בשביל לשתות צ'ייסר ולפגוש אנשים לא צריך להתלבש יפה ולמצוא נהג תורן, אפשר פשוט לרדת בכפכפים לאחד מחמשת הפאבים הקהילתיים שפועלים בירושלים, חלקם גם בשבת, ועל הדרך להכיר את השכנים.
איך זה עובד? "ראיתי שיש לפאב תרומה לחברה"
"נחשפתי לרעיון אחרי שנפתח פאב המפלצת ב-2016", נזכר סגן ראש העירייה יוסי חביליו (האיחוד הירושלמי). "המקום היה מפוצץ בימי שישי אבל בגלל הלחץ של החרדים ניר ברקת הורה לסגור את הפאב ולא נתנו להם רישיון עסק. הם פנו אלי וזכינו בבית המשפט שאמר שהסגירה אינה חוקית. הפאב נפתח ואני קיבלתי מניית כבוד".
חביליו המשיך ללוות את הפאב, בהתחלה כתושב ואחר כך כחבר מועצה. "ראיתי שיש לפאב תרומה מאוד גדולה לחברה. זה מקום בילוי, מביאים מופעים ושירה בציבור. וזה גם קהילתי, אנשים מתנדבים והם חלק מזה, ואז הם רוצים להישאר בשכונה".
כשחביליו נכנס ב-2018 למועצת העיר הוא הוביל יחד עם שלמה לוי, שהיה מנהל רשות הצעירים, את הקמת המחלקה לעסקים חברתיים, שתפקידה לסייע לעסקים קיימים וגם לפתוח חדשים. "ככה עזרנו לפתוח את 'בית הוועד' ואחר כך את 'בארמון' ואת 'ברגי' ואת 'זאביק' ועוד היד נטויה".
אחרי השבעה באוקטובר, מנהלת המחלקה עזבה כדי לסייע למפונים והמחלקה עברה לקידום עסקים. ולדברי חביליו הוא פועל כדי שהמחלקה תשוב בחזרה לרשות הצעירים. "אני חושב שזה מיזם שהוא ייחודי לירושלים, ואני חייב לציין לטובה את העירייה שמסייעת להם".
למעשה, מדובר בעסק ללא מטרות רווח. כל ההכנסות הן עבור תפעול הפאב ושדרוגו.
איך זה עובד בעצם, כל אחד יכול להקים פאב קהילתי?
"כל אדם יכול להקים תאגיד, אבל צריך מקום, הפאבים האלה הם לא מסחריים. כרגע כל הפאבים פועלים או בשטח של העירייה או בשטח של מינהל קהילתי ואו שהם לא משלמים שכירות או שהם משלמים שכירות מופחתת. אם תבוא אלי שכונה וירצו להקים פאב קהילתי, אני אעזור להם. אני מאוד מקווה שבחודשים הקרובים אנחנו נאייש את התפקיד של ניהול המחלקה. השאיפה שלי שהמפלצת תהיה מודל לחיקוי, זה דבר נהדר".
אולי יעניין אותך:
"אפשר לבוא בפיג'מה"
קריית היובל | פאב המפלצת
מיקום: החצר של מתנ"ס פיליפ ליאון.
שוט ראשון: הכל התחיל ב-2013 עם כמה חבר'ה שהסתובבו בשכונה ואמרו לעצמם 'איזה כיף אם היה לנו מקום לשבת בשכונה, להיפגש ולשתות בירה'. הם פרסמו מודעה בפייסבוק והזמינו אנשים לחוג בית להקמת פאב שכונתי. עד מהרה התגבשה קהילה וכעבור 3 שנים של אירועים בקריית יובל, הפאב קיבל מקום בחצר האחורית של מתנ"ס פיליפ ליאון. הפאב התקבל בירושלים כמו מים חיים או יותר נכון כמו צ'ייסר והוא זוכה לביקוש אדיר.
"אחרינו קמו עוד פאבים קהילתיים, את חלקם אנחנו חונכים, גם מחוץ לירושלים", מספרת המנהלת עדי בן זאב (42). "זה מבוסס על אנשים שאיכפת להם מהמקום שלהם ומהתרבות בשכונה שלהם.
