דוח חדש של משרד הבריאות חושף את המחסור האדיר שיש בירושלים ברופאים ובמיטות בבתי חולים, ובעיקר את הפער בין המצב המדאיג בבירת ישראל, לבין המצב בתל אביב או בחיפה למשל. את הדוגמה הטובה ביותר לכך הדגים לפני מספר ימים פרופ׳ דרור מבורך, מוותיקי הרופאים והחוקרים בירושלים, ומי שבמשך שנים ארוכות ניהל מחלקה פנימית בהדסה.
בפני חבריו לרשת X (לשעבר טוויטר), הוא חשף את המקרה הבא: "לבן שלי האורטופד נתפס הגב, אבל הוא לא יכול היה לא ללכת לתורנות כי היתה מצוקה. הגיע למיון אחד שנתפס לו הגב והוא עקום כולו וכאוב. בני התקרב אליו, עקום וקצת כאוב, ואמר לו ׳כן אדוני מה הביא אותך למיון ובמה אני יכול לעזור?'".
הבדיחה היא כמובן על חשבוננו - מאחר וכבר שנים ארוכות מתריעים כל המומחים כי בישראל מכשירים מעט מדי רופאים, ומאפשרים לכל ממשלות ישראל לדורותיהן, להגדיל את מספר התקנים והמיטות, בקצב שלא מדביק את הגידול הקבוע של האוכלוסייה.
הפער מתחיל כבר בלידה
שמו המלא של הדוח החדש הוא "אי השוויון במערכת הבריאות וההתמודדות עמו". מהנתונים שנחשפים בו עולה כי הפערים בין ירושלים לשאר הארץ מתחילים כבר בלידה. תמותת התינוקות באזור ירושלים היא 3.1 לכל 1,000 לידות, לעומת 1.7 באזור תל אביב, 1.8 במחוז במרכז, 2.5 במחוז חיפה ו-2.7 בצפון. אגב, כמעט בכל הפרמטרים שנבדקו בדוח, המצב הכי גרוע הוא במחוז דרום (4.4 תינוקות מתים לכל 1,000 לידות), אבל זה כמובן לא יכול לנחם את הירושלמים.
במשרד הבריאות הקדישו בדוח פרק מיוחד למצב במזרח ירושלים והבהירו כי שם התושבים סובלים מבעיות בריאות חמורות, החל מעודף משקל וסוכרת, דרך עישון בהיקפים גבוהים מאוד, מה שמביא איתו מחלות רבות, ויש אפילו בעיה של אוריינות נמוכה בתחומי בריאות, מה שמוביל בין השאר לאחוז נמוך של תושבים שרוכשים ביטוח בריאותי משלים.
אבל אי אפשר להאשים את תושבי מזרח העיר בכל פער בין שירותי הבריאות שמקבלים כלל הירושלמים לבין מה שמקבלים תושבים בתל אביב או חיפה. הדוח חושף כי יש מחסור עצום של רופאים ושל רופאים מומחים בירושלים, ביחס לתל אביב או חיפה, בשורה ארוכה תחומים - רפואת משפחה, ילדים, יילוד וגניקולוגיה (ראו טבלה).
הדוח גם מגלה כי ב-2012 היו באזור ירושלים 2.9 "מיטות אשפוז" בבתי חולים לכל 1,000 איש. לא רק שהנתון אז היה נמוך מאשר בתל אביב או חיפה למשל, 10 שנים לאחר מכן, ב־2022 היו בבירה רק 2.68 מיטות לכל 1,000 איש, כלומר למרות תוספת מיטות, הגידול המסיבי במספר התשובים גרם לכך שהמצב נהיה יותר גרוע לא רק ביחס לערים אחרות, אלא גם ביחס לעבר. אגב, בגלל המספר הרב של קטינים המתגוררים באזור ירושלים, הבירה הובילה בעבר במספר המיטות במחלקות ילדים (0.4 לכל 1,000 נפש, נכון ל־2012). אבל גם ההישג הזה כמעט ונמחק ומספר המיטות במחלקות הילדים בירושלים התכווץ לאורך העשור האחרון. כעת יש רק 0.34 מיטות לכל 1,000 ילדים, לעומת 0.28 בחיפה ותל אביב.
כמעט מיותר לציין, אבל מספר המיטות בבתי החולים בכל ישראל, נמוך בהרבה ביחס לרוב המוחלט של המדינות המפותחות.
