"הנס של החג": עירנות האם הצילה את התינוקת שנולדה בניתוח חירום בערב ראש השנה החדשה. נועה לוי-פרץ (29) מקרית יובל, העבירה תשעה חודשי היריון תקינים בסך הכל. היא מעידה על עצמה שכלל לא הייתה לחוצה במהלך ההיריון שעבר חלק. זו הסיבה שהיא לא תיארה לעצמה שהתינוקת הקטנה תפתיע דווקא לפני הסוף.
"בערב חג, יום שני, בשעות אחר הצהריים-ערב, הרגשתי תחושה מוזרה ובעיקר שאני לא מרגישה את התנועות של העובר כמו תמיד", היא מספרת ל-mynet ירושלים, "הייתי די טרודה, אבל בגלל כל העומס של ההכנות לחג אצל ההורים שלי, לא רציתי להדאיג אף אחד. גם לא הייתה סיבה – זה היה ההיריון הראשון שלי, כשאני רק בשבוע 38. כשהתאריך המשוער שלי היה רק בשבוע שאחר כך. במהלך הארוחה ניסיתי לבדוק אם יש תנועות כי האוכל גורם לעובר לנוע. הרגשתי שכמעט ואין שינוי, שאין תנועות כמו שאני רגילה להרגיש במהלך האוכל. חזרתי לדירה שלי עם בעלי, ועד השעה אחת וחצי ישבתי בסלון ועשיתי את כל השיטות האפשריות כדי להרגיש את העובר: לאכול מתוק, לשכב על צד שמאל, לשתות מים. הרגשתי משהו מאוד מעומעם ולא אופייני.
"התלבטתי אם ללכת לישון ובבוקר לבדוק מה קורה עם זה, או פשוט להרים את עצמי בשעה הזאת של הלילה ולהרגיע את החשש הזה שלי. בעלי כבר הלך לישון ולא רציתי לבזבז זמן, משום מה היה לי דחוף להגיע למיון. הייתי עדיין לבושה בבגדי החג ופשוט לקחתי תיק קטן עם תעודת זהות וארנק ויצאתי".
המאבטח בחניון הופתע לראות את האישה ההריונית מגיעה לבית החולים בגפה וחש את הדחיפות שלה, לכן איפשר לה לחנות באופן חריג בחניית העובדים. למזלה של לוי-פרץ, גם כאשר הגיעה למיון, גילתה שהוא כמעט ריק מאנשים, כך שהקליטה שלה במיון הייתה מאוד מהירה.
"בהתחלה האחות בדקה אותי ואמרה שיש דופק והכל בסדר. אבל המוניטור המשיך למדוד אותי ואחרי 20 דקות, האחות חזרה, ראתה את הנתונים ואמרה שמשהו שם לא נראה לה תקין. דקות ספורות אחר כך הגיעו ארבעה-חמישה אנשי צוות שהיו נראים לי לחוצים וכל אחד מהם חיבר אותי למכשירים מכיוון אחר. בבדיקת האולטראסאונד הם דיברו ביניהם ולא כל כך הצלחתי לקלוט מה הם אומרים".
כאשר ניגש אל לוי-פרץ הרופא הראשי, היא הייתה בטוחה שהוא מתכוון לומר לה שהיא משתחררת הביתה והכל בסדר, שהיא הייתה לחוצה והטריחה את כולם לחינם, בטח שלא ציפתה שהוא יאמר לה שהיא נכנסת לניתוח קיסרי חירום.
"כיוון שהגעתי לבד, הם שאלו אותי אם אני רוצה להתקשר למישהו. התקשרתי לבעלי והוא לא היה זמין, התקשרתי להורים שלי ואמרתי להם בעדינות, מנסה שלא להלחיץ אותם, שאני בלידה ושיגיעו לשערי צדק. לפני ששמתי לב, תוך שניות הכינו אותי לניתוח: האחיות הפשיטו אותי מהבגדים, אחות אחרת הורידה ממני את התכשיטים ואני עוד לא לגמרי קלטתי מה קורה סביבי. לא קולטת שאני יולדת עוד רגע. הניתוח היה לא פשוט, הוא היה משולב עם וואקום. מסתבר שחבל הטבור נכרך סביב הצוואר, הבטן והרגל של התינוקת, ובנוסף היא גם התברגה בתעלת הלידה אז הייתה תקועה שם בלי יכולת לצאת או להיכנס. היו המון סיבוכים במהלך הלידה, ובמזל הצליחו להוציא אותה. עשו את זה כל כך מהר, שאמא שלי אפילו עוד לא הספיקה להגיע לפני שהתינוקת יצאה.
"הולדתי אותה בדיוק בערב ראש השנה, א' תשרי. הרופא אמר לי שאני הנס של החג, שאם הייתי מגיעה שעה-שעתיים מאוחר יותר, הייתי מאבדת אותה. כל הצוות היה בהלם, הם לא הבינו איך עליתי על הבעיה ואמרו לי שסיבוך מהסוג הזה הוא לא משהו שאפשר להרגיש מבחוץ".
פרופ' סורינה גריסרו, מנהלת אגף אם ויילוד במרכז הרפואי שערי צדק, "נועה פנתה למיון שערי צדק בערב ראש השנה בשל הפחתה בתנועות עובר. על אף ריבוי הפניות בחדר לידה ובמיון יולדות, ד"ר אבו טועמה עבד וד"ר קרייצמן יבגני, שהיו תורנים באותו הלילה, זיהו את דחיפות המקרה תוך התערבות מידית. התינוק שהיה בסכנה מידית בשל הסיבוך שהופיע נולד בניתוח קיסרי דחוף שהציל את חייו. הערנות של נועה במקרה זה הייתה ללא ספק הגורם המכריע בסיום המשמח".
