לפני שבועות ספורים נכנסה אישה, אמריקאית לפי מבטאה, לחדרו של אחראי מנהל מחלקת אבידות בירושלים בסופרבוס, עדי גראסי, והחלה לבכות. הוא מיד החל לדובב אותה והיא סיפרה על שתי פאות יקרות שאבדו לה בשווי של 50 אלף שקלים.
"ניסיתי קודם כל להבין את הצרכים שלה, מה קרה, איך קרה, באיזה אוטובוס, מתי", סיפר גראסי השבוע. "ברגע שבא לקוח כזה, אני קודם מנסה להרגיע אותו עם כוס מים, ואז אני לוקח את הנתונים שיש לי במערכת, בודק, מנסה לעקוב אחר האוטובוס ולאתר את הנהג".
במקרה הזה הנוסעת אפילו לא ידעה היכן נשכחו החפצים היקרים כיוון שהיא החליפה כמה אוטובוסים. "לקח לנו אולי שעתיים-שלוש, ממש הרבה זמן", אומר גראסי, "בדרך כלל תוך חמש דקות אני משחרר את האנשים".
לסיפור הזה יש סוף טוב. נהג אוטובוס מצא את האבידה והפאות הוחזרו לאישה הנרגשת.
קראו גם:
מאמץ של 100 אחוז
זהו אינו הסיפור היחיד שמרגש את גראסי (54), תושב פסגת זאב, וגם לא האבידה הראשונה שהוא משיב בעמל. כבר 3 שנים הוא עובד בסופרבוס ומאז שהחל את דרכו במחלקת האבדות, הוא יזם פעולות שהפיקו ממנה את המיטב.
"מאז שנכנסתי לכאן התחלתי ליזום כל מיני פעולות על מנת להביא את המחלקה למצב שירותי, מקצועי ומיוחד", הוא מספר. "הקמתי קבוצת וואטסאפ מיוחדת שבה הנהגים מדווחים על האבדות. אני רואה מה יש ואני מנסה לאתר וליצור קשר. כמובן שאני גם בקשר עם קשרי לקוחות. אנחנו עושים את כל המאמצים האפשריים על מנת להשיב ללקוח את האבידה, שהיא בדרך כלל מאוד מאוד סמלית וחשובה בעבורו. אנחנו עושים מאמץ של 100 אחוז ואני מרגיש שליח".
גראסי יצר קשרים טובים עם מחלקת אבידות במשטרה, עימם הוא עובד מעת לעת וכך גם עם חברות אזרחיות.
מה שלא נדרש נתרם
מחלקת האבדות בה יושב גראסי נמצאת במסוף גילה, בחניון של סופרבוס, שם יש לו משרד קטן. אם נוסע איבד משהו, האבידה נאספת על ידי הנהג, והוא אמור למסור אותן בנקודות מסויימות בעיר. פעם בשבוע האבידה ממשיכה לטייל עד שהיא מגיעה למשרד הקטן של גראסי.
"אני פותח את השקיות, שם אותן בקטגוריות, נגיד תיקים, ארנקים, עגלות, ואני מתעד את הקוד במחשב. אם יש טלפון של מישהו, אני מתקשר אליו, ואם לא, אני מתעד. יש נציגות בכירות של שירות לקוחות שרואות מה אני מתעד והן יוצרות קשר עם הלקוח ונותנות לו את הטלפון שלי".
כמה אנחנו מאבדים?
"בכל שבוע כמה עשרות, בין 20 ל-30 אבדות מדי שבוע שמגיעות אלינו".
כ-60 אחוז מהאבדות מוחזרות לבעליהן, אלה שלא נדרשות נתרמות לגמ"ח אחרי מספר חודשים. "אני תמיד ממליץ למאבדים לשים מדבקה עם שם וטלפון על הארנק, תיק, טלפון. יכול להיות שמישהו נחמד וטוב ימצא את האבדה ויתקשר".
ולעיתים יש גם חפצים קצת יותר מסעירים שהולכים לאיבוד, אחד כזה התרחש ממש בשבוע שעבר, "מישהי צעירה באה בבוקר ואומרת, 'יש לי בצהרים טיסה לרוסיה ואיבדתי כינור'. זה כינור מיוחד שהיא קיבלה והיא מנגנת בפילהרמונית ברוסיה. התקשרתי למשטרה, לשירות לקוחות ולא מצאנו. נתתי לה את הטלפון שלי וניסיתי להרגיע אותה. היא יצאה בלי מצב רוח, בוכה. זה היה יום רביעי.
"ביום ראשון יצרתי קשר עם עוד איזה מחלקה מסוימת, וניסיתי לאתר את הכינור האבוד. התברר שמישהו יצר איתם קשר והוא מצא כינור, לא אצלנו. הוא צילם לי אותו וכשזה הגיע אלי ראיתי שהוא מתאים לתיאור של הבחורה. צילמתי לה והיא לא האמינה. היא היתה בהלם".
מה נוסעים מאבדים?
- אוזניות
- טלפונים (כשרים ברובם)
- ארנקים
- תיקים
- נגנים
- כובעים של אברכים
- שטרות כסף
- כרטיסי אשראי
- תכשיטים
- בגדים (בעיקר בחורף)
