"עברתי לידה שקטה בהריון הראשון", מספרת השבוע מרים (כל שמות המטופלות בכתבה בדויים). "מלבד החוויה הנפשית הקשה, הטראומה הפיזית יכולה היתה להיחסך ממני, אבל לצערי הצוות שטיפל בי בבית חולים במרכז הארץ לא עשה דבר כדי לאפשר זאת. איבדתי אמון בסיסי באנשי רפואה, וזה השפיע עליי ועל בעלי בצורה מאוד קשה. בהריון השני סבלתי מפחדים לכל אורך ההריון ומחרדות עצומות ככל שהלידה הלכה והתקרבה".
להפתעתה, היא גילתה שהחרדות שמהן היא סובלת מאפיינות עוד נשים ושבבית החולים הדסה הר הצופים פועלת מרפאה שנועדה ללוות נשים שכמוה חוששות מההגעה לחדר הלידה.
"נפגשתי עם צוות המרפאה והם הבינו שאחד הקשיים המהותיים עבורי הוא להיכנס פיזית לתוך חדר לידה. עברתי תהליך 'חשיפה' - כלומר הגעתי לחדר הלידה מספר פעמים מלווה באנשי צוות, עד שהצלחתי להיכנס אליו.
"הסבירו לי שבגלל הטיפול התרופתי שאני מקבלת התינוק עשוי לא לבכות. הרגשתי שהשמיים נופלים כי זה הדבר שממנו הכי חששתי, אבל בשיחה עם מנהלת הפגייה היא הסבירה לי איך אוכל לדעת שהתינוק חי ונושם גם אם הוא לא בוכה. בהכנה ללידה עברנו על סיטואציות שיכולות להתרחש בלידה ואיך מתמודדים איתן. כשהגעתי לחדר הלידה הצוותים היו מודעים ומוכנים לקראתי לגמרי. השאירו לי מוניטור דלוק על ווליום גבוה שניצב ממש מולי כדי שאוכל לראות את הדופק של העובר, הסבירו לי מה אני רואה ומה אני שומעת כדי להפיג את החשש כמה שיותר. אין לי מילים להודות ולהגיד כמה התהליך הזה היה משמעותי עבורי ועבור המשפחה שלי".
לתקן את החוויה
המרפאה החדשה, שנקראת 'לידה מתקנת', החלה את פעילותה לפני מספר חודשים. מטרתה היא לאפשר לנשים שעברו חוויה טראומתית, על רקע פיזי או נפשי, לקבל תוכנית לידה שמותאמת באופן אישי.
"אני לפני הכל רופאת נשים", מצהירה ד"ר תמר אלרם, מנהלת המרכז הרפואי, אשר תמכה בפתיחת המרפאה. "פגשתי נשים שחוו את הלידה כטראומה, או שהביאו איתן משקעים מהעבר שגרמו להן לחוות כך את הלידה. כשמוניתי למנהלת בית החולים הבנתי שיש לי את הכלים לעשות את התיקון לנשים הללו. מנהלת מחלקת נשים, פרופסור אסנת וולפיש, לקחה את הצעתי בשתי ידיים והמרפאה קרמה אט־אט עור וגידים. אני מקבלת מכתבי תודה מנשים שעברו את התהליך, ואלו הרגעים שאני מרגישה שאני באמת משנה לאנשים את החיים".
תוכנית לידה אישית
את המרפאה מפעילות רופאות הנשים ד"ר לורין לויט וד"ר הדס אלוש־קם, יחד עם צוות מיילדות שכולל את אינה בלומין, אסתר רוגוב, אביה יגל, תהילה קרן ותמימה כהן.
"תקופת ההריון והלידה בפרט נתפסת בעיני נשים רבות כאובדן שליטה על גופן", מסבירה ד"ר אלוש־קם. "השינויים הפיזיולוגיים, החשיפה הפיזית, הבדיקות הנרתיקיות החוזרות, חוסר הידע ואיתו חוסר האונים, הכאב והרצון לדאוג ולשמור על בריאות התינוק, כל אלה פוגעים לעיתים בתחושת השליטה של היולדת.