"זמן ההמתנה לרופא מתארך"
"בכל הארץ קיים מחסור ברופאים וגם בירושלים. המחסור מורגש כמעט בכל תחומי ההתמחות", אומר ד"ר מנחם ביתן, מנהל רפואי במחוז ירושלים של "מאוחדת". "יש תחומים בהם המחסור מורגש יותר בעיקר בגלל ביקושים גבוהים, כמו בתחום רפואת נשים, ויש תחומים שהמחסור נובע מביקוש נמוך מצד הרופאים להתמחות בתחומים אלה, ביניהם תחומי נוירולוגית-ילדים, רפואת כאב, ראומטולוגיה ואנדוקרינולוגיה".
איך זה משפיע על הצוות? "המענה בקופות החולים מבוסס ברובו על עבודה במרפאות רב-מקצועיות, וכמעט כל חולה וכל מחלה יצריכו מענה של יותר מגורם רפואי או תחום התמחות אחד. ברגע שחסרים צוותים רפואיים בתחום התמחות מסוים, העומס על הצוותים הקיימים עולה, וזמן ההמתנה לרופא עלול להתארך. בתוך כל האתגרים האלה, הרופאים עושים ככל שביכולתם כדי לתת לכל מטופל את מלוא תשומת הלב ושואפים לכך שהאיכות הרפואית לא תיפגע, אבל עומסים אלה גם מגבירים את השחיקה הטבעית של הרופא".
איך זה משפיע על החולים? "הזמן שמטופל ממתין לרופאים לעיתים מתארך, אבל אנחנו עושים ככל שביכולתנו כדי לנסות להעניק את המענה המהיר והמקצועי ביותר, גם בסביבה מאתגרת".
במפתיע, מתברר שלד"ר ביתן יש גם חדשות טובות: "בשבועות האחרונים פגשנו עשרות רבות של רופאים, ממגוון תחומי התמחות, בירידים של ארגון 'נפש בנפש' שהתקיימו בארה"ב ובצרפת. רופאים אלה מצטרפים לאלפי יהודים ששוקלים לעלות לישראל בעקבות גילויי האנטישמיות הרבים אליהם הם נחשפים. אני כמובן מצר על כך שהם נחשפים לכך ושזה אחד מהמניעים לעלייה ארצה, אולם שמח שכל כך הרבה רופאים מצוינים שוקלים להצטרף לשורותינו ולחזק את מערכת הבריאות הישראלית שמשוועת לצוותים רפואיים מצויינים".
מחסור בפסיכולוגים
הדוח של משרד הבריאות מבוסס על הנתונים של 2022, ולא מתייחס לפערים שנוצרו בשנה האחרונה כתוצאה מהמלחמה. מי שמכירה את הנושא מקרוב היא ד"ר שירי בן דוד, פסיכולוגית שיקומית-מדריכה, המנהלת את המערך הפסיכולוגי בבית החולים הדסה, מרצה בכירה במחלקה לפסיכולוגיה האוניברסיטה העברית, ופעילה בפורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית. לדבריה: "הפסיכולוגים בבתי החולים עוד לפני המלחמה היו בתת-תקינה שגרמה למחלקות ומרפאות שלמות לפעול ללא שירות פסיכולוגי, ולתורי המתנה ארוכים לטיפול שהגיעו אפילו לשנה.
"החל מ-7.10 המענים השוטפים לא קטנו, אבל לצידם הגיעו צרכים מוגברים שלא הכרנו קודם - אלפי נפגעי טראומה, תחילה מאירועי ה-7.10 ובהמשך מחוויות המלחמה המתמשכת, מצוקה נפשית של מאות אלפי מפונים, אלפי פצועים מהלחימה והקושי הנפשי שהם מביאים איתם. כל נפגע כזה 'סוחב' איתו משפחה שלמה שמשלמת מחיר כבד על ההתמודדות עם מצבו הנפשי, וכמובן לצד כל אלה משפחות החטופים.
"מחקר שפורסם בחודש שעבר חוזה כי כחצי מליון אזרחי ישראל יסבלו מתסמונת פוסט טראומטית בעקבות המלחמה. המציאות הזו מחייבת את בתי החולים להעניק טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי בכל החזיתות - מרפאות לבריאות הנפש, מחלקות אשפוז ובתי החולים השיקומיים. כל אלה בתקינה שהיתה חסרה עוד מלכתחילה.
"המשמעות היא שהפסיכולוגים עובדים שעות נוספות ובהתנדבות, עושים את המיטב ועדיין לא מצליחים להגיע לכל מי שזקוק. תורי ההמתנה מתארכים דווקא עבור האנשים שברור שהתערבות מיידית יכולה למנוע נזק כרוני ארוך שנים עבורם ועבור סביבתם.הצוות הפסיכולוגי שבעצמו נחשף לסיפורים הקשים שוב ושוב עובר 'טראומטיזציה משנית' וחווה רמות שחיקה גבוהות, על אף תחושת המשמעות העמוקה שמלווה עבודה מהסוג הזה. למרבה הצער, שכר הפסיכולוגים בשירות הציבורי שלא עודכן שנים נמוך כל כך, עד שהוא מבריח את הפסיכולוגים אל הקליניקות הפרטיות ובכל פוגע עוד יותר בשירותים הציבוריים. כ-3,000 פסיכולוגים מומחים יכולים לחזור לשירות הציבורי לו יתוגמלו באופן הוגן, כך שיתאפשר לנו לתת מענה ראוי למי שזקוקים לנו כל כך".
