עירנות מונעת אסון: בשבוע שעבר התבשרנו על מעצרו של משה חוגג, הבעלים של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, בחשד לביצוע, יחד עם אחרים, של מעשי מרמה כלפי משקיעים בתחום המטבעות הקריפטוגרפיים והלבנת הון (ואף בעבירות מין). חקירת החשדות על ידי המשטרה נמצאת רק בתחילתה, ומובן שעומדת למשה חוגג חזקת החפות, אולם פרשה זו מצטרפת לתביעות אזרחיות קודמות שהוגשו נגדו בעבר, בטענות למרמה, וכן לפרשה המוזרה של המשקיע המסתורי מאיחוד האמירויות, שביקש לרכוש מחוגג חלק מהשליטה בבית"ר ירושלים אך סירב למסור פרטים בסיסיים לגבי זהותו ומקור כספו.
חשוב להדגיש כי הפסול האפשרי במעשיו של משה חוגג אינו עצם עיסוקו במטבעות קריפטוגרפיים, אלא כי על פי החשד הוא הונה משקיעים במיזמים שונים הקשורים למטבעות אלה. השימוש במטבעות קריפטו אינו אסור על פי חוק, ורק השבוע נכנס לתוקפו צו המסדיר את הרישוי של נותני שירותים במטבעות וירטואליים ואת הכללים החלים עליהם מבחינת המאבק בהלבנת הון, ובכלל זה חובת זיהוי הלקוח. קיימים כמובן סיכונים רבים במטבעות אלה, כל עוד נשמרת בהם האנונימיות של הרוכש, אך יש גם יתרונות, שכן כל מהלך העסקאות בין הארנקים השונים שקוף לציבור בטכנולוגיית הבלוקצ'יין. יש לקוות שעם יישומו של הצו החדש יסייע הדבר לצמיחתה של טכנולוגיה שימושית זו, תוך צמצום הסיכון לשימוש לרעה בה, מצד עבריינים, ארגוני פשיעה וארגוני טרור.
מכיוון שבית"ר ירושלים עומדת כיום על המדף למכירה, נשאלת השאלה מהם הלקחים שיש להפיק מפרשה זו? שהרי זו אינה הפעם הראשונה שבית"ר נרכשת על ידי מי שיש לגביו פרסומים שליליים או שהוא נחשד בפלילים או כאשר יש שאלות לגבי מקור עושרו של מי שבא כביכול להושיע את הקבוצה. מדוע יש להקפיד ולבדוק בציציות של אלה שמבקשים להיות בעלים של קבוצת כדורגל? הרי בתקופתו של גאידמק, שנחשד בפלילים, שלא ידע להסביר את מקור עושרו המופלג, ואף הורשע בסופו של דבר הן בישראל והן בצרפת, הוזרמו מיליוני שקלים לקבוצה ובית"ר זכתה בדאבל ובנוסף גם באליפות ובגביע המדינה.
התשובה לכך היא הסיכון שרכישת הקבוצה נעשית כחלק ממהלך כולל מצידו של הרוכש להלבנת הון, כלומר נסיונות להטמיע רכוש שמקורו בפעילות עבריינית, בשחיתות, במרמה או בעבירות מס כרכוש לגיטימי במערכת הפיננסית כדי לאפשר לעבריין את המשך השימוש הלגיטימי ברכוש. בעבר גרסו רבים כי "לכסף אין ריח", כמאמרו של הקיסר אדריאנוס PECUNIA NON OLET בתשובה לשאלת בנו טיטוס בשנת 67 לספירה מדוע הטיל מס על השירותים הציבוריים ברומא (שלוש שנים לפני שאותו טיטוס החריב לנו את בית המקדש). אך כיום כולם מבינים כי יש להילחם בהלבנת הון, וזאת הן מן הפן המוסרי הערכי, שלא לסייע למי שעברו עבירות להפיק הנאה מפירות העבירה, והן מן הפן המעשי, שהרי סוף גנב לתלייה וביום שתתגלה הלבנת ההון או ייחשפו העבירות שנעברו ייפגעו כל המעורבים התמימים בעסקה, ובמקרה שלנו אוהדי בית"ר ירושלים.
לבן בחלום שחור
האם ניתן כלל להלבין הון באמצעות קבוצת כדורגל? הרי ההתאחדות לכדורגל מקפידה באמצעות הבקרה התקציבית, באמצעות דוחות מבוקרים על ידי רואי חשבון? ובכן התשובה היא בהחלט כן! כוח המשימה הבינלאומי למאבק בהלבנת הון (ה־FATF - Financial Action Task Force) פרסם בשנת 2009 מסמך המזהיר מהסכנות שבהלבנת הון באמצעות רכישת קבוצות כדורגל. חשוב במיוחד להדגיש בהקשר זה את הסיכון בכך שמי שעומד מאחורי רכישה של קבוצה עלול לעשות זאת לכאורה, כחלק ממהלך גדול יותר של הלבנת כספים שמקורם לא ברור. זאת, בין היתר, כדי לזכות בפרסום חיובי ולהלבין את שמו. כדוגמאות אפשר להביא את ההליכים שפורסמו בשווייץ ובאנגליה באשר לבדיקות בנוגע למקור עושרו של רומן אברמוביץ', בעליה של קבוצת הפאר צ'לסי, וכן את הפרסום בנוגע לפרשת נסיון הרכש הקודם של בית"ר על ידי משקיע מאיחוד האמירויות, כאשר אחד משני המתווכים לעסקה שם, שהיה מעורב בעבר בעסקת הרכישה של מנצ'סטר סיטי, הואשם בכך שגנב מאשתו מיליוני דולרים למימון העסקה ונשלח לכלא.