"בנפגעות תקיפה מינית הדבר יכול להוות טריגר משמעותי, עם השלכות אמיתיות על הבריאות הפיזית והנפשית של האם ועל הקשר שלה עם תינוקה", היא מוסיפה. "המרפאה מיועדת לנשים עם חוויה טראומטית בעברן שנמצאות בשלבי הריון מתקדמים ומעוניינות להיערך ללידה הקרבה. במרפאה הנשים נפגשות עם רופאת נשים ומיילדת, ובפגישה אנו משוחחות באופן חופשי ופתוח על הקשיים הצפויים ועל החששות לקראת הלידה. יחד אנחנו מרכיבות תוכנית לידה אישית, תוך שילוב רצון היולדת ובטיחות האם והעובר".
"לידה עבור נשים מסוימות היא לפעמים טראומטית עוד לפני שהגיעו לחדר לידה", מוסיפה ד"ר לויט. "אנחנו לא מתיימרים להיות צוות טיפולי, ונחשפים רק למה שהיולדת בחרה לחשוף אותנו ולשתף. התוכנית עבור כל אחת מסוכמת לקראת הלידה בשיתוף האישה עבור אנשי הצוות בחדר הלידה, כך שכל הצוות הסובב יודע ממה יש להימנע ובשום אופן לא להגיד או לעשות, ומה כן כדאי לעשות. הצוות קורא ונצמד לתוכנית ממש כמו בהפניה רפואית. בלי שיתוף פעולה והתגייסות של כולם בחדר הלידה זה לא היה יכול לקרות".
"הייתי מעורבת בכל שלב בלידה"
אחת היולדות הראשונות במרפאה היא רחל. "לאורך כל ההריון שלי חששתי מהלידה. אפילו לראות שלט של חדר לידה עשה לי צמרמורות בכל הגוף. היו לי לידות שונות לאורך השנים ולכל אחת הסיפור שלה. אחת הלידות שלי היתה לידה שקטה, וזו גם היתה טראומה בפני עצמה. כל המחשבה שלי על תהליך של לידה נהייתה מאוד קשה ומורכבת עבורי, אבל אז נתקלתי במרפאה הייחודית הזאת - והכל השתנה. בשיחה שביצעתי עם צוות המרפאה הם חיזקו ומילאו אותי בתחושה שכלום לא יסתבך כי הם ילוו, ומול כל קושי או מחשבה שהעליתי אמרו לי איך אפשר אחרת. כשהגיע רגע הלידה הייתי מעורבת בכל התהליך בכל שלב, היתה המון גמישות לפי הצרכים שלי, לא הכתיבו לי כלום. נתנו מקום גם להתמודדות הנפשית שלי ולא רק להתמודדות הפיזית. זו בפירוש היתה עבורי לידה מתקנת".
"לפני כעשר שנים עברתי משבר שכלל ניסיון אובדני", מספרת ליאת. "בעקבותיו הייתי מאושפזת תקופה ארוכה ועברתי טיפולי שיקום שונים. כשנכנסתי להריון אני והמטפלת המלווה ניסינו להתכונן ללידה על מנת שאצליח להתמודד עם קשיים שעלולים לצוף בה. המטפלת הציעה לדבר עם עובדת סוציאלית מטעם בית החולים, וכך שמענו לראשונה על המרפאה. עוד באותו השבוע נקבעה לי פגישה. קיימנו עם הצוות שיחה עמוקה, שבמהלכה זכיתי להמון אמפתיה ועדינות מצידן. העליתי את הקשיים שלי והן גיבשו איתי יחד מענה. כשהגעתי ללידה הצוות קרא את סיכום הפגישה ופעל בהתאם לדברים שסיכמנו. היה לי צוות מאוד מצומצם בלידה בדיוק כמו שביקשתי, ולמעט רופא אחד, כל הצוות היה מורכב מנשים.
"הלידה נמשכה כמעט 24 שעות והסתיימה בוואקום. בזכות ההכנה של הצוות במרכז והצוות בחדר הלידה, שהכיר אותי בלי שאצטרך לספר מי אני ומה עברתי, בתוך הלחץ של הלידה הרגשתי שאני לא לבד, שמדברים איתי, עוטפים אותי, ושאני בידיים בטוחות. למרות הקשיים, זאת היתה חוויה עוצמתית מאוד במובן החיובי".
"המטרה שלנו היא להחזיר לנשים אמון במערכת ואמון בבני אנוש", מסכמת ד"ר לויט. "אנחנו מקבלות פידבקים נהדרים מהנשים, שנותנים לנו רצון רק להגדיל את המרפאה ולהגיע לכמה שיותר נשים שזקוקות לעזרה".
