השבוע האחרון היה מבחן בגרות בקריירת האימון המאד קצרה של ברק יצחקי. פתאום, אחרי שכמעט הכל הלך לו ולבית"ר, הגיעו ארבעה משחקים שהריחו כמו משבר: הניצחון בדקה האחרונה באשדוד, התיקו המזוויע מול טבריה, הנס במשחק הגביע מול קרית ים והתבוסה מול נתניה. יצחקי הבין, כמו כולנו, שהפסד/תבוסה בסמי עופר, ואף אחד כבר לא ייקח ברצינות את בית"ר.
מוקדם עדיין לקבוע, מה הדי.אן.איי של יצחקי כמאמן, אבל על דבר אחד אי אפשר לחלוק. הוא מסרב להיות לחיץ ולהיבהל כשהעסק מתחיל לקרטע. את השבוע הזה, לפני חיפה, הוא הקדיש לשני פרמטרים עיקריים. הראשון שיטת המקל. יצחקי, נכנס יחד עם אלמוג כהן לחדר ההלבשה ויותר מפעם אחת אמר לשחקנים שלו: "זו זכות לשחק בבית"ר של היום. זו לא הקבוצה של השנים האחרונות. היום היא במוקד העניינים, היא בשיא הפופולריות שלה. אין כמעט כדורגלן ישראלי שלא היה מתחלף איתכם. אבל בשביל הזכות הזו צריך לעבוד ולהזיע. לתת את הכל. אנחנו מאמינים בכם, אבל גם לא נהסס לעשות שינויים". הדיבורים מסביב על כך שרוב הזרים, סורו, מרסלן וג'נו מועמדים להחלפה בינואר אם לא יגלו שינוי קיצוני ביכולת והבחירה לספסל את טוומאסי שעד כה פונק וזכה ליחס מאד אבהי היו גם הם העברת מסר.
בצד זה, היתה גם שיטת הגזר. "אף אחד לא פה לא נכנס לפאניקה. אין מועדון בעולם שלא נקלע לתקופות קשות, לפעמים דברים נתקעים. כל רגע שנבחר לא להישאר ביחד זה רק יחמיר. כל רגע שבו נחליט שכולנו עושים הכל כדי לצאת מהמצב הזה, יגרום לנו לחזור למסלול", אמר הצוות המקצועי. והיתה גם, כמו במסיבת העיתונאים, הדוגמא של מנצ'סטר סיטי שבמשך חודשיים איבדה את עצמה לדעת, אבל ידעה להתייצב.
רגע אחד נצרב במשחק בסמי עופר. במצב של 1:1, יצחקי ראה את חיפה רצה קדימה כאילו אין מחר. הוא סימן לשחקנים שלו: "הם מאבדים את הראש", והורה להתחיל לשחק על התקפות מעבר. שתי נגיעות אומן של שועה בהתקפות האלה כולל מעורבות של גרגורי מורוזוב שהתחיל להזכיר את היכולת בעונה הראשונה שלו כאן, סיימו את המשחק הזה, בשח-מט.
שינויים בהרגלי הצריכה
יצחקי לא פראייר. הוא ידע מהיום הראשון של העונה, שכל ניצחון שמטריף את ההמונים, מביא איתו שק ציפיות לא ריאלי שיכניס אותו, ברגעי משבר למלכודת דבש. זו הסיבה, למי שזוכר, שאחרי הניצחון בסיבוב הקודם בטדי מול מכבי חיפה, כשכולם כבר יצאו מגדרם, יצחקי, בגילוי לב אמר את הדברים הבאים: "כשמנצחים הכל טוב ויפה, כולם שמחים, אבל אני רואה לראות את השחקנים גם ברגעים שקצת קשה. שם צריך לקחת מנהיגות. אנחנו צריכים להישאר צנועים ולהישאר עם רגליים על הקרקע, כי עוד לא עשינו שום דבר. אנחנו עדיין בתחילת הדרך ואני לא רוצה שאנשים יתחילו להתבלבל וללכת למקומות לא נכונים".
