הזעם במזרח העיר החל הרבה לפני שהמשטרה הציבה מחסומים ליד שער שכם, או לפני שבית המשפט העליון דחה החודש את הדיון על מכירת בתים ליהודים בשייח' ג'ראח. נכון, המהומות פרמו בעיקר בגלל הצעדים בשער הידוע וקרבות הנדל"ן בשכונה הערבית, אך דבר אחד בטוח - הפערים בין שני חלקי העיר מסייעים לתדלוק של רגשות התסכול והכעס ומעודדים את הקיצונים להחריף את המאבק.
בעזרת נתונים, שנאספו בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, במכון ירושלים למחקרי מדיניות, במכון למחקרי ביטחון לאומי, באגודה לזכויות האזרח ובעמותת 'עיר עמים', שרטטנו את עומק השסע וההבדלים בין שני חלקי הבירה.
בריאות: אין אף מכון הדמיה
"מצב קופות החולים במזרח העיר הוא כמו בשוק 'מחנה יהודה'. הכל הולך בשיטה של זכיינות וכל זכיין 'קונה' אנשים ומנסה להתעשר בשיטה הזאת", אמר השבוע מוכתר בית צפאפה, מוחמד עליאן ('אבו־דאוד'). כמי שבעצמו מנהל מרפאה בשכונה, הוא מסביר כי לכל קופה יש זכיין שמספק שירותים. "התחושה היא שקופות החולים מתנהלות מול תושבי מזרח העיר בשאלה של 'כמה זה עולה לנו?' ולא 'מה השירות הכי טוב שאנחנו יכולים לספק למען בריאות הציבור?' מכון הדמיה ומרכזי מומחים יש רק במערב העיר וההמתנה לסי־טי למשל היא ארוכה”.
"התמחויות 'רגילות', כמו אורתופדיה וכירורגיה, אפשר לקבל במזרח העיר, אבל כירורג ילדים ונוירולוג ילדים אי אפשר לקבל", טען השבוע אחד הספקים של שירותי בריאות במזרח ירושלים. לטענתו, להבדיל מקופת חולים כללית, לחלק מקופות החולים אין בתי מרקחת במזרח העיר. "ברגע שבית המרקחת הוא לא של הקופה אפשר 'לשחק' במחירים, והרבה תושבים שמגיעים להם פטורים או הנחות על תרופות לא מקבלים אותם".
גם ברפואת החירום יש פער. מרכז 'טרם' שפועל במזרח העיר לא עובד עם כל קופות החולים, וכאשר יש מקרה חירום רפואי בשכונות שמעבר לגדר ההפרדה, אמבולנס פלסטיני מביא את הנפגע או החולה אל הגדר, ואמבולנס ממערב העיר מסיע משם אל בית החולים.
כלכלה: מרוויחים פחות מערבים ישראלים
בבדיקה האחרונה, שבוצעה לפני כשלוש שנים, השכר הממוצע במזרח העיר היה 5,538 שקל לאדם, בהשוואה ל־6,899 שקל שהרוויח ערבי ישראלי ול־8,741 שקל שהשתכר יהודי במערב העיר.
הקורונה החמירה את מצב האבטלה, ונכון ליוני 2020, שיעור העובדים במזרח העיר מתוך כלל המועסקים בירושלים היה 30% בלבד. בקרב נשים המצב חמור עוד יותר.
אחת הסיבות לפערים היא שתושבי מזרח העיר מועסקים ברובם במקצועות מסורתיים: גברים בבינוי, תחבורה ומסחר סיטונאי; רוב הנשים עובדות בחינוך, בריאות וסיעוד.
יש גם נקודת אור - רמת ההשכלה הגבוהה במזרח ירושלים בהשוואה לערביי ישראל מצביעה על פוטנציאל משמעותי לגידול בפריון ובשכר. אבל הנתון הקשה ביותר מתייחס לעוני. בתחילת 2018 75% מהמשפחות במזרח העיר חיו מתחת לקו העוני, ובקרב ילדים שיעור העניים מזנק ל־86%. הצריכה החודשית המשפחתית הממוצעת עמדה על 12,598 שקל במזרח העיר ועל 15,480 שקל במשקי בית יהודיים בבירה.
חינוך: מחסור בכיתות ותעודה מירדן
במזרח העיר יש כ־137 אלף ילדים בני 18-3 וכ-30% מהם לא רשומים באף מסגרת חינוכית. יש לציין כי מאז נכנס משה ליאון לתפקיד ראש העירייה הושקעו מאות רבים של מיליוני שקלים בתחום. הבעיה שפער של שנים לוקח זמן לכסות. לכן במזרח העיר טוענים שעדיין חסרות כ־1,670 כיתות לימוד.
