אחרי שבנה הבכור גדל מעט מצאה את עצמה תמר מייבום מירושלים עם חפצי תינוקות שלא היה עוד צורך בהם והם סתם תפסו הרבה מקום אחסון בדירה. אז עלה הרעיון למסור לאמהות אחרות את החפצים שהצטברו, וכך לסייע להן לחסוך כסף וגם לשמור על איכות הסביבה.
"עוד לפני שנולד הבן שלי קיבלתי המון חפצים עבורו ואת הכל שמתי מתחת למיטה", מספרת מייבום השבוע. "כשהוא גדל והיה בן שלושה חודשים, הייתי צריכה להחליף את כל המידות של הבגדים שלו בארון ולהחליף מחורף לקיץ. כחלק מהעניין ניגשתי שוב לחפצים שמתחת למיטה, והיה שם עולם שלם של ציוד, בגדים ומשחקים, כולם חדשים עם טיקטים ושמעולם לא השתמשתי בהם. הבנתי שיש לי שפע מטורף שאני רוצה לחלוק אותו. ככה פתחתי את הקבוצה הראשונה של 'אמהות לא אוגרות' בירושלים".
למסירה: חלב אם
מאז חלפו חמש שנים. המיזם, שהחל בדירה בשכונת קטמון, הלך והתרחב ל־130 קבוצות בכל הארץ, וכיום ניתן למצוא בקבוצות מגוון רחב של חפצים למסירה – החל מבגדי תינוקות, חלקם חדשים לחלוטין שמעולם לא נעשה בהם שימוש, ועד חלב אם. "רק בירושלים לבדה יש 12 קבוצות לפי שכונות ומיקום גאוגרפי, כשבכל קבוצה בין 300 ל־600 אמהות", מתגאה מייבום, בזוגיות עם נדביה ואם לאמרי בן החמש ולאורי בת החודש, ובמקצועה מנהלת שותפויות בחוות סוסים טיפולית.
לדבריה, הקבוצות גם מחזקות מאוד את הקהילות בשכונה ואת הסולידריות בין נשים באותו מרחב גיאוגרפי. "זה מעודד נשים לצאת ולהכיר את השכנות שלהן, או להכיר את הבן של אמא אחרת שהוא בגיל של הבן שלך ויש להם את אותם צרכים", היא מפרטת. "אנחנו גם יותר מרושתות. זו קבוצה של נשים שמתאספת יחד גם כדי ליצור מרחב משותף של נשים שמאמינות באותו הדבר ורוצות לעשות טוב בעולם ואחת לשנייה. יש בזה משהו מאוד חזק. את מכירה יותר את הנפשות הפועלות ויכולה להיות יותר ערנית לאיך את יכולה לסייע להן ולהיות חלק משמעותי בחיים שלהן".
כדי להמחיש את הסיוע הדדי בין הנשים, מייבום, שילדה לפני חודש תינוקת, מספרת כיצד אמא לא אוגרת אחרת שמעה על כך והחלה לסייע לה על ידי בישול ארוחות חמות עבורה. "יש מישהי אחת בקבוצה שילדה והצעתי להביא לה בגדים לתינוק שלה שנולד. מישהי אחרת סיפרה שגנבו להם את הרכב ועכשיו אין להם כיסא בטיחות לילד. אחרי כמה דקות היא כבר כתבה תודה לכולן על ההתגייסות ושהיא הסתדרה".
לא רק לנזקקים
אם פעם נקשרו הרבה סטיגמות לחפצים מיד שנייה, הרי שלדברי מייבום הקבוצות השוקקות שוברות אותן. "פעם חשבו שמסירה ויד שנייה נועדו רק עבור אנשים נזקקים. היום הבינו שלא צריך להיות נזקק כדי לצרוך יד שנייה. העובדה שאת לא רוצה לקנות ומחפשת מאמא אחרת, זה לא אומר שאת מסכנה – להפך, זה מגיע ממקום של כוח: כי את מודעת לסביבה, כי את רוצה לשמור על הכסף שלך ורוצה להוציא אותו על דברים שאת באמת צריכה ולא על דברים שבמרחק הליכה את יכולה להשיג. זה מקום של מודעות שהוא מאוד בריא – גם לסביבה, גם לאמהות וגם לערך הכלכלי של חפצים. זה רווח נקי מכל הכיוונים. כל היום אני מקבלת תגובות מדהימות על הקבוצות".
כאמור, הקבוצות הולכות ומתפשטות ברחבי הארץ. "מה שאני מאוד גאה בו זה שהקונספט מאוד קל ופשוט ומתרחב כמעט מעצמו. אחד הדברים שאני מאוד אוהבת זה אמהות שבאופי שלהן הן מאוד אוגרות, ופתאום הן אומרות לנו בקבוצה שהקבוצה נותנת להן תחושה שהן יכולות לשחרר ולתת לנשים אחרות גם בלי שהתכוונו לתת מראש - גם כי את יודעת שאת תמיד תקבלי חזרה וגם כי לא צריך לאגור. את יודעת שאם תצטרכי משהו יהיה לך, ובמרחק הליכה. זו תחושה של שפע – שפע זה לא שיהיו לך סטוקים בבית של כל הציוד וכל מה שאת צריכה אלא הביטחון שאיכשהו יהיה לך ואת לא צריכה לשמור את זה בבית או לקנות אותו, ואת אפילו חולקת אותו עם עוד נשים.