"הפאב קיים כבר 10 שנים. להחזיק עסק חברתי ופאב קהילתי זה דבר נפלא. אנשים באים כדי לשתות בירה ונפגשים עם חברים ממש ליד הבית. הם יכולים לבוא איך שהם רוצים, יש להם מרחב להגשים את החלומות החברתיים והקהילתיים שלהם, בין אם זה יצירת אירועים משמעותיים או שיתופי פעולה בין קהילות שונות. בערב שבועות למשל אנחנו מקיימים תיקון ליל שבועות בשני מרחבים, מרחב אחד שומר חג ומרחב אחד של החג. ובעצם אנשים יכולים להיפגש בתווך הזה וגם ליהנות מתרבות בילוי ומרחב חופשי ולא שומר חג וגם מי שכן חשוב לו לשמור… זו רק דוגמא של רעיון קהילתי של חברה מהפאב והיום הוא קורה בשיתוף פעולה מקסים בין כל מיני קהילות בקריית יובל.
יש לנו זוגות שנישאו אחרי שהכירו בפאב, יש ילדים שעשו את בר המצווה שלהם בפאב. זה מקום מאוד שכונתי ומאוד חם. אפשר לבוא אפילו בפיג'מה".
למרות ההווי הקהילתי עדיין מדובר בפאב בשכונת מגורים כך שצריך להתחשב בשכנים, "אנחנו נמצאים בשכונה צומחת מבחינת התחדשות עירונית, אז יש לנו המון אתגרים שקשורים לתחום הזה דווקא של בנייה ושל שטחים שאנחנו צריכים להיאבק כדי שהם יישארו שלנו", אומרת בן זאב. "אני חושבת שלא תמיד יודעים לאכול את הדבר הזה של מה זה פאב קהילתי, אם זה עסק או משהו קהילתי. אבל ברגע שמישהו שומע על הדבר הוא לא רק שמח ומתלהב אלא גם רוצה לקחת בזה חלק. ולקחת חלק זה אומר לבוא ולהתנדב במשמרות על הבר, יש לנו גינה קהילתית שנוסדה מתוך זה שאנשים אמרו יש פה שטח ובואו נעשה משהו. הצלחנו לגייס כסף והדרכה והקמנו את הערוגות והיום יש מישהו שמתחזק את זה בהתנדבות. בימי חמישי היתה חבורה שהיתה מגיעה ומעשנת בכניסה, וביחד הגינו את הרעיון של להעביר את פינת העישון אחורה ובנינו פרגולה, שמנו בה חשמל ותנורים, וכל הדבר הזה קרה בהתנדבות ובכוחות משותפים".
שווה קפיצה: "יש הרבה אירועים ואפשר לעקוב אחרינו בפייסבוק ובוואטסאפ. השבוע למשל היה אירוע מתגלגל של יום ירושלים בשיתוף מינהל קהילתי יובלים, יש מופעים, קבוצת שחמט, בשבת יש לנו אירועים עם אפשרות להזמין אוכל ולשלם לפני שבת וכך גם דתיים יכולים להגיע".
"משהו בשביל עצמנו"
BARGI | גילה
מיקום: מתחת למינהל הקהילתי בחלל ששיך למינהל עם כניסה חיצונית (ורדינון 14, כניסה ממגרשי הספורט).
שוט ראשון: את הפאב הקימה קבוצת תושבים מפורום משפחות צעירות, הקבוצה התחילה עם 15 תושבים, בגלל הקורונה והזמן הארוך עד למציאת מקום מוסכם, הגיעו ליישורת האחרונה ניר זוארץ, שי מדלסי, קרין אמסלם ומיכל ורן לוי. כיום הפאב מוחזק מתופעל ומנוהל על ידי תושבים מדהימים שעושים את הכל בלב ענק ובהתנדבות מלאה.
"שאלנו לפני הפתיחה את התושבים בפייסבוק השכונתי איך לקרוא לפאב והיו מאות תגובות וכך נבחר השם", מספר זוארץ (48) ומסביר: "זה בעצם קיצור של בר גילה. הרעיון עלה אחרי אחד הפרוייקטים שעשינו במסגרת פורום משפחות צעירות. שאלנו את עצמנו מה הדבר הבא. כמו קסם כל אחד אמר 'אז מה איתנו? אנחנו כל הזמן דואגים לילדים והגיע הזמן לעשות משהו בשבילנו', וככה הרעיון התחיל לקבל חיים".