לחיפה, יצחקי בא עם תובנות שהוכיחו שהוא לא מאמן עם שאטנץ אחד. שכל הכדורגל שבו דגל השנה של "התקפה התקפה התקפה", נולד כדי להתאים את עצמו לדי.אן.איי של בית"ר ושל הצרכנים שלו הקהל. אבל כשצריך, כמו בנסיעה לסמי עופר הוא יודע גם אחרת. זה בא לידי ביטוי עם שלושה בלמים, כהן מרסלין ומורוזוב, קישור שמשחק מאד נמוך, קרוב למחצית המגרש של בית"ר עם מיכה סורו ויונה שני מגינים ושועה וג'ורג' שמקבלים רוח גבית מזסנו ומוזי.
מה שקיבלנו בפועל, זה כמה הפתעות, שאף אחד לא שיער בנפשו שיכולים לקרות. קבוצה מכווצת כששני שחקנים קופצים וראשונים לכל כדור; ובעיקר, אגרסיביות של שחקנים שעם גליצ'ים וציפורניים לא ויתרו. סורו, אולי השחקן הכי מאכזב של בית"ר העונה, לא היה במיטבו מבחינת יכולת (עשרה איבודי כדור), אבל מאז הימים בבני יהודה לא היה כל כך נמרץ ומחויב, שהגיע בשיגעון כדי לא להפסיד אף קרב מגע (עם הכדור ובלעדיו). יונה, אולי השחקן הכי שברירי על כר הדשא, ניצח כמעט כל מאבק בין גוף לגוף; ומרסלן, ובכן, בתקווה שזו לא הבלחה חד פעמית, להוריד את הכובע בפני מופע ההגנה שסיפק, שהוכיח, שכנראה אכן מדובר בבלם אמיתי ולא במתחזה כפי שחשבנו.
אבל מה שקרה כאן, הוא משהו הרבה יותר מהותי. רוב השמות שהזכרנו נלחמו ביום שני על הזכות, כפי שאמר יצחקי לפני המשחק בחדר ההלבשה להישאר חלק מבית"ר. מרסלן נראה פתאום בלם כי כל הקבוצה עושה הגנה ומתכווצת ועוזרת והוא לא מסתכל לצדדים ורואה רק שחקני יריב סביבו וחוטף ורטיגו. סורו, עם או בלי קשר למחלה של ירין לוי, מקבל את חולצת ההרכב עם משפט אחד שאומר יצחקי לפני המשחק: "אני סומך עליך".
השיגעון הזה הוא הסיבה לטירוף שאחז בעלי מוחמד שהוביל לאדום שלו. חיפה היתה בטוחה שהיא באה לשחק נגד קבוצה שתיתן לה שטחים, ומרחב מחיה כי זו בית"ר כל העונה. פתאום באה חבורה של גברים, שיודעת גם לעמוד טאקטית ומשריקת הפתיחה השתמשה בכח סביר. בפעם הראשונה שמוחמד לא הצליח להעביר את כובד המשקל מחלק המגרש של חיפה לזה של בית"ר, הוא פלט כמה מילים. בפעם החמישית שזה קרה, הוא סימן עם הידיים לספסל שאין מעבר וצריך לחשוב על פתרונות. ברגע שבו שרקו לפנדל לזכות בית"ר, כל הקריזה שלו, התסכול על כך שהוא והקבוצה שלו נתקלה בקיר, יצאה על גרינפלד ושלחה אותו הביתה.
מלך ירושלים
אין דרך אחרת להגיד את זה: ירדן שועה סוחב את בית"ר על הכתפיים שלו ועושה את זה כמו כוכבי הכדורגל הגדולים של פעם מאורי מלמיליאן דרך משה סיני מישל דיין ואהוד בן טובים. לראות איך הוא מטפל בכדור, איך הוא מתפעל את כל העסק כמו מאסטרו, גורם לאוהד הממוצע לחשוב, מה לעזאזל הוא עדיין עושה בכדורגל הישראלי, ומה יקרה, לבית"ר ביום שהוא יעזוב את שערי בית וגן לתמיד.
