"אין ספק שמהחיים של אופק אפשר לעשות סרט, אף שזה אולי קצת מביך. אני כל הזמן אומר לו 'אל תשכח מאיפה באת'. אם אופק יגיע יום אחד לרמות הגבוהות באמת אולי נקבל פנייה מ'נטפליקס', כי יש כאן באמת סיפור אנושי יוצא דופן". את הדברים האלה אמר לנו השבוע שלומי ביטון, אביו של אופק ביטון, אחת ההפתעות הנעימות העונה של הפועל (למרות התבוסה במשחק האחרון מול באר שבע).
הסיפור של ביטון באמת מדהים. את הכדורגל הוא התחיל בגיל חמש וחצי, קרוב לבית בסקציית הכדורגל של נס ציונה. אחרי חצי שנה, מגלי כשרונות של מכבי תל אביב צירפו אותו לשורות הצהובים בקרית שלום, אף שסבא של ביטון, שלום ז"ל, היה אוהד שרוף של הפועל תל אביב והעביר לנכדו את האהדה לאדומים. הסבא הוא דמות משמעותית בחייו של הילד.
הוריו של השחקן התגרשו, ואביו שלומי עבר להתגורר עם אופק ואחותו ירין, הצעירה ממנו בשלוש שנים, בבית הוריו, שלום ותמר. הסב היה לוקח את אופק בצמוד איתו במשך שש שנים בכל יום באוטובוס מנס ציונה לתל אביב, עד שהנכד הגיע לגיל 12. מותו של הסב ב־2019 היה עבור ביטון כואב במיוחד, כשעד היום ביטון חש פספוס על כך שסבו האהוב לא זכה לראות אותו משחק בליגת העל, ואחרי כל משחק גדול הוא אומר לסובבים אותו ש"חבל שסבא לא זכה לראות אותי בליגת העל".
בקבוצת הילדים של מכבי תל אביב הילד היה פנומן. הוא כבש באחת העונות 100 שערים בליגת 7X7. הסביבה במכבי לא ידעה שהוא אוהד הפועל, כשביטון מגיע למשחקי האדומים בבלומפילד אבל לא מספר על כך לאף אחד. מכיוון שהיה מאוד נמוך לגילו (היום ביטון כבר בגובה של 175 סנטימטרים), במכבי הדביקו לו את הכינוי 'פיסטוק', ובאחד המקרים ביטון גם קיבל גביע מהמועדון שעליו הכיתוב: "אופק פיסטוק ביטון, מלך השערים, מכבי תל אביב טרום ב' 2009-2008".
המספרים של אופק ביטון
- שערים: 3
- בישולים: 2
- דקות משחק: 649
- איומים למסגרת: 7
בגיל 12 ביטון לא קיבל מספיק דקות משחק וביקש לעזוב את מכבי. מבחינתו זו מנטרה שנכונה עד היום. "אופק תמיד אומר לי שלא משנה מה גודל המועדון והתנאים הכספיים, הוא רוצה לשחק רק במועדון שרוצה אותו ומאמין בו", אומר אביו שלומי. "בגלל זה החיבור שלו להפועל ירושלים, שמהרגע הראשון קיבלה אותו בזרועות פתוחות, כל כך מצליח". בגיל 12 ביטון, בעידוד סבו, עזב את מכבי לטובת בני יהודה, שבה שיחק שנתיים ואז חזר לנס ציונה. באותה תקופה, צריך לציין, אופק ואחותו ירין ביקשו מהוריהם לחזור לחיות יחד ונענו בחיוב.
"חזרנו כי היינו צריכים להתמודד ביחד עם בעיה מסוימת" אומר שלומי, "ולאחר מכן נפרדנו שוב". תוך כדי היה גם נתק של שנתיים וחצי בין אופק לאביו. "התפזרתי והתבלבלתי, אבל חזרנו להיות בקשר הכי טוב בעולם שבין אב לבן", אומר שלומי ביטון. בתקופה ההיא, בהיעדר דמות אב, אופק היה נוסע לתל אביב, במוניות שירות, כשהנהגים מודיעים לאביו טלפונית שהוא הגיע בשלום. האב, אגב, למרות הנתק, היה מקפיד להגיע לכל משחק של בנו וצופה מרחוק, עד שהקרח ביניהם נשבר. במשחק האחרון מול באר שבע בטדי בשבת שעברה אבא שלומי כבר הגיע לטדי עם החולצה מספר 15 של אופק.
הבעיות האישיות לא נגמרו פה. ביטון חזר לנס ציונה, אבל בצבא החליטו להתעלם מהעובדה שמדובר בשחקן פעיל. ביטון ברח והיה עריק במשך 90 יום. "היה לנו מאבק עיקש עם אחד המפקדים שלא עניין אותו כדורגל", מספר האב. הבעיות עם הצבא סיכנו את המשך הקריירה של הפליימייקר המחונן. "בסוף", משחזר אביו, "אופק נשפט ל־21 ימי מחבוש ועבר בסיס, למפקד ששמו אלי אמסלם, שדאג לו והיה בשבילו אבא ואמא והכל. הוא אמר לאופק משפט אחד לכל החיים: "תהיה איתי גבר ותקבל את כל העולם. תעשה לי קונצים ותשחק כדורגל או בבסיס או בכלא".
