"הפועל ירושלים, את לי בית, את לי אם. הפועל ירושלים, הפועל ירושלים". כך, בשירה אדירה של שירו של הזמר נתנאל, של 1,200 אוהדים, כמות מכובדת, שלפעמים אינה נופלת מזו שמגיעה לטדי, חגג הקהל של הפועל בבלומפילד ניצחון סנסציוני על מכבי ת"א.
ההפתעה הזאת, יחד עם הבטחת מקום בפלייאוף העליון באופן רשמי ביום שני בערב (בעקבות ההפסד של בית"ר ביום שני בטדי), הופכת את הפועל מודל 2023/2022 לאחת הקבוצות הגדולות ביותר בתולדות המועדון ב־50 השנים האחרונות מאז הזכייה בגביע ב־1973. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של שיטת הפלייאוף שהאדומים מגיעים לפלייאוף העליון בניגוד גמור לכל הציפיות. או כמו שאמר לנו השבוע גורם במועדון: "אם מישהו היה אומר בקיץ שנגיע לשישייה הראשונה היו חושבים שהוא שיכור.
מי האמין שנקדים את הפועל תל אביב, סכנין, הפועל חיפה ובית"ר עם התקציב השני הכי נמוך בליגה?" אבל מבחן התוצאה הסופר מוצלח בעניין הזה הוא רק גולת הכותרת. יש כאן משהו הרבה יותר עמוק, מבני, כמעט מדעי, היצמדות לדרך באופן אורתודוקסי, אדוק, לעיתים כן, גם מעצבן.
הכוח האמיתי של סגל השחקנים שיש היום בהפועל, בניגוד לכל קבוצה אחרת בליגה, זו העובדה שכמעט כל שחקן באדום מרגיש שהוא "חייב למועדון", שלבמה שהוא מקבל כאן הוא לא היה זוכה בשום מקום אחר. בדיוק כמו שהפועל מנסה, בהיעדר משאבים תקציביים ובהיעדר משאבים אחרים (כמו קהל עצום למשל), לבוא קטנה ולהראות לעולם שהיא משתייכת לליגה הזאת, כך גם רוב הסגל שמאייש את חדר ההלבשה. זה מתחיל באדליי אדבאיו, שגדל כאן מגיל נוער ומתנהג לא פעם כמו אוהד שהפועל היא המועדון היחיד בעולם שהוא מכיר ומעניין אותו. וזה ממשיך דרך נועם מלמוד, שגדל כאן מליגת השכונות, הראל שלום, שכשהוא חווה פציעה קשה בליגה הלאומית הוא אמר ש"הכאב שיהיה לי אם לא נעלה ליגה הוא פי מיליון יותר ממה שאני עובר עם הברך", ואוואקה אשאטה, שגם הוא הגיע להפועל קטמון דרך ליגת השכונות, שנועדה לתמוך בקהילה, וצמח עקב בצד אגודל לכדורגלן ולחלק אינטגרלי מהמועדון, וזה ממשיך לשני הכוכבים של הפועל, גיא בדש ואופק ביטון, שאף אחד לא האמין בהם ולא נתן להם צ'אנס והם כיתתו רגליים בליגה הלאומית (בדש) ועד לתפקיד כפוי של נערי פוסטר בליגת העל (ביטון), עד שכאן הם פתאום הפכו לשחקני ליגת על לוהטים.
יש כאן בסופו של יום סוד קסם, שמזכיר במשהו את הכדורגל של שנות ה־70 וה־80, זה שכדורגלנים צמחו בו מהשכונות והפכו מאוהדים לפנים של הקבוצות.
ייאמר מייד: הפועל סופר ראויה למקום בשישייה הראשונה. הביקורת כלפיה לאורך כל הסיבוב השני, וגם במיוחד כאן במדור הזה, היא משום שמאז פגרת המונדיאל היא, בחלק גדול מהמשחקים, שיחקה בהתבטלות, היתה אפורה ומשעממת, כל זאת בזמן שהיה לה מספיק מרווח ביטחון מהמקום השביעי כדי לשחק הרפתקני, מעניין ושובה עין. הדברים האלה נסלחים וכבר לא רלוונטיים, ראשית כי המטרה של מקום בשישייה הראשונה הובטחה ובגדול. שנית, כי בשני המשחקים האחרונים הפועל שיחקה כדורגל שהוא תאווה לעיניים, גם מול הפועל חיפה בטדי וגם ובעיקר במחצית השנייה בבלומפילד מול מועדון שתקציב הנוער שלו שווה לתקציב הבוגרים של האדומים.