מי שאוהב להתעסק "בהתבגרות" של שועה, שיילך דקות לפני המשחק. או-אז, שועה ניגש ליציעי אוהדי בית"ר וסימן להם לשיר ולרקוד ומיד, פנה אל דבוקת השחקנים שם את היד על כל אחד ואחד מהם עם משפט אחד: "אנחנו מנצחים היום".
שועה לא ישן טוב בלילה. הוא לא מבין, למרות האידיליה כלפי חוץ, אחרי עומר אצילי קיבל שכר גבוה משלו והרצון שלו לפתוח את החוזה נתקל כרגע בגמגום. מסר חד משמעי מכיוון אברמוב לפיו, העניין יטופל לשביעות רצונו של הקפטן אחרי תום חלון ההעברות בינואר, הרגיע אותו. בסיום המשחק, ניגש אברמוב לאביו של שועה. "הוא לא שחקן" אמר בחיוך, כדי להבהיר בהפוך על הפוך כמה הוא, בעל הבית רוצה לנשק את מספר 7. שועה ג'וניור ענה בסרקזם: "אז תשחרר אותו"... אברמוב שתק. אין סכום בעולם שישכנע אותו.
מי שרוצה להבין את ההשפעה המאגית של שועה על בית"ר, שיזכור: בקיץ וגם קצת אחרי, המנהל המקצועי אלמוג כהן לא חשב ששועה הוא שובר השיויון של בית"ר. היום, כשכהן מחפש רכש בחלק הקדמי, כל שחקן נבחן לפי מידת ההתאמה שלו לשועה. ביכולת שלו לעבוד כדי ששועה ימשיך לעשות את הקסמים שלו בנון שאלנט. זה מהפך מדהים בגישה של איש מקצוע שלפני סיבוב וקצת מול טבריה השאיר את שועה על הספסל ולמד, בדיוק כמו במשחק מול נתניה, שבית"ר בלי שועה זו קבוצת פלייאוף תחתון, ואיתו, קבוצה שקוראת תיגר על כרטיס לאירופה, אם לא יותר מזה.
קראו גם:
מחלקת רכש
לצד ההחתמה הנוצצת של עומר אצילי שיערוך מחר ב-17:30 מול ריינה את הופעת הבכורה שלו מול יותר מ-20 אלף צופים בטדי, בית"ר מעוניינת לחזק את הסגל בעוד שני שחקנים לפחות. השבוע נעשה ניסיון לבצע טרייד בו יעבור מיירון ג'ורג' למכבי נתניה תמורת איגור זלאטנוביץ'. בנתניה רצו להוסיף לעיסקה גם את איסמעילה סורו והיא נפלה. בנתניה אגב, פתחו ערוץ בו זלאטנוביץ' יעבור להפועל ב"ש תמורת רותם חטואל ורועי גורדנה.
כך או כך, ג'ורג' הולך ומתקרב לעזיבת בית"ר. אלמוג כהן מעוניין להחתים חלוץ שכבר מופיע ברשימות שלו תקופה ארוכה שעלותו היא 250 אלף יורו. זה תלוי בעזיבה של ג'ורג' ובנדיבות של ברק אברמוב לפתוח קצת את הכיס. על פי כל הפרסומים, ג'ייקוב ג'נו אמור לעזוב, אבל זה יקרה רק אם ג'ורג' יעזוב רק איתו. הסיבה היא שלמרות שג'נו לא מתאים מקצועית אין משמעות כלכלית לעזיבה שלו כי העלות החודשית שלו היא 6,000 יורו וזה לא יספיק להחתים חלוץ זר בעל שיעור קומה. בצד זה, אבישי כהן שלא שיחק תקופה ארוכה ירד כרגע מהפרק ובית"ר מעוניינת במגן הימני של מ.ס אשדוד, רועי לוי. ייתכן כי לוי יגיע לבית"ר גם בעיסקת טרייד כשאשדוד מעוניינת בליאון מזרחי.
