״התורה הבינה את הסכנה״: הכל התחיל מהרשת, איך לא? אבל בתוך זמן קצר גדלה הקבוצה הירושלמית 'שומרים ושומרות על על הבית' מחברים בודדים לאלפים רבים. כעת שלושה ממייסדי הקבוצה, שמובילה את המחאה המקומית נגד הרפורמה, נחשפים לראשונה. שניים מהם, אגב, באים מתוך המגזר הדתי־לאומי, מהנער בן ה־17 מבית הספר הימלפרב, שהצליח לסחוף את חבריו, ועד הפרופסור לחינוך, גם היא דתייה, שהיתה מהראשונים שהחלו להוביל את המחאות מול בית הנשיא.
ביום ראשון הקרוב (19.2), מכון הרטמן יקיים כנס ציבורי שעניינו השמעת הקול הציוני-דתי במחאה והדאגה לדמוקרטיה. הכנס, שפתוח לקהל הרחב, יתקיים במרכז מורשת בגין בירושלים בין השעות 18:30-21:00 מתוך שאיפה להביא עמדה עמוקה וערכית ששוברת פרדיגמות, בו יובאו זוויות ודעות של אנשי ציבור ורוח מהציונות הדתית בין המנעד של לא לעשות רפורמה ועד לדרך שבה יש לקיים הידברות עליה. בין הדוברים, ישתתפו גם ד"ר עידית שפרן גיטחמן וד" ר חנה פנחסי.
פרופסור מיכל מושקט-ברקן
״התחלנו במתנ״ס השכונתי״
"הרגשתי חסרת אונים מול הדבר הזה", היה המשפט הראשון שאמרה לנו ברקן, פרופסור לחינוך, אחת ממייסדות המחאה. אבל חוסר האונים שלה לא נמשך זמן רב. כ־50 חברים, ביניהם ברקן, התכנסו יחד באיזה ערב במתנ"ס השכונתי. "המשותף לכולם היתה התחושה שהאדמה בוערת", נזכרת ברקן, "שהסיפור של החלשת הרשות השופטת זה מעבר לעניין מפלגתי, מעבר לשאלה אם הצבענו בעד הממשלה הזאת או לא. טווח הגילים של האנשים שהתכנסו באותו ערב היה רחב למדי, מ־30 עד 60 בערך.
"אני עצמי פרופסור לחינוך, והיו שם אנשי משפט, מורים, רופאים, אנשים מהשכונה. היינו אנשים שהצביעו למפלגות שונות ואפילו לא שאלנו זה את זה למי כל אחד הצביע. ביקשנו פשוט לפתוח שיחה. לצערי, אני מרגישה שנכנסנו לאיזו פרדיגמה שאם אתה יהודי אתה פחות דמוקרטי ואם אתה יותר דמוקרטי אתה פחות יהודי, וכאדם דתי זה מאוד חורה לי. אני דתייה שמאמינה בדמוקרטיה".
ואיך התגלגלו הדברים מהפגישה הראשונה? "פתחנו קבוצת וואטסאפ ושם עזרנו האחד לשני להגיע למחאה בתל אביב. עד אז לא היה קשר בינינו בכלל. שבוע אחר כך חשבנו על זה שאנחנו חייבים להקים מחאה בירושלים, והחלטנו לעשות את זה מול בית הנשיא. ביום שישי קנינו בידורית מחנות חשמל וכמה דגלים והכנו שלטים עם שם הקבוצה 'שומרים על הבית המשותף', והפגנו במוצ"ש מול בית הנשיא.
"חשבנו שיגיעו כמה מאות, אבל הגיעו חמשת אלפים איש. אף אחד לא שמע אותנו צועקים כי כל אחד צעק משהו אחר ולא היינו כל כך מאורגנים במובן הזה. אבל מה שהבנו הוא שיש צימאון רב להגיע, אז פתחנו פייבוקס וביררנו מי האנשים שמוחים ואיך ליצור קשר גם עם הפגנות אחרות. התחלנו להבין שאנחנו לא לבד וחלק מהרבה מאוד אנשים שיש להם צורך לצאת ולמחות".