קראו גם:
"בסוף אנחנו יוצרות מעגל כלכלי סגור שחוסך לנו המון המון כסף וחוסך מהסביבה המון זבל. כשאני נכנסת לקניון אני הופכת לעצובה כי אני מרגישה שם באיזה מרוץ שאנחנו אף פעם לא נוכל לנצח בו – תמיד אני אצטרך לקנות את הבגד הכי חדש ועם הכי הרבה סטייל, הבגד שיהפוך אותי לחלק מהחברה שאני רוצה להשתייך אליה. אני מרגישה שיש בזה איזה שקר ותרמית, ולתת אלטרנטיבה לדבר הזה, שמחוץ לקניון הכל נמצא ויש רשת של נשים שיכולות לספק אחת לשנייה את הצרכים שלהן, זה הרבה יותר משמעותי וערכי מלהיות מישהי שנכנסת לקניון ורוכשת משהו שבעוד שנה כבר לא יהיה רלוונטי וימצא את עצמו בפח".
ומתברר שהפעילות מצמיחה גם את הדור הבא של הלא אוגרים. "לבן שלי היו שני מסוקים של סמי הכבאי, אז הוא בא אלי ואמר לי: 'אמא, אפשר לתת אחד לאמהות לא אוגרות', או כשהוא הרגיש שהמכנס כבר קטן עליו, הוא הציע למסור אותו לקבוצה. כשהילדים שלנו מקבלים חפצים מ'אמהות לא אוגרות' או מניחים ליד הדלת שקיות עבור אמהות לא אוגרות אחרות, הם מחונכים לצרכנות אחרת. בעיקר זה מונע מהם רכושנות מיותרת. הרבה יותר קל להם לחלוק והם נותנים ערך הרבה פחות גדול לאיזה מוצר מפלסטיק".
החפץ הכי נמסר: בגדים לתינוקות.
"בגלל שזו קבוצת מיקוד של אמהות, רוב החפצים הם סביב ילדים וילדים גדלים מאוד מהר, תינוקות בפרט".
החפץ הכי מפתיע: סוללה לאופניים חשמליים.
"יש דברים שמישהי מפרסמת וזה נראה ממש מופרך, אבל פתאום את מגלה שיש בזה ערך למישהי אחרת. פעם מסרתי סלסילת קש גדולה שהחתול שלי שייף עליה את הציפורניים כל הזמן והיא נפגמה. התלבטתי אם למסור או להשליך לזבל. מסתבר שהיה לה ביקוש מטורף".
החפץ הכי נדיר: תור לרופא אוזניים.
"יש רופא שהוא ממש מבוקש וקשה לקבוע אליו תורים, אז במקום לבטל את התור שלך כשאת לא יכולה להגיע, את פשוט מוסרת אותו".
החפץ הכי מרגש: בובה.
"מישהי פרסמה בקבוצה של בית הכרם שלבת שלה אבדה הבובה הצמודה שהיא ממש אוהבת ולא יכולה לישון בלעדיה. אמא מהקבוצה שהיתה לה בובה זהה לזו שאבדה הביאה לה אותה. זה היה כל כך מרגש".
מחליפות גם עצות
הקבוצה אומנם פועלת בעיקר בוואטסאפ ונועדה למסירה, אבל ארבע פעמים בשנה נערכים אירועים לאמהות הירושלמיות, בליווי ובתמיכה של העירייה, והם מעניקים את ההזדמנות לפגוש זו את זו. "העובדה שהעירייה מכירה בנו ונותנת לנו לעשות אירועים, זה מרחיב את הטוב".
מחוץ לקבוצות וגם בתוכן נוצרו עם הזמן גם חברויות, וכיום לא מחליפים בהן רק חפצים אלא גם עצות והמלצות. "פתאום הבנתי שקיבצנו סביבנו המון נשים מאותו מרחב גיאוגרפי, ויש לזה כוח מאוד גדול", מספרת מייבום. "לכן פעם בחודש אנחנו פותחות את הקבוצה לשיח שיועיל לחברות הקבוצה בצומתי דרכים. לדוגמה, לפני ההרשמה למוסדות חינוך יש שיח על גנים ובתי ספר, לפני פורים שיח על תחפושות ורעיונות למשלוחי מנות, נשים בעלות עסק עצמאי שיכולות לעורר השראה בנשים אחרות ו/או שיכולות לחשוף את העסק שלהן ו'להרוויח' לקוחות נוספות. בשבוע המודעות לאלימות נגד נשים פרסמנו פרטים על מוקדי סיוע, ובעקבות זאת גם היה לנו מקרה של מישהי שפנתה אלינו וקיבלה הכוונה לגבי מה שהיא יכולה לעשות וגם סיוע מקצועי. מישהי אחרת שראתה את הפרסום פנתה כדי לשאול איך תוכל לסייע לחברה שלה שנמצאת במעגל האלימות. הקבוצה יכולה לסייע גם במקרה של דיכאון שלאחר לידה או דיכאון בכלל, כי זו הזדמנות לפגוש נשים וחלק מהקהילה, וזה נותן לך רשת ביטחון שאת לא לבד".