ואריה אם ישאג
המנצח הגדול של השבוע האחרון ומועמד ראוי מאוד לתואר מאמן העונה הוא זיו אריה. היכולות המקצועיות של אריה הן באמת בליגה של הגדולים. כך גם היכולת שלו להפוך את השחקנים שלו ליחידה אחת, שמבצעת הוראות כמו ביחידת חי"ר. וכבר אמר מאמן גדול בעבר ש"איש מקצוע ברמה גבוהה נבדל ביכולת שלו לגרום לשחקנים שלו לשחק איך שהוא רוצה ולא איך שהם רוצים". אי אפשר לקחת מאריה את חוסר היכולת שלו לדבר לעניין ולשקף את המציאות אחרי משחקים, אבל גם בהפועל אומרים ש"יש לו את כל החבילה, והלוואי שאלה יהיו הצרות שלנו עם כל מאמן בעתיד כשאנחנו מנתחים את התכונות והיכולות של אריה".
במוצאי השבת האחרונה אריה הגיע לעמדת הראיונות של 'ספורט 1', ואחרי שהוכתר יקיר הערוץ סיפק עוד ראיון לפנתיאון. "היתה לנו תחושה שלא נפסיד היום. כשזה התחיל זה לא נראה ככה, לא השתנה כלום היום, זה סיבוב שמבחינת נקודות נראה רע, סיבוב של ירידת ליגה. אבל אני אומר לכם, כמי שחי את הקבוצה הזאת כל השנה, איכות המשחק שלנו כמעט שלא נפגמה. קרו כמה דברים, חלקם באשמתנו, חלקם מומנטום, אבל הגיע לנו - גם באיכות המשחק.
"יש פה שחקנים גברים. זה מועדון שכיף לעבוד בו. לא היה נורא לשחק השנה בפלייאוף התחתון, אבל מגיע לנו לבוא עוד פעם לבלומפילד, לסמי עופר, לטרנר. בשביל השחקנים האלה - מגיעה להם הבמה הזאת. שינינו את המטרות תוך כדי תנועה. אירופה עדיין גדולה על הפועל ירושלים, אבל ננסה להגיע למקום הרביעי. מה שעשינו פה זה מדהים. ברור שזה ניצחון כיף. זה נותן לנו פלייאוף עליון, שכל כך מגיע לנו".
בדש עם שיר
לפני שלוש עונות הציע שי אהרון לגיא בדש להצטרף להפועל קטמון. בדש שיחק אז בנס ציונה מליגת העל, וכשהוא שוחח עם אהרון הוא אמר לו: "אני שחקן של ליגת העל. אין לי מה לעשות בליגה הלאומית". אהרון החזיר בבוטות: "מצטער, אתה עדיין לא עשוי מחומרים של ליגת העל".
בדש נעלב, הקשר נותק, ודומה היה שאין דרך חזרה. אחרי חודשיים אהרון חזר לבדש, התנצל על הישירות אבל המשיך באותו קו של "יש לך עוד הרבה דרך והמון מה להוכיח". ההצעה היתה כמו בפרסומת ישנה לאחד הבנקים - "בוא לגדול איתנו".
במילים אחרות, בשביל שיתחילו לקחת אותך ברצינות ותגיע לרמות הגבוהות, קח את המועדון על הכתפיים שלך, תוביל אותו לליגת העל, ובליגת העל יבינו מה יש לך ברגליים. בדש היסס. מה שנתן לו את הפוש זו התקופה המוצלחת יחד עם זיו אריה בבית"ר תל אביב רמלה. שלוש שנים אחרי בדש הוא אולי השחקן הכי מסקרן בליגת העל, כבר לא ילד (כמעט בן 29), עם 9 שערים ושני בישולים.
צריך להדגיש: בכל משחק שבו הפועל ניצחה העונה באופן מפתיע בדש היה שם במלוא הדרו - מול אשדוד בסיבוב הראשון, עם צמד (0:3 להפועל), בדרבי, שבו ניצחו האדומים, עם בישול גדול לאילוז' יאו, בישול לאופק ביטון ותצוגת תכלית ב־0:3 מול מכבי חיפה, השוויון באשדוד בסיבוב השני בדקה ה־93, וכמובן הצגת התכלית מול מכבי ת"א בבלומפילד, עם פנדל מוצלח ושער שרואים באירופה עם רגל שמאל תוך כדי סיבוב.
וזה בדש, השחקן עם שפת הגוף הכי מעצבנת בכדורגל הישראלי עד שלפעמים בא לשפוך עליו מים קרים כדי שיתעורר. והוא גם הולך לאיבוד לא פעם. אבל כשנחה עליו על הרוח הוא גורם לצופה מהצד ללקק את האצבעות. לא סתם אריה השווה אותו העונה לעומר אצילי. לא סתם אלון חזן זימן אותו לנבחרת ופתח איתו בהרכב מול מלטה. השאלה הגדולה היא איך משאירים את בדש, שיהיה שחקן חופשי, בהפועל לעונה נוספת?