מחאה באמצע תקופת מבחנים
דניאל וייס־גולדמן
גולדמן, סטודנט לשנה א' ב'עברית', ירושלמי כל חייו שמתגורר ברחביה, הוא גם מהמצטרפים הראשונים לתנועת המחאה הירושלמית. "הייתי בלא מעט הפגנות בחיי, רובן מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, והרגשתי עם השנים שאני פחות ופחות מוצא בשמאל בית אידיאולוגי רעיוני שאני מתחבר אליו. לא כי המסרים הם כאלה שאני לא מאמין בהם אלא בגלל המסרים של הפילוג שחשתי. הרגשתי את זה בשיא הקיצוניות בבלפור עד שהפסקתי להגיע למחאות שם.
"לפני מספר שבועות הגיעה אלי הודעה על ההתארגנות הפרטית והאזרחית שמתחילה לגמרי מלמטה, כאן בירושלים. הדבר הכי בולט בהודעה היה שהמטרה שהיא רואה לנגד עיניה היא שהמחאה תגיע מכל קצות הקשת הפוליטית ושאין לה ימין או שמאל אלא גם זה וגם זה".
ואילו מגזרים מצאת שם בפועל? "ראיתי שיש מוחים דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים. אני מרגיש שהמחאה הזאת נותנת בית חם להרבה אנשים שלא מצאו אותו עד היום. לפני שבוע אמרתי לאמא שלי שהמחאה הזאת היא הדבר האחרון שיש לי זמן אליו עכשיו. אני בתקופת מבחנים מאוד עמוסה, אני רץ ממבחן למבחן, אבל ההשתתפות במחאות האלה כל כך ממלאת אותי".
איך מגיבים החברים? "לשמחתי, גם אלה שמסכימים עם המחאה וגם אלה שפחות מגיבים בהערכה, כי אני חושב שבאמת יש משהו מאוד מכיל במחאה הזאת. היא מאוד מאפשרת לאנשים להגיד: 'אני לא מסכים איתכם, אבל אני מעריך את מה שאתם עושים'. כי אין פה עניין שמאוד מקטין את הצד השני או מתנגד לאנשים של הצד השני. יש לי לא מעט חברים שהם לא בדעות שלי, ואני שמח שאנחנו יכולים להמשיך להיות חברים".
״500 נערים בתוך יומיים״
הלל פיליפס, שמיניסט, הימלפרב
הלל פיליפס (17), שמיניסט דתי מעיר גנים, הוא ממקימי קבוצת הנוער של ארגון 'שומרים על הבית המשותף'. "אנחנו קבוצה של נוער בתוך ירושלים שאכפת לה מהנושאים שנידונים כעת. החלטנו לקחת חלק במחאה הזאת. הגילים של משתתפי המחאה היו מאוד מבוגרים, ואנחנו הרגשנו שצריך שתהיה איזו אמירה של הנוער. דיברנו בינינו אני וכמה חברים שלי, שכולנו לומדים בבית הספר הדתי 'הימלפרב', והחלטנו להקים את הקבוצה הזאת. בתוך שלושה ימים הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ יותר מ־200 איש, מגוון של תלמידים - מליד"ה, מהניסויי ולמעשה מכל בתי הספר המוכרים בירושלים. עכשיו אנחנו מונים כבר 500 צעירים.
"אומנם להפגנה מגיעים פחות, אבל כולם תומכים בהפגנות ובהשתתפות בהן. באיזשהו מקום יש תחושה שבני הנוער חיפשו להיות חלק מזה. היו הרבה בני נוער שהגיעו להפגנות ולא היו מאוחדים, ולכן הם גם לא מצאו את הדרך שבה הם יכולים להשתלב כמו שצריך בהפגנה. אנחנו פתרנו את העניין הזה".