"זמני המתנה ארוכים"
"המחסור ברופאים משפיע על החולים באופן משמעותי", אומר ד"ר יואל גיל, המנהל הרפואי של "מרכז פרנקל לרפואה דחופה", הלא הוא חדר המיון שמפעילה עמותת יד שרה. "החולים עלולים לחוות זמני המתנה ארוכים יותר וגישה מוגבלת למומחים. אנחנו מרגישים את זה במיון-הערב ביד שרה משני כיוונים - אוכלוסייה גדולה הנמנעת לפנות למיון בשל זמני ההמתנה הארוכים מחד, ומאידך אוכלוסייה גדולה שעקב מענה מוגבל בשל העומס הגדול על הרפואה הראשונית בקהילה פונה בצר לה למוקד רפואה דחופה.
"למרות האתגרים, אנו מתאמצים להמשיך ולהציע בכל ערב ביד שרה טיפול אופטימלי וגישה למגוון מומחים, גם במצבים של מחסור. בזכות המחויבות והמקצועיות של צוות יד שרה, אנו מצליחים למנוע אשפוזים מיותרים ולאפשר למטופלים להתאושש בבתיהם, תוך קבלת הטיפול הטוב ביותר. הרוח הייחודית של יד שרה, המשלבת חמלה עם מצוינות מקצועית, מאפשרת לנו להתמודד עם המחסור ברופאים תוך שמירה על איכות השירות הרפואי הגבוהה ביותר".
"צפיפות בחדר המיון"
למרות הנתונים הקשים נשיא המרכז הרפואי שערי צדק, פרופ' יונתן הלוי, משתדל לשדר אופטימיות. "זה נכון שרופאים מעדיפים לעבוד באזור תל אביב, אבל מצבה של ירושלים יותר טוב מהפריפריה המרוחקת ואני בעיקר מודאג מהמחסור ברופאים בצפון הרחוק ובדרום הרחוק", הוא אומר. "חדרי המיון בכל הארץ מאוד מאוד עמוסים. בירושלים פחות בזכות המרפאות של טרם, שסובבות את כל העיר והמקרים הקלים מגיעים לשם בעוד שבערים אחרות יש פחות מרפאות מהסוג הזה, של ביקור רופא וטרם. ועדיין כל איש שמבקר בחדרי המיון של שערי צדק, הדסה עין כרם, הדסה הר הצופים, יודע שגם שם יש צפיפות גדולה. לגבי מחסור ברופאים בירושלים, אם פרופסור צריך לבחור בבית חולים בתל אביב ובבית חולים בירושלים, הבעיה הכרונית בירושלים והאנשים שעוזבים אותה, קיימת גם לגבי הרופאים אבל היא לא מאוד אקוטית. זה קשור להעדפת מקום מגורים.
"המחסור הקריטי זה בתקנים, זאת הבעיה המרכזית, שאין מספיק תקנים לרופאים. לכן חדרי המיון כל כך צפופים, לכן תורים לניתוחים ותורים לביקור אצל רופא מומחה, גם בבית החולים וגם בקהילה הם חודשים. זה מצב בלתי נסבל, אבל ירושלים לא שונה מכל הארץ בנושא הזה. ירושלים נחותה רק מתל אביב".
גם כשהוא מתבקש להתייחס לנתונים הקשים שבדוח, פרופ' הלוי מתעקש לשדר אופטימיות. "אני לא נסער מהדוח. אין לנו בשערי צדק בעיה גדולה להשיג רופאים בכל התחומים. אפילו מרדימים, שהיתה בעיה גדולה, כיסינו".
אבל יחד עם זאת, פרופ' הלוי מודה שהציבור אכן סובל מהמחסור בצוות רפואי, "כל הנושא של התגמול לבית החולים מבוסס על מספר תקנים; כמה אחיות בכל מחלקה וכמה רופאים, והתקנים הם מאוד קמצניים, ולכן הציבור סובל.
"אם חולה צריך לחכות ארבעה עד חמישה חודשים לניתוח בוודאי שזה משפיע עליו, בן אדם שלא רואה טוב ולא יכול לקבל ניתוח בתוך שבועיים אלא תוך ארבעה עד שישה חודשים, יכול בינתיים ליפול, אבל זה לא משפיע על איכות הטיפול בחולה".