אז ככה: הפועל תצא מגדרה כדי להחתים את בדש ותיתן לו הצעה מפתה, אם כי גם זה יקרה בגבולות הגזרה של תקציב המועדון. בדש רוצה אירופה ויש לו הצעות מהליגות ברומניה ופולין. בהפועל בטוחים שהוא לא יוותר על האפשרות לשחק בחו"ל. בשורה התחתונה, אומרים בהפועל - לא נצליח להשאיר את בדש אם תהיה לו הצעה מחו"ל או ממועדון גדול והישגי (ב"ש, מכבי חיפה), ואם הוא יצטרך לבחור בינינו לבין קבוצות מהדרג השני (הפועל חיפה ודומיהן) הוא יישאר כאן.
רואים את האופק
אלה ימים שמחים אבל לא פשוטים עבור מנכ"ל הפועל אורי שרצקי. הוא יעניק לשחקנים בחדווה גדולה בונוס של משכורת חודשית עבור ההעפלה לפלייאוף העליון, אבל צפוי לו קיץ מורט עצבים עם שחקנים שידרשו שדרוג משמעותי כדי להישאר כאן, והוא יצטרך (אלא אם כן אורי אלון יכפיל את תרומתו למועדון) לקושש כסף. על פניו, יש להפועל כרגע שלד לא רע בכלל לעונה הבאה: נועם מלמוד, באצ'ו ואוואקה חתומים לעונה הבאה, וכך גם אופק ביטון, שהשבוע הפועל מימשה עליו את האופציה.
ביטון הוא עוד בינגו משום מקום, שלא מצא את המקום שלו על הספסל בהפועל ת"א וכאן הוא פורח. ביום שני בערב הוציאה הפועל הודעה רשמית על החתמת ביטון ל־3 שנים בזו הלשון: "אנחנו שמחים לעדכן כי מומשה האופציה על רכישת אופק ביטון, שחתם על חוזה בהפועל ירושלים ל־3 עונות נוספות, באמצעות סוכנו זיו סולומוביץ'. "אני גם שמח מאוד", אמר ביטון. "זו ללא ספק התקופה הכי משמעותית והכי טובה בקריירה שלי. עברתי פה בזמן קצר דרך ארוכה, מהצעיר שיושב בשקט לשחקן מוביל שהצעירים פונים אליו, וזה בזכות הביטחון, תחושת הבית והשמחה שנתנו לי מהרגע הראשון.
הפועל זה קודם האנשים הנהדרים, עם המאמן, שיודע הכי טוב איך להשאיר אותי מפוקס, והאוהדים, שנותנים לי אהבה. אני כל כך שמח שהעפלנו לפלייאוף העליון, ואני נשאר כדי להוביל אותנו הלאה. יאללה הפועל!"
כאב הראש של שרצקי יהיה כאמור מול בדש, מול אילוז' יאו ומול אדליי, שמעוניין לשחק באירופה, וגם מול הראל שלום, שמסיים חוזה. ויליאם טוגי צפוי להיות משוחרר, וג'ורדן בואטקה תלוי לחלוטין ברצון של קבוצתו הבלגית גנט. ועדיין, האופטימיות במועדון האדום היא שהם יודעים, כהנחת עבודה, שהם יצטרכו כמעט בכל שנה מחדש להמציא את הגלגל.
מדובר, נזכיר, בקבוצה ששחררה שחקנים בשלושה מיליוני שקלים בחלון ההעברות, עם מכירתם של גוני נאור ומחמוד סלמן, ולא ניזוקה כלל מקצועית. הסגל, שהיה נטול כל תרומה של החלוצים שלו, סיים עדיין ביחס שערים חיובי ובטור הספיגות הרביעי בטיבו בליגה אחרי שלוש הגדולות, ואם בקיץ שעבר כולם חששו משחרורו של ויליאם אגדה לקנזס סיטי, אז בסופו של דבר הקבוצה רק השתדרגה לבלי הכר מקצועית בביצועיה גם בלעדיו. הוא שאמרנו - צוות מקצועי של 13 אנשים שנטועים במועדון, שחקנים שרוצים לגדול עם הקבוצה, מאמן רעשן אבל פרופסור לכדורגל עם דרך מתודית מבלי לזוז ימינה ושמאלה. לכו תאמינו: בסוף, משום מקום הפועל, שנשארה בליגה בנס רק לפני עשרה חודשים, כבר ניצחה העונה את מכבי חיפה, מכבי ת"א, בית"ר והפועל ת"א במאבק אמיתי על המקום הרביעי שמוביל לאירופה.
שרצקי. כאב ראש
הפועל חוגגת בבלומפילד עונה סופר מוצלחת | צילום: דני מרון הפועל ירושלים
אריה. גורם לקבוצה שלו לשחק איך שהוא רוצה ולא כפי שהשחקנים רוצים
בדש. איך שומרים עליו? | צילומים: עוז מועלם
ביטון. חתם לשלוש שנים נוספות
