זה התחיל ביום חמישי, ה-12 בדצמבר 2013, לפנות בוקר: פתיתי שלג ראשונים החלו לרדת בירושלים. ההתרגשות היתה גדולה ובשעות הצהריים העיר כבר כוסתה בשכבה לבנה. המונים עשו את דרכם מחוייכים לגן סאקר, לגן העצמאות ולפארקים השכונתיים. במקביל, אלפי בני אדם מרחבי הארץ החליטו לקחת את המכונית ולצאת לכיוון ירושלים — החלטה שאחרי כמה שעות תתברר כטעות גדולה מסכנת חיים.
זה היה יום שלג ירושלמי אידאלי. אין לימודים, אין עבודה, יוצאים לרחובות, מצטלמים ובונים בובות שלג. בסך הכל זה היה נראה כמו עוד אירוע שלג ירושלמי קלאסי, כזה שנותן פסק זמן קסום של יום יומיים מהשגרה. ראש העירייה דאז ניר ברקת הצטלם מחויך בשלג והתמונה הופצה במהירות לכלי התקשורת. זה היה יום רגוע ושליו. אף אחד לא תיאר לעצמו שיממה לאחר מכן ירושלים תהפוך להיות עיר נצורה, מושבתת לחלוטין שתזדקק לסיוע של צבא ההגנה לישראל.
השינוי, הגיע כמה שעות מאוחר יותר. בארכיון השלג באתר ״ירושמיים״, מתעד החזאי הירושלמי בועז נחמיה את השתלשלות האירועים בצורה הבאה: ״השלג בא בשלושה גלים. ביום חמישי לפנות בוקר, לפנות ערב התחדש לשעות רבות רצופות וביום שישי אחה"צ ובלילה לשעות רצופות״, כותב נחמיה. שני הגלים האחרונים, בחמישי בלילה ובשישי בלילה — היו אלה ששינו את המשחק.
הטלפון של שר הביטחון דאז, משה (בוגי) יעלון צלצל בחצות בין יום חמישי ל שישי. על הקו היה ראש העיר ניר ברקת שהבין את המצור שסוגר על העיר וביקש את עזרת צה"ל בעזרה בפינוי כבישים ועזרה לתושבי ירושלים. אלפי מכוניות נתקעו בכביש מספר 1 ובכביש 443.
משפחות שלמות נותרו נצורות ברכבים כשבחוץ קור של 0 מעלות ואפילו פחות, כשהדלק במכונית אוזל והיא הופכת למלכודת קפואה. צה"ל הגיב מהר, ותוך שעה כבר הגיעו ראשוני החיילים לסייע לכמה אלפי הנהגים התקועים בכביש — והביא אותם לבנייני האומה, שהפך ממרכז כנסים לסוג של ״מחנה פליטים״.
זו כאמור, היתה רק ההתחלה. ביום שישי בערב כשעתיים אחרי כניסת השבת, הגיעה ״מנת הקרמבואים הגדולה״ — פתיתי שלג ענקיים וכבדים החלו לרדת ברצף שנמשך כ-7 שעות. סמוך לשעה 11 בלילה, כבר לא היה ניתן להבחין במדרכות, בכבישים ובשיחים. למעלה מחצי מטר של שלג הצטבר ברחובות העיר.
השקט היה שקט מופתי, אפילו יותר מזה של יום כיפור. בבוקר יום שבת התעוררו הירושלמים למציאות שלא ראו מאז חורף 1992, ואז לכולם היה ברור, מדובר באירוע השלג המשמעותי והקיצוני ביותר מאז אותה שנה.
בבוקר שבת כאמור, התבררה התמונה המלאה. 65 סנטימטרים של שלג מכסים את ירושלים. אלפי עצים ברחבי העיר קרסו על מכוניות ועל עמודי חשמל. אספקת החשמל לכ-60 אלף בתי אב הופסקה. רכבי השירות של חברת החשמל התקשו להגיע למוקדי התקלות. מפלסות השלג לא הצליחו להתמודד עם הכמות האדירה שהצטברה על הכביש. צירים שלמים נותרו חסומים.
ברחובות הקטנים של השכונות לא היה ניתן לנסוע בכלל. המראות של יום חמישי של הורים וילדים משחקים בשלג נראו פתאום מאוד רחוקים. אף אחד כבר לא הסתובב ברחובות, אי אפשר היה ללכת מבלי להתכופף מתחת לחוט חשמל שנפל או לדלג מתחת לעץ שחסם את המדרכה. המדינה הכריזה על ירושלים כעל אזור במצב חירום, ערוצי הטלוויזיה שידרו מהרחובות כמעט ללא הפסקה.
תהליך השיקום של העיר ארך זמן רב, וכלל התמודדות עם נזק שנאמד בכמעט 300 מיליון שקלים. שאריות השלג החזיקו מעמד ברחובות במשך כשלושה שבועות. הלימודים בבתי הספר חודשו רק לאחר מספר ימים, מקומות עבודות רבים נותרו סגורים. בכבישי העיר נשארו עדיין מאות רכבים נטושים.
צוותי העירייה התקשו להתמודד עם כמות המפגעים הרבה ופינויים ארך כחודשיים. מאז, הופקו לקחים רבים. הבולט מביניהם הוא נוהל סגירת הדרכים המובילות לירושלים על ידי משטרת התנועה, ברגע בו מתחילים לרדת הפתיתים הראשונים.
במהלך הסופה התקבלו במגן דוד אדום כ-60 אלף פניות מאזרחים בקווי החירום, מתוכן למעלה מ-10,000 רק במרחב ירושלים. צוותי מד"א הוזעקו לטפל ב-5,600 מקרים ברחבי הארץ, מתוכם 1,400 בירושלים ולמעלה מ-100 בצפת. 400 יולדות פונו, מתוכן כ-230 באזור ירושלים.
עוד בחדשות:
אירוע השלג, שנרשם בדפי ההיסטוריה של ירושלים, היה חלק קטן מסופה שכונתה ״אלכסה״ שהכתה במזרח התיכון. היא היתה נדירה בעוצמה שלה ובטפרטורות הנמוכות באופן קיצוני. גם בירדן מאות אלפי אזרחים נזקקו לחילוץ, במצרים נערם שלג לראשונה מזה 112 שנים.
