במהלך המפגשים, כשאני מרגישה בצורך ועל פי התקדמות התהליך - אני מתחילה לעבוד על זכרונות מוקדמים.
העלאת הזיכרונות מגיל צעיר מאוד מרגשת, מעצימה, מצחיקה. יש בה גם עצב והיא תורמת רבות להתקדמות התהליך.
עם רינה (שם בדוי), בת 78, נפגשתי חמישה מפגשים ודיברנו על דברים שחוותה בצעירותה, על בגרותה ועל הקשיים בקבלת הזיקנה. במפגש השישי הצעתי לה שנכתוב ביחד כמה מזכרונותיה המוקדמים ביותר. הזיכרון הראשון שעולה בראשה.
ראיתי אותה מתכנסת בעצמה, שמעתי את גלגלי החשיבה מסתובבים במרץ וחיכיתי, דרוכה, למוצא פיה.
״אני נזכרת״, היא אומרת כמנצחת.
״אני בת שלוש, אולי שלוש וחצי. אבא שלי נכנס הביתה. הוא גבוה כזה וכל כך יפה. אני זוכרת את הכובע שהיה חובש לראשו. הוא בא אחרי העבודה, הוא מושיב אותי על ברכיו ושר לי שיר בשבדית. אבא שלי היה חכם מאוד ולמד הרבה שפות. אני ממש זוכרת את היום הזה שאני יושבת על ברכיו והוא שר לי. אני זוכרת שאני מסתכלת עליו והוא נראה לי הכי חזק בעולם. אני חושבת שאמא שלי בדיוק הביאה את האוכל ואחנו ממש משפחה".
העיניים מצטעפות והגעגוע מציף. גם כשאתה מבוגר - אתה עדיין הילד של הורייך.
״את זוכרת רגש מסויים? תמונה ספציפית שחקוקה לך מהסיטואציה?״
״אני מרגישה מאוד אהובה. הכי אני זוכרת את הקול שלו - ממש יכולה לשמוע אותו שר בתוך ראשי״.
זאת פעם ראשונה שאני שומעת על אבא שלה. במהלך המפגשים דיברנו הרבה על אמא, על התושייה שלה ועל העוז להציל את שתיהן מידי הנאצים. אמא נתפסה כמצילה, כמושיעה, כאמא שכל תפקידה בחיים הוא להציל את ילדתה.
החיים של רינה כפי שבחרה להציג אותם בפניי בתחילת הדרך היו מגיל 12 - הגיל בו החל מסע ההצלה שלה ושל אמה.
בתהליך העבודה על זיכרונות מוקדמים הצלחנו להביא את אביה - הצלחנו להבין את משמעותו בחייה, כמה היה נוכח וכמה סימל עבורה עולם אחר, רגשי, חם ובטוח - כילדה.
הרבה פעמים, בתחילת מפגש על זיכרונות מוקדמים קשה מאוד להעלות את הדברים מהמגרות העמוקות שבנפשנו. כמעט תמיד הזיכרון הראשון עולה מגיל 8, פחות או יותר, ואז פתאום - כמו סכר שנפרץ, אנחנו מוצפים בזכרונות מגילאים מוקדמים יותר.
העבודה על הזיכרונות עם רינה מרגשת ועוצמתית. ראשית, היא נהנית לחזור לילדותה, לחוש לרגע שוב את הקירבה להוריה, לחזור אל הריח, אל הקולות, אל הילדות הרחוקה.
שנית, היא אוהבת שאני כותבת עבורה את הדברים, מילה במילה, כי לכתוב את זה - זה לתת לדברים תוקף.
גם זיכרונות קשים שעולים מילדותה מזמן המלחמה מתקבלים בסוג של קבלה ושקט פנימי.
רינה מספרת עוד זיכרונות רבים. חלקם שמחים, חלקם פחות… ואני? אני מעלה אותם על הכתב - עבורה בעיקר, ובעבור התהליך שעוד נעבור בעזרתם.
אני מזמינה אתכם לחשוב על זיכרון מילדותכם , אולי אפילו להעלות על הכתב. מסע בזמן הוא משקיט, הוא מחמם את הלב והא מאפשר רגע לחזור למחוזות ילדותינו.
יעל חביב - מפגשים ברומו של גיל. הרצאות, סדנאות, ייעוץ זוגי ואישי. ניתן ליצור קשר במייל, בפייסבוק או בטלפון 050-6803313