עוד בחדשות:
ומדוע חשוב ליצור קבוצה נפרדת מהמבוגרים? "מכיוון שגם אנחנו הצעירים מגיעים עם אידיאלים, אבל מכיוון אחר. אנחנו אלה שנהיה האזרחים הבאים של המדינה הזאת וכל ההחלטות שמתקבלות עכשיו ישפיעו עלינו לאורך כל חיינו. מעבר לזה, אני חושב שיש לנו איזה כוח שנובע מעצם היותנו נוער שאין אותו בחלקים אחרים של האוכלוסייה. זה משהו שמאוד בולט בכל המחאות: ברגע שיש נוער במחאה היא יותר קולנית ונשמעת, ובאופן כללי היא מצליחה להפיק יותר הישגים".
ומה תגובת ההורים? "הרבה מהחברים שלי מגיעים מבתים שתומכים ברעיון של המחאה. יצא לי לפגוש כאלה שההורים שלהם לא הכי תומכים בזה. אבל זה חלק מהחיים באופן כללי, אין תמיד הסכמות עם ההורים על הכל".
"התורה הבינה את הסכנה"
(מנהל 'הימלפרב' המיתולוגי נגד הרפורמה)
מי שהיה המנהל המיתולוגי של התיכון הדתי הימלפרב, הרב ירמי סטביסקי: "ההפגנה האחרונה שהשתפשפתי בה היתה בפינוי עמונה, אבל אני כאן אחרי שהוצאתי את קדושת השבת כי אני שואל את עצמי מה זה להיות יהודי, ומבחינתי התשובה היא שבגלל קדושת המשפט אלוקים בוחר באברהם שהולך להשמיד את סדום ואומר לו. הקדוש ברוך בוא נכנע אומר לו אתה צודק אברהם, אני מקבל את הביקורת שלך. ולמה אברהם אבינו מעז? כי הוא לא מוכן לוותר ושייהרגו חפים מפשע, והקדוש ברוך הוא נכנע כי כל אדם נברא בצלם, וזה הרעיון של הדמוקרטיה שכל בני האדם נולדו שווים״.
"הרעיון הזה התחיל לא במאה ה־19. הוא התחיל בימי אברהם אבינו, והיום אנשים יכולים לפנות לבית המשפט כי הוא דואג ליישם את כבוד האדם וחירותו. לפני שיש לאום ולפני דת ותורה יש אדם שנברא בצלם אלוקים. התורה פחדה ממשילות אבסולוטית. התורה הבינה כמה מסוכן להביא לאדם בשר ודם כוח בלתי מוגבל. התפקיד הראשוני של בית המשפט זה לרסן את הכוח שבעלי השלטון מתאהבים בו. בשביל זה יש בית משפט. רוב המלכים היהודים לא היו ממש מוצלחים. הם התאהבו בעצמם. נביאי ישראל היו דמויות מופת. בית המשפט העליון שלנו מאפשר לנהל מלחמה בטרור ולעמוד לפני אומות העולם, והרשות המבצעת צריכה לרסן את כוחה".
"לא מזדהים עם הציונות הדתית"
ד"ר עידית שפרן־גיטלמן והקבוצה הדתית החדשה
זה התחיל מקבוצת וואטסאפ ארצית של ארבעה אנשים והפך לקבוצה עמוסת גולשים תחת השם: 'דתיים, ציונים, דמוקרטים'. עכשיו עידית שפרן־גיטלמן, ממארגני הקבוצה המתנגדת לתוואי המוצע של הרפורמה, מסבירה מה עמד מאחורי ההקמה ומדוע הם לא מצליחים להזדהות עם 'הציונות הדתית'.