"להקים פאב קהילתי זה עוד בורג קטן בסיפור של ירושלים, לחזק את הקהילתיות השכונתית, לחבר בין אנשים, לייצר מקום שיכול להיות לבית וליצור שייכות עבור כל תושב בגילה, בקיצור לחזק ולבנות את הסיפור הקהילתי שלנו".
קל זה לא היה כי בכל זאת באמצע ההקמה פרצה לה הקורונה ועצרה הכל, "הקושי העיקרי היה מציאת מקום, שיתוף הפעולה עם המינהל הקהילתי על כל גורמיו ביחד עם רשות צעירים ובמיוחד פרוייקט שכונה צעירה גרמו למציאת המקום ולסיוע ודחיפה לפתיחה".
שווה קפיצה: "פאב פתוח באופן קבוע כל חמישי ומוצ"ש, ובאירועים מיוחדים, יש הכל מהכל - מהרצאות דרך מופעי סטנדאפ ועד אומנים".
להעיר את שכונת השינה
זאביק | פסגת זאב
מיקום: קריית עמנואל מורנו בשכונה.
שוט ראשון: את הפאב הקימו תושבים מהשכונה, כל אחד עם רקע קצת שונה. חלק הגיעו מתנועות בוגרים של תנועות נוער (דרור ישראל, כפר סטודנטים בני עקיבא) וחלק פשוט גדלו בשכונה והחליטו להתגייס להקמה מתוך רצון פשוט שיהיה איפה לשבת בערב קרוב לבית. "לכולנו כאב שלא מצאנו מענה חברתי לקהל הצעיר של השכונה ואנחנו עדיין מנסים לשנות את זה" מספרת רויטל קופנהגן (30), שמגדירה את עצמה האחראית על הבירוקרטיות. "ההצלחה איטית אבל אנחנו עדיין מאמינים במטרה.
"הרעיון עצמו התגלגל כבר שנים בשכונה", היא מוסיפה. "השכונה עצמה היא שכונת שינה ואין בה יותר מדי מה לעשות ואיך להכיר אנשים מחוץ למעגלים שלנו ואם אנחנו לא חלק מקהילה כלשהי, זה די בודד. הפאב עצמו הוקם במהלך הקורונה באוגוסט 2021, כשהחיים די נעצרו והבדידות הכתה עוד יותר חזק".
רווח אין כאן כאמור, ההכנסות מיועדות לתפעול המקום, "אם אהיה כנה, אני עדיין לא סגורה על מה זה פאב קהילתי, אבל זה אומר להכיר מלא אנשים טובים שרק רוצים לעשות טוב בעולם ובשכונה בהתנדבות (!!!), זה אומר לנסות להבין איך להקים עסק ולנסות להבין איך להקים קהילה ולנסות לשלב ביניהם ולאזן ביניהם", מסבירה קופנהגן. "זה אומר לספק תוכן, מקום מפגש והיכרות חוצה מגזרים וקהילות אבל בהכי פשוט - להיות הפאב השכונתי הכי הכי בפסגת זאב - איכות ללא פשרות, מחירים נגישים והכל מתחת לבית".
לדברי קופנהגן הקשיים העיקריים הם להפיץ את הבשורה על המקום ומה שהוא מציע, גיוס מתנדבים והגעה אל הקהל הצעיר של השכונה "מרבית הצעירים יוצאים לבלות מחוץ לשכונה או עוברים לגור במקומות אחרים כי אין להם מענה וחבל. חלק חוזרים בשלבים אחרים של החיים, שבהם השכונה יודעת לספק מענה לצרכיהם. בינתיים יש לנו 2 זוגות מהצוות בהווה ובעבר שסיפור ההיכרות שלהם שזור בפאב. לאחד הדייט הראשון היה אצלנו והשני הכינו יחד את שלט העץ למקום עוד לפני שהתחילו לצאת".
שווה קפיצה: "יש לנו אירועים מכל הגוונים והסוגים- ערבי קריוקי, במה פתוחה, מסיבות טיילור סוויפט, הרצאות, אירועים ממעגל השנה (מסיבות פורים, זיכרון בסלון וכו'). המקום גם מושכר לאירועים פרטיים. ולפעמים יש גם ערבים שקטים שאפשר לבוא עם חברים ופשוט לשבת מתחת לבית על שתיה ואוכל.