כך, בשנת הלימודים 2020-2019 הושלמה בנייתן של 44 כיתות לימוד בלבד, בחמישה מוסדות לימוד במזרח העיר, אבל רק לפני חודש הודיעה העירייה על תקציב של 273 מיליון שקל להקמה של כ־270 כיתות לימוד בשכונות השונות. נכון להיום, הצפיפות ברבים מגני הילדים והכיתות גבוהה, ובמשרד החינוך מעריכים כי אכן יעברו, כאמור, עוד מספר שנים עד שהפער ייסגר.
בעיה נוספת היא שרבים מהפלסטינים מסרבים שילדיהם ילמדו על פי תוכנית הלימודים של ערביי ישראל. תלמידים אלה עוברים בסוף התיכון את ה'תאוג'יהי', המבחן המסכם של הלימודים העל־יסודיים בירדן. דבר זה מקשה על קבלה לאקדמיה, ובמערכת החינוך מעריכים כי עד סוף העשור כמחצית מבני הנוער במזרח העיר ילמדו ויקבלו תעודת בגרות ישראלית.
דיור: 5 בדירה אחת (או יותר)
אפרת כהן־בר מעמותת 'במקום' טוענת כי נכון לתחילת 2019, כ־350 אלף תושבים במזרח ירושלים מתגוררים בכ־60,000 יחידות דיור. 60% מהתושבים התגוררו בצפיפות של יותר מחמש נפשות בדירה, לעומת 27% במערב העיר.
כפי שנחשף בשעתו ב"ידיעות ירושלים", כבר בגל השני של הקורונה דוח מיוחד של המועצה לביטחון לאומי קבע כי בגלל הצפיפות הגבוהה במזרח העיר תהיה התפרצות נוספת של הנגיף בכפר עקב, א־טור ושועפאט, בהסתברות של 90%. הגל השלישי אכן גרם לחולים ולמתים רבים במזרח העיר.
על פי הערכות העירייה, עד שנת 2040 צפויה האוכלוסייה הערבית בעיר לגדול בכ־200,000 איש, מה שעלול להגדיל את הצפיפות. במשרד השיכון והבינוי מאמינים כי בבירת ישראל ייתווספו עד אז 300,000 יחידות דיור חדשות, מהן 125,000 בחלקה המזרחי. אבל מומחים טוענים כי יש חסמים רבים שמונעים בנייה באזור הזה, ובכלל זה עיכובים בקידום תוכניות ובנייה בלתי חוקית פרטית על אדמה שעליה אמורים לקום מגדלי דירות לכלל תושבים.
בעירייה שוקדים בימים אלה על הכנת תוכניות אב לשכונות א־טור, עיסאוויה, ואדי ג'וז ושועפאט, במטרה לאפשר בנייה של עשרות אלפי דירות.
תשתיות ושירותים: צפיפות, תורים, בורות ולכלוך
גם נסיעה קצרה בכבישים של מזרח העיר יכולה להסתיים בתקר בגלגל, בגלל הבורות הרבים. רבים מהכבישים נסללו באופן עצמאי ולא מתוכנן וחסרים בהם מעקות בטיחות ותאורה מספקת. לאחרונה מנסה העירייה לצמצם את הפערים, ולכן ועדת הכספים אישרה סכום של 17.5 מיליון שקל עבור סלילת כבישים בשכונות שועפאט, בית חנינא, אום ליסון ובית צפאפה. כ־28 מיליון שקל הוקצו להקמת פארק ואדי ג'וז, שיכלול מסלולי אופניים ומתקני ספורט.
אולם כבישים הם רק חלק מהבעיה - בצידי הדרכים רואים לא מעט אשפה, מאחר שבמזרח העיר כל רחוב עובר טאטוא 2.1 ימים בשבוע בממוצע, לעומת 2.9 ימים במערב העיר.
גם בשאר התשתיות יש פיגור לעומת חלקה המערבי של העיר, כשבין השאר חברת החשמל הפלסטינית היא זו שמספקת שירות לחלק המזרחי. כתוצאה מכך התושבים סובלים מהפסקות רבות באספקת החשמל.
גם האינטרנט, שהפך בתקופת הקורונה למוצר צריכה בסיסי, הוא מצרך נדיר במזרח העיר, וחלק מהתושבים מסתייעים בחברות תקשורת פלסטיניות שבהן השירות ואיכות הגלישה נמוכים.
השטח הכולל של מוסדות ציבור במזרח העיר, נכון לתחילת 2020, עמד על 179,539 מ"ר, לעומת יותר ממיליון מ"ר בשכונות היהודיות.
ארז וגנר, רכז סניף ירושלים ב"מען - ארגון עובדים" טוען כי בשכונות הפלסטיניות קשה גם לקבל שירותים בסיסיים של ביטוח לאומי או שירות התעסוקה: "במשך שנים היו תנאים בלתי אנושיים בכניסה ללשכת התעסוקה שבמזרח העיר והיו נשים שהתמוטטו בחום הכבד. רק לאחר מאבק החלו בשירות התעסוקה להתמודד עם הבעיה. שירותי הביטוח הלאומי אינם מוגשים כראוי לדוברי ערבית".
לעדכונים נוספים – חדשות ירושלים