"זה התחיל מקבוצה של דתיים שמשתייכים למחנה הדתי־לאומי, שפעם קראנו לה הציונות הדתית, והיום השם 'ציונות דתית' מייצג שם של מפלגה שאנחנו לא מזדהים איתה", אומרת גיטלמן. "אנחנו קבוצה של דתיים שמתנגדים לרפורמה המשפטית באופן שבו היא מוצגת היום. אנחנו מתנגדים לעניין של כביכול דתיים שנוקטים פעולות בשל שיקולים דתיים ועל ידי נציגים שמייצגים כביכול את המגזר שלנו. אנחנו פשוט לא מזדהים עם המקום הזה. זה לא משקף את האופן שבו אנחנו רואים את המדינה כמדינה יהודית ולא כמדינה דמוקרטית. התפיסה שלנו היא ששני הערכים האלה יכולים ללכת ביחד. בעינינו הפרשנות של להיות אדם ציוני דתי היא לקיים את אורח החיים הדתי ולחיות במדינה בכפוף לעקרונות הדמוקרטיה. מה שקורה עכשיו מאיים להחריב את האיזון הזה".גיטלמן טוענת כי גילתה כי "מסתובבים בינינו הרבה כאלה שלא מצאו את עצמם כי המחאה ברובה מתויגת כמחאה פוליטית, כי מי שמוביל את הרפורמה הזאת הם אנשים שכביכול מיוצגים על ידי אנשי המגזר שלנו".
איך החלה המחאה שלכם? "היינו ארבעה אנשים בלבד שפתחו קבוצת וואטסאפ, ולפני שהבנו מה קרה הקבוצה הראשונה התמלאה וכבר לא היה בה מקום ופתחנו קבוצה חדשה. זמן קצר לאחר מכן התחילו לפנות אלינו מכל מיני קבוצות בבקשה לשיתופי פעולה".
מה לגבי הדתיים שתומכים ברפורמה? "אנחנו עדיין מיעוט בתוך הציונות הדתית. אני חושבת שהציבור של הציונות הדתית לא לגמרי מבין את המשמעות של הרפורמה, אבל המחאה נתפסת כמחאת השמאל, אף על פי שאני חושבת שזה הולך ומשתנה ככל שהזמן עובר".
"הרפורמה נדונה להסיג לאחור נשים"
הפמיניסטית הדתית ד"ר חנה פנחסי משוכנעת בחשיבות בג"ץ
ד"ר חנה פנחסי היא עמיתת מחקר במרכז 'קוגוד' למחשבה יהודית במכון 'הרטמן' ופמיניסטית ידועה במגזר הדתי. "הזיהוי הציבורי שלי קשור לא מעט להיותי דתייה וגם פמיניסטית, ונקודת המבט הזאת היא שמחברת אותי למחאה", היא אומרת השבוע. "ברור לי לגמרי שההישגים של הפמיניזם היהודי והדתי ב־30-20 השנים האחרונות קשורים בעבותות בדחיפה שניתנה לו בבג"ץ.
ממילא ברור שהרפורמה כפי שהיא מוצעת עכשיו עם כלל מרכיביה, עם קואליציה חרדית-חרד"לית נדונה להסיג לאחור נשים בכלל ונשים דתיות בפרט. אני מזכירה שלאה שקדיאל הפכה לחברת מועצה דתית ב־1988 על אף ההתנגדות של הרבנות ומשרד הדתות. הרבנות גם התנגדה לכך שנשים יהיו חברות בוועדה למינוי דיינים, פורום בירוקרטי ולא דתי, ובג"ץ שינה את המצב. בג"ץ העניק לנשים זכות לטבול במקווה מבלי שיישאלו אם הן נשואות ואפשר להן לטבול לבד, ללא בלנית".
מהן התגובות בסביבה הדתית שלך? "אנחנו נתקלות בהרבה התנגדויות בכל המעגלים הכי קרובים. אני יודעת שכולנו זהירות למשל בקבוצות הוואטסאפ של המשפחה או המשפחה המורחבת. בעצם, כל משפחה ישראלית מכירה את להט השיחה סביב פוליטיקה. אני חושבת שנשים דתיות פמיניסטיות חוות את הדברים האלה ביתר עוז".
איך את עונה להם? "מכיוון שאני פמיניסטית מנוסה, שלא לומר מותשת, דברים השתנו. היו ימים שבהם הייתי מרימה את הקול, והיום אני משתדלת להתאפק כדי להגן על הקשרים שלי. למדתי לבחור את המאבקים".