חגיגות באוטובוס שעל המרפסת
בארמון | ארמון הנציב
מיקום: עולי הגרדום 13
שוט ראשון: היוזמה החלה להתגלגל על ידי אסף שחר, תושב השכונה שהשתתף בחממת יזמות שפעלה במנהל קהילתי תלפ"ז בשנת 2018. אסף שגדל באנגליה, שידועה בפאבים השכונתיים שלה, לא הבין למה בשכונה עם כ-17 אלף תושבים אין פאב או בית קפה אחד לרפואה והחליט לפעול.
לאחר פרסום היוזמה ברשתות החברתיות התקיימו מספר מפגשי מתעניינים לגיבוש החזון והמודל התפעולי והתגבשה קבוצת מייסדים להקמת אגודה שיתופית. הפאב החל לפעול במתכונת פופ-אפ בקיץ 2018 בזכות שיתוף פעולה עם הבעלים של חנות הפלאפל במרכז המסחרי שסיפק את המקום, ועם המינהל הקהילתי שסיפק את אירועי התרבות וציוד בסיסי. לאחר קיץ פורה עם מאות מבלים, הוחלט שחייב מקום קבוע. עלתה הצעה להשתמש בשטח המרפסת של המנהל הקהילתי, שעומד שומם וללא שימוש ולהציב שם אוטובוס שבתוכו יפעל הפאב. בזכות קמפיין מימון המונים גוייס כסף לרכישת האוטובוס, גרירתו והנפתו אל המרפסת שגובהה 3 מטרים. הקמפיין נחל הצלחה ואף חצה את היעד המקורי.
לאחר תכנון פנים שבוצע בהתנדבות על ידי קבוצת אדריכליות ומעצבות פנים, החל השיפוץ הפנימי על ידי חברי האגודה ומתנדבים רבים מהשכונה. הפאב היה מוכן לפתיחה ראשונית כבר בפברואר 2020 אלא שאז החלה הקורונה והמשק כולו נכנס להסגר ולכן בוצעה "השקה" מקוונת בשידור חי. בתחילת 2021, הודות למענק מ"הקרן לירושלים" המקום שודרג ובערב ל"ג בעומר של אותה שנה הגיעו מאות מבלים לערב הפתיחה "בחיי שלא התכוננו לזה", מודה חבר הוועד המנהל שלומי לב-חיים (40), "אנשים עמדו חצי שעה בתור לבירה חמה, כי כל המקרר חוסל.
"כשיצאנו לדרך האתגר הראשי היה קודם כל להבין איך פותחים ומפעילים פאב, כי אף אחד מאיתנו לא הגיע עם רקע בתחום", הוא מספר. "אז פשוט התחלנו ללמוד. הלכנו לשבת ולדבר עם החבר'ה של פאב המפלצת שמבחינתנו זה סוג של אחות גדולה שלנו. והם עזרו לנו מאוד. הרבה שעות של לימוד דרך האינטרנט, ישיבות עם האגף לקידום עסקים והמון-המון אנשים טובים באמצע הדרך, עכשיו באים מערים אחרות ללמוד מאיתנו ולהעתיק את המודל".
למבנה האוטובוס המדליק יש גם השלכות פחות חיוביות כמו פריצות כל כמה חודשים, האחרונה שבהן התרחשה ממש לפני שבועיים, "כמובן שיש את כל אמצעי ההגנה הנדרשים, אבל פורץ נחוש יכול גם לעבור אותם. לשמחתנו אנחנו חזקים ויציבים והקהילה מסביב מרעיפה עלינו אהבה ותמיכה כך שאנחנו מיד קמים וממשיכים בפעילות".
שווה קפיצה: "בארמון משמש כמרכז תרבות מקומי ומפעם לפעם אנחנו מארחים זמרים ולהקות פופלאריות כמו אריק ברמן, שי צברי, חמי רודנר ושוטה הנבואה. כמו כן המקום משמש כמוקד עלייה לרגל של להקות וזמרים בתחילת דרכם ואנחנו משתדלים לתת להם במה לפחות פעמיים בחודש. בחודשים האחרונים זכינו לשמש בפעם השלישית אכסנייה לסדרת מפגשי עיבוד לקבוצת מילואימניקים תושבי השכונה. מלבד המיקום הנוח, הבארמון מהווה מקום שנתפס פחות 'פורמלי' ומשוחרר יותר לעבד את החוויות והתחושות של החיילים".
