיל דמות, ייתכן מלך, בעלת כנפיים, לבושה כותונת פסים ארוכה, הצועדת לימין. לדמות רעמת תלתלים ארוכים המכסים את העורף, ועל ראשה כובע - או כתר. הדמות מרימה זרוע אחת קדימה, עם כף יד פתוחה, אולי כדי לרמז על חפץ כלשהו שהחזיקה. משני צדי הדמות חקוקה כתובת בכתב עברי קדום - "ליהועזר בן הושעיהו".
לדברי הארכיאולוג והאשורולוג ד"ר פיליפ ווקוסבוביץ מרשות העתיקות שחקר את החותם, "מדובר בתגלית נדירה ביותר ויוצאת דופן. זו פעם ראשונה שמוצאים 'ג'יני' מכונף – דמות מאגית מגוננת, בארכיאולוגיה הארץ-ישראלית והאזורית. דמויות של דֵמונים מכונפים מוכרות באומנות הניאו-אשורית של המאות ה-7-9 לפנה"ס, והם נחשבו למעין שדים מגוננים".
החוקרים סוברים, כי החפץ, שעליו הופיעה, בתחילה, דמות הדמון לבדה, נתלה כקמיע על צוארו של אדם בשם הושעיהו, אשר היה בעל תפקיד בכיר במנהל של ממלכת יהודה. מתוקף סמכותו ומעמדו, הרשה לעצמו אותו הושעיהו להתהדר בחותם שעליו חרותה דמות מעוררת יראה - כזו המהווה סמל שלטוני. "נראה שהחפץ נעשה בידי בעל מלאכה מקומי - יהודאי, אשר ייצר את הקמיע בהזמנת בעליו. הוא הוכן ברמה אמנותית גבוהה מאוד", אומר ד"ר ווקוסבוביץ.
ההשערה היא, כי עם מותו של הושעיהו, ירש בנו – יהועזר, את החותם, והוסיף לו את שמו ואת שם אביו משני צידי הדמון. זאת, אולי, על מנת לנכס לעצמו באופן ישיר את הסגולות הטובות שהקמע אוצר בתוכו כפריט מאגי. השם יהועזר מוכר מהמקרא (דבהי"א י"ב,ז') בצורתו המקוצרת - יועזר כאחד מגיבורי דוד המלך. כמו כן, בספר ירמיהו, מ"ג, ב', נזכר אדם עם שם מקביל, עזריה בן הושעיה, שבו שני חלקי השם הראשון רשומים בסדר הפוך והשם השני מופיע בצורה המקוצרת. השם מתקשר מבחינת צורת הכתב לחותם שהתגלה והוא מתאים לתקופה זו.
לפי פרופ' רוני רייך מאונ' חיפה, השותף למחקר, "השוואת צורת האותיות והכתב לאלה של חותמות ובולות עבריות אחרות מירושלים מראה שבניגוד לחריתה המוקפדת של הדמון, חקיקת השמות על החותם נעשתה בצורה מרושלת: לא מן הנמנע שיהועזר עצמו, היה זה שחקק את השמות על החפץ."
"זוהי עדות נוספת ליכולות הקריאה והכתיבה הקיימות בתקופה זו", אומר ד"ר יובל ברוך, מנהל החפירה וסמנכ"ל ארכיאולוגיה ברשות העתיקות. "בניגוד למה שאולי נהוג לחשוב, נראה שהאוריינות בתקופה זו לא היתה נחלתה של האליטה בלבד. אנשים ידעו קרוא וכתוב – לפחות ברמה הבסיסית, לטובת סחר. אנחנו מכירים טביעות חותם רבות כתובות, בכתב עברי קדום, מרחבי עיר דוד וממלכת יהודה". "דמות אדם בעל כנפיים בסגנון ניאו-אשורי מובהק, היא ייחודית ונדירה מאוד באופנות הגילוף (גליפטיקה) של שלהי תקופת בית ראשון. השפעתה של האימפריה האשורית, שכבשה את האזור כולו, ניכרת כאן בבירור", מוסיף ד"ר ברוך.
"יהודה בכלל, וירושלים בפרט באותה התקופה, היתה נתונה להגמוניה של האימפריה האשורית והושפעה ממנה - דבר שבא לידי ביטוי גם בהיבטים תרבותיים ואומנותיים. העובדה כי בעל החותם בחר בדמון כחותמו, עשויה להעיד כי הוא חש חלק מהמרחב – ממש בדומה לאנשים כיום בישראל, הרואים עצמם חלק מהתרבות המערבית. בתוך כך, אותו יהועזר החזיק גם בזהות מקומית, ולכן שמו נכתב בכתב עברי, והשם שלו הוא שם עברי, ששייך ליהודה. בשנים האחרונות מתרבות העדויות הארכיאולוגיות - בעיקר בחפירות עיר דוד ולמרגלות הר הבית, המלמדות על מידת ההשפעה של התרבות האשורית באזורנו, ובירושלים במיוחד".
