הסמל האייקוני של ירושלים חוזר לחיים: בריכת ירושלים נפתחה הבוקר (ראשון) לציבור מחדש, 6 שנים לאחר שנסגרה. בשנת 2009 התוודעו המנויים על הכוונה להרוס אותה לטובת פרויקט נדל״ני, ופתחו במאבק עיקש שהסתיים בניצחון — הבריכה נבנתה מחדש, אמנם במתכונת שונה, אך הכוונה להיפטר ממנה סוכלה.
בחודשים האחרונים עוד בטרם הושלמה בנייתה, הצליח צוות הבריכה לגייס מספר מרשים של יותר מ-1000 מנויות ומנויים שרכשו חברות במקום עוד בכלל לפני שנפתח. הבוקר (ראשון) כאמור הבריכה נפתחה מחדש. היא ממוקמת במרכזו של המתחם שכולל גם חדר כושר מרווח וחדרי סטודיו. הבריכה המרכזית מקורה, כוללת 6 מסלולים ומוקפת בחלונות ענק המאפשרים כניסה של אור טבעי מבחוץ. באזור החיצוני קיימת מדשאה ולצדה בריכת פעוטות קטנה. בקומה השניה ניתן למצוא חדר כושר מרווח שמשקיף על הבריכה וכן שורה של חדרי סטודיו.
המחירון מציע שלושה מסלולים עיקריים לשימוש במתחם. מחיר מנוי ממוצע הכולל שימוש בסיסי בבריכה ובחדר הכושר עומד על כ-250 שקלים בחודש. מחיר ממוצע של מנוי הכולל גם אימון פונקציונלי ושיעורי סטודיו עומד על כ-390 שקלים. המחירים משתנים בהתאם לסוג המנוי — נוער, חיילים, מבוגרים וכדומה.
הבריכה תפעל בכל ימות השבוע, שעות הפעילות יהיו נרחבות במיוחד כאשר בימים ראשון עד חמישי היא תיפתח ב-5:30 לפנות בוקר ותיסגר ב-10 בלילה. בשישי היא תפעל עד 5 אחר הצהריים ובשבת בין השעות 10 בבוקר ל-10 בלילה.
בספטמבר 2009 חשף mynet ו"ידיעות ירושלים" את הכוונה לסגור את הבריכה, להרוס אותה ועל שטחה להקים פרויקט נדל”ן יוקרתי. שלט קטן שנתלה בכניסה לבריכה הודיע כי החל מינואר 2010 היא תיסגר לשיפוצים, אך לא צוין מתי היא תיפתח שוב. לאחר מספר שבועות התברר שיש כוונה לסגור את הבריכה לצמיתות, והתושבים פתחו במאבק חדש במטרה להציל אותה. נציגי השכונה שלפו הסכם שעליו חתמה העירייה בשנת 1980, שבו נקבע כי שטח הבריכה יועבר לבעלות העירייה וכי "העירייה תחכיר ליזמים את חלק הבריכה בחכירה לדורות לתקופה של 49 שנים למטרת ניהול בריכה עממית לציבור הרחב. בתום 49 השנים יוארך החוזה לתקופה נוספת של 49 שנים".
בריכת ירושלים הפכה עם השנים לאחד מסמליה של ירושלים הפלורליסטית. היא עמדה כבר מראשיתה בלב סכסוך שהיה לו חלק מרכזי בעיצוב היחסים בין חרדים לעירייה בירושלים. את הבריכה בנה היזם חיים שיף ב-1958, במגרש שהיה שייך לעירייה. בירושלים של אותן שנים כמעט שלא היו בריכות שחייה, ולמעשה זו היתה הבריכה הציבורית הראשונה.
מבחינת הציבור החרדי, פתיחתו של המקום היתה בעייתית. מעבר לעובדה שהבריכה היתה מעורבת ושחו בה גברים ונשים יחדיו, העירייה גם החליטה שהמקום יהיה פתוח בשבתות וחגים, מה שעורר זעם חסר תקדים ונחשב הפרה של הסטטוס קוו. "המאבק הוא על דמותה וצביונה של ירושלים", נכתב בפשקוויל שחובר באותה תקופה, שעליו חתמו בכירי הרבנים בבירה.
עוד בחדשות:
"המאבק כעת הוא על קדושתה של ירושלים. אם נחריש כעת - מי יודע לאן נגיע". החרדים גם יצאו אז לרחובות בהמוניהם וקיימו סדרת הפגנות נגד מי שכיהן אז כראש העירייה, גרשון אגרון. אך הוא עמד על דעתו וסירב לנעול את שערי הבריכה בשבתות. רבני הציבור החרדי אף החליטו לערוך 'פולסא דנורא' לראש העירייה - טקס שמטרתו להביא למותו הטבעי. שנה לאחר מכן הלך אגרון לעולמו והחרדים ראו בכך סימן לכך שהם צדקו.
פורסם לראשונה: 15:32, 10.12.23