בלי לחפש חניה
בית הוועד | בית הכרם
מיקום: החלוץ 33, במבנה בן 100 כמעט ששימש את מייסדי שכונת בית הכרם.
שוט ראשון: את הקמת הפאב הובילו ליאם בכר, רון לרמן, גיא ריפקין, קרן לישצ'ינסקי, טלל בן לולו, יונתן הדרי ואחינועם גירון - כולם חברי ילדות שנולדו וגדלו בשכונה והיו אז בשנות העשרים המוקדמות "כצעירים קצת אחרי צבא מאוד רצינו בירה מהחבית בשכונה כדי שלא נצטרך לנסוע לעיר, להתעסק בחניה, מוניות או נהג תורן", מספר בכר (30) ששימש כמנהל המקום במשך 4 שנים וכרגע הוחלף על ידי אמא שלו בתפקיד כדי שהוא יוכל להתפנות ללימודים, "מהר זה התגלגל להבנה שהמיזם הוא גם פלטפורמה תרבותית אלטרנטיבית בשכונה, בית לקהילה ומקום שמייצר תרבות קהילתית לכל הגילים ותשתית לחיבור בין תושבי השכונה.
"להקים בר קהילתי זה אומר להשקיע המון שעות בהתנדבות, לפגוש אנשים ולספר מאות פעמים על המיזם ולמה כדאי להשקיע בו (חייבים באמת להאמין בו, אחרת זה לא עובד)", מדגיש בכר. "זה לחוות הרבה רגעים שזה מרגיש כאילו זה לא הולך להצליח, זה לחשוב כל שבוע מה האירוע הבא שעושים ואיך משווקים את עצמנו לקהילה, זה להבין איך משתפים פעולה עם המנהל הקהילתי ותושבי השכונה כדי להקים מקום לרווחת השכונה. ובסוף בסוף כשזה נפתח ומצליחים, אין הרגשה יותר מטורפת מזו.
"חווינו המון קשיים, במיוחד בתור ילדודס בני 23 ללא שום נסיון כי זה לפתוח עסק לכל דבר רק שצריך להיות קשובים למנהל ולקהילה ולהבין איך מגשרים בין כולם. שיווק ופרסום הם תמיד עניין קשה. להקים אגודה דרך רשם האגודות ואחכ להקים עסק בכל מה שקשור להקמת עסק: רשיון, שיפוץ, תשתית, ביטוח, הנהלת חשבונות, ספקים, לקוחות, תפריט, מזון ועוד ועוד ועוד. זה ממש לא לכל אחד, אבל מי שיש לו את הפאשן זה מספק ביותר. ספציפית אצלנו היה יותר קל מכיוון שבית הכרם היא שכונה מאוד קהילתית, מסתבר שהרוב המוחלט של האנשים השתוקקו למיזם כזה, וכל מי ששמע עלינו או ביקש לעזור או ביקש שנודיע מתי אנחנו פותחים כדי לבוא. כיום 6 שנים אחרי ההקמה בהחלט אפשר להגיד שבנינו קהילה של כמה מאות אנשים שפוקדים את המקום מדי יום".
שווה קפיצה: "יש לנו לפחות אירוע אחד בכל שבוע ובקיץ יותר. אפשר למצוא הכל מהופעות חיות ומגניבות בכל הסגנונות שיש. למסיבות וקריוקי, תזמורת ושירה בציבור, פאב קוויז וערבי סרטים, קוסמים לילדים, הקרנות ספורט, אירוויזיון, ירידים ושיתופי פעולה בכל מיני דברים. אבל הכי-הכי זה הוייב. עד היום אני מתרגש כשמישהו חדש מגיע ומתלהב כי אצלנו אפשר לראות הורים עם ילדים משחקים ואוכלים פיצה בחצר, קשישים שיושבים בפרלמנט ושותים קפה, סטודנטים על לפטופ, וצעירים ששותים בירה ומתפננים. הכל קורה במקביל וזה תמיד מדהים בעין".