אמסלם אמר לנו השבוע: "אופק הגיע אליי אחרי משפטים, כלא, וכשהוא הגיע אליי ראיתי שהוא ילד טוב, חייל טוב ושחקן מצוין. הייתי מחלק את הזמן ככה שהוא יוכל גם להתאמן וגם לתרום את חלקו. בסוף הוא הפך לחייל מצטיין. הוא היה מסיים משחק באחת עשרה בלילה ופותח את הבסיס בשש בבוקר. היו לו את כל התירוצים ללכת לאיבוד בגלל סיפור החיים שלו, אבל זה התפקיד שלנו כמפקדים לשמש הורים לפעמים. הייתי יושב לקרוא גם את החוזים שלו. עברתי הרבה אנשים בחיים שלי, אבל משמעת עצמית כמו שלו היא נדירה. זה ילד שנותן כבוד לסביבה שלו. אני מצדיע לו. תרתי משמע".
בא לי לפרוח
בינואר 2021 חתם אופק בקבוצה שהוא אוהד, הפועל תל אביב, אחרי שהאדומים רכשו אותו מנס ציונה ב־350 אלף שקל. זו היתה עבורו ובעיקר עבור סבו ז"ל סגירת מעגל נהדרת.
למרות שער בכורה מול קרית שמונה, ושלושה שערים בסך הכל במדי האדומים, והעובדה שהעפיל עם הקבוצה לגמר הגביע (מול מכבי ת"א, אך לא שותף), הדברים לא הלכו כמו שצריך וביטון בקושי ראה דשא.
בינואר האחרון ביטון הושאל להפועל, שחיפשה שחקן התקפי רעב עם פוטנציאל. עבור ההשאלה שילמה הפועל לאחותה התל אביבית 50 אלף שקל, אולם שי אהרון התעקש (ויצא גדול) שלקבוצה שלו תהיה אופצית רכישת בסך 300 אלף שקל, שהפועל תמהר כמובן להפעיל.
בעונה שעברה ביטון היה טוב אבל לא מצוין. זכור במיוחד משחק מעולה שלו מול הפועל חיפה בסמי עופר, שבו בישל ביטון את השער הראשון לווילי אגאדה וכבש בעצמו שער ניצחון בדקה ה־54, 1:2 בסיום להפועל.
העונה הנוכחית זה כבר סיפור אחר לגמרי, כי ביטון פשוט מוביל במו רגליו את האדומים לאחת מפתיחות העונה הטובות בתולדותיה (וגם התבוסה לבאר שבע לא משנה את העובדה הזאת). אחרי הצמד שלו מול מכבי חיפה (0:3 להפועל) אמר ביטון: "עשיתי דמיון מודרך לפני המשחק והבטחתי שאבקיע מול חיפה. אנחנו באים לנצח כל משחק".
אגב, לפני המשחק מול האלופה כתב ביטון הודעה לשדרנית ערוץ הספורט הדר יעקובי: "אחרי המשחק אבקיע צמד וניפגש בעמדת הראיונות". הבטיח וקיים.
ביטון גם ניפק בבלומפילד הצגה מול הקבוצה החביבה עליו הפועל תל אביב, כשכבש את הראשון וגם גרם לפנדל שהביא את השער השני (של גיא בדש מהנקודה הלבנה).
אחרי המשחק בבלומפילד אמר זיו אריה על ביטון: "בשנה שעברה הוא הגיע כמו נסיך מתוק, בא מהפועל תל אביב וחשב שהוא כוכב גדול שלא צריך לעבוד קשה. בסוף הוא ירד קצת לספסל וזה ניער אותו. כשהוא הגיע השנה והצטרף למחנה אימון הוא לא פתח באף משחק והוא לא הבין מה קורה. הוא שאל את עצמו 'איך זה שאני לא משחק?' הבין שמדינת היהודים לא ניתנה על מגש של כסף, ואז הוא התחיל לעבוד. אני יודע מה הוא שווה, אחרת לא הייתי מביא אותו. שרק ימשיך ככה". במשחק ההוא מול הקבוצה של דראפיץ', ביטון, בגלל הכבוד לסבו והאהדה ליריבה, מיעט לחגוג, אבל בהפועל מספרים שאחרי נצחונות הוא נוהג להשמיע את השיר 'שיהיה לנו שבוע טוב' של אברהם טל בחדר ההלבשה כשהשחקנים מסביב חוגגים, וזה גם מה שהוא עשה בבלומפילד.
מטען גנטי
לביטון יש שורשים של משפחה בעלת מסורת בכדורגל. דודו של אופק (בעלה של אחות של אביו) הוא אריאל רוטמן, מכדורגלני העבר של נס ציונה, ושני בני דודו גם הם כדורגלנים: האחים לירן רוטמן ממכבי נתניה ואיתי רוטמן מנס ציונה. קרוב משפחה נוסף שלו (בן דודו של אביו) הוא אלי ביטון, חלוץ העבר של מכבי ת"א.
מחר יפגוש ביטון פרצופים מוכרים, כשהפועל תתארח (אצטדיון המושבה 19:45) מול נס ציונה, שבה התחיל ביטון את הקריירה שלו כילד. כמו במשחק מול הפועל תל אביב, הילד לא צפוי לדפוק יותר מדי חשבון לאקסית, או כמו שאומר אביו: "יכול להיות שהוא לא יחגוג אחרי גולים, אבל זה ילד שכשהוא עולה על כר הדשא הוא לא מכיר אף אחד ומעניינת אותו רק ההצלחה שלו ושל הקבוצה שלו".