טוב שם משמן טוב
בישראל, בשונה ממדינות רבות בעולם, יש גם אינטרס ציבורי רב בהגברת השקיפות הפיננסית של קבוצות הכדורגל, משום שבישראל אין מדובר בעסקים פרטיים ממש אלא בגופים מעין ציבוריים שנתמכים בצורה מסיבית בכספי ציבור, ובכלל זה גם בכספים שמגיעים מן הטוטו. לצורך זה הוקמה מערכת הבקרה התקציבית בהתאחדות לכדורגל, שתפקידה לפקח על האיזון התקציבי של קבוצות הכדורגל ולמנוע את קריסתן הכלכלית באופן שיפגע בתחרותיות וברציפות הפעולה של הליגות. כיצד מבוצעת הבקרה? כל קבוצת כדורגל מגישה דוח כספי מבוקר על ידי רואה חשבון שמתייחס לעונת הכדורגל שחלפה, ורק לאחר שהקבוצות ממציאות לבקרה בטוחות לקיום סעיפים שבמחלוקת ניתן לקבוצה אישור לפתוח את עונת המשחקים. חשוב לציין כי הבקרה התקציבית משמשת גם כקריטריון הפיננסי להשתתפות הקבוצות הישראליות במסגרת המפעלים האירופיים, ובלעדי הבקרה לא תותר השתתפותן של קבוצות ישראליות במפעלי אופ"א.
בעבר נשמעו טענות שההתאחדות כשלה במניעת העברת זכויות ניהול של קבוצות לאנשים שהיו לגביהם ספקות, ואף התנהלו הליכים פליליים לגבי קבוצות שנעשה בהן שימוש להלבנת הון על ידי עבריינים. מכירות אלה חשפו את הכדורגל למגוון סכנות ואיומים, להטיית משחקים ולמכירת שחקנים לגורם שלישי לטובת כיסוי חובות לעבריינים.
מהם אפוא הלקחים שיש להפיק מן הפרשה הנוכחית? ראשית, יש לברר מיהו בעל השליטה האמיתי העומד מאחורי העסקה, מה מקור העושר של מי שאתה עושה עימו עסקים וכן מה מקור הכספים בעסקה. זאת גם בשל הכללים למאבק בהלבנת הון, אך גם כדי להבטיח עסקים טובים, מתוך תפיסה כי שקיפות ויושרה מועילות לעסקים. עיקרון זה עוגן גם במסורת היהודית, כפי שנקבע במסכת סנהדרין: "כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין; לא היו חותמין על השטר אלא אם כן יודעין מי חותם עמהן..." (כ"ג, ע"א).
שנית, אין לעצום עיניים מול חשדות ופרסומים שליליים ביחס לרוכש הפוטנציאלי. עצימת עיניים כלפי מקור הכסף והימנעות מבדיקה מעמיקה של סימני שאלה הוכחו לא פעם כאסטרטגיה מוטעית, שמביאה לסיכונים של הלבנת הון ובסופו של דבר לפגיעה בעסקים ובקבוצות הספורט.
שלישית, על ההתאחדות לכדורגל לבדוק כיצד אפשר לשפר את הליכי הבקרה התקציבית כדי למנוע בעתיד את הישנותם של מקרים כאלה. במסגרת זו יש לבחון לא רק את האיתנות הפיננסית במובן הצר אלא גם את שמו הטוב של מי שמבקש לרכוש קבוצת כדורגל. בשנים האחרונות התברר כי השקיפות חשובה גם בסקטור הפרטי, והיא חיונית גם כדי להבטיח את פעולתו התקינה של המגזר הפיננסי ולמנוע את ניצולו לרעה להלבנת הון על ידי עבריינים ומושחתים ברחבי העולם. יש לקוות שיימצא בקרוב רוכש ראוי לקבוצת בית"ר ירושלים, אדם בעל שם טוב שמקור עושרו לגיטימי. רק כך יובטח עתידה הכלכלי והספורטיבי של הקבוצה לאורך זמן, מה שיביא שמחה גדולה לאוהדי הקבוצה הפרושים על פני כל הארץ.
*הכותב הוא אוהד בית"ר, כיהן בעבר כראש הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור וכמשנה לפרקליט המדינה (אכיפה כלכלית). כיום הוא יועץ עצמאי בתחומים אלה
הביא לדפוס: שלומי אהרוני
