אולי בזמן אחר או במציאות אחרת, היינו יושבים בארנה ומריעים לגארד המוכשר, תוצר מחלקת הנוער של הפועל ירושלים, רועי נהרי. נהרי ז"ל היה אחד ההבטחות הגדולות שצמחו במחלקת הנוער האדומה.
ילד עם ידית שהיה תופר שלשות ואז רץ להגנה כשעל גבו המספר 8. אוהד שרוף של הפועל, שינק מהבית את האהבה לקבוצתו, עם אבא שעוד היה רודף אחרי השחקנים בימי שטראוס העליזים ומשם למלחה ואז לארנה. אבל סרן נהרי, שהגיע עד לקבוצת הנוער, החליט נגד הזרם, שיש לו דבר יותר חשוב לעשות מאשר קריירת כדורסל. הוא רצה לשרת את המדינה, והעדיף לשמור עלינו במקום על שחקן יריב בגופיה מיוזעת. נהרי יכול היה לוותר בקלות על שירות קרבי בצה"ל. הוא סבל מבעיה בכתף וכבר היה מיועד לשירות קליל שגם היה מסייע לו להמשיך ולשחק כדורסל. הוא נאבק בצבא להעלות לו פרופיל, עבר ניתוח פלוס שיקום של תשעה חודשים ולבסוף קיבל את מבוקשו כשעבר גיבוש צנחנים. מכאן, הדרך לכומתה אדומה, הצבע שכה אהב, היתה סלולה.
נהרי גדול מאחיו התאום בר ב-13 דקות. התחרות וההישגיות ביניהם היו למשהו שרק שניהם יכלו להבין באמת. בר התגייס לפני רועי, הצטיין, וכשקודם להיות סמ"פ, מי שהחליף אותו בתפקיד היה רועי. הדוגמא האישית הייתה לנגד עיניו של רועי, וכשהיה "מעניש" חייל שלו, היה מבצע את העונש ביחד איתו. חייליו ראו בו אבא, חבר, פסיכולוג, מפקד - חבילה שלמה של מישהו שהלב שלו אינו נגמר. אדם עם מנהיגות שקטה, צניעות וכפי שתבינו בהמשך, מי שהנתינה הייתה עבורו ערך עליון.
"בייגלה על הראש"
נהרי היה עם "בייגלה על הראש". אחד שהכל בא לו בקלות ותמיד ידע להצטיין בכל דבר שבו עסק או גילה עניין. בין היתר, הוביל את קבוצת הכדורסל של תיכון בויאר בו למד במסגרת טורניר האליפות פה בארץ ופעמיים בטורניר הכדורסל שבבולטימור ארה"ב. הטורניר כולל מפגשים ואירוח השחקנים ע"י הקהילה היהודית שם. באחד המקרים, מספר אביו רונן שהגיע לאסיפת הורים ועוד לפני שהמורה סיפר לו על ההצטיינות של הילד, הוא פתח את הפגישה בהתפעלות: "איזה שלשות" כדי להמחיש את העובדה שגדל כאן צלף.
הכדורסל הישראלי והפועל הפסידו כנראה, שחקן לא רק מוכשר אלא גם חכם בטירוף. צריך היה לצפות עם רועי במשחק כדורסל כדי להבין באיזה רבדים של מאמן הוא מבין את המשחק, מכיר את השחקנים כולל אלו האלמונים, יודע לנתח ולאבחן כל תרגיל וכל מהלך. אולי גם הגשים בכך את חלומו של אביו ששיחק גם הוא בהפועל ועבר לאליצור.
"אין ספק שרועי היה מוכשר ממני". אומר האבא רונן, "היה מקפיד להסיע את רועי לכל נקודה בה היה צריך להיות, ממגרשי האימונים בהיותו שחקן ועד לשלב בו היה חייל לוחם שם חיכה לו בתחנה המרכזית או מקפיץ אותו לבסיס". גם זו הייתה בין השאר הדרך של רונן לזמן איכות אמיתי עם בנו. זמן איכות ארוך יותר מכמה דקות ספורות שבהם אפשר לדבר, לצחוק, להתייעץ. באינטימיות של אב ובן, רונן מעיד שגם ילד חכם כמו רועי אוהב לשאל שאלות, להתייעץ ולרדת לפרטים הקטנים לפני שהוא מקבל החלטה. חומרים שמהם עשויים קצינים מצטיינים ומפקדים.
קפץ מיוזמתו לדרום
באוקטובר 2023 רועי והצוות שלו החזיקו קו בצור הדסה, שבועות ספורים לפני שחרורם מצה"ל. יום שישי ה- 6 באוקטובר היה גם הוא רגע שבו אבא רונן הקפיץ את בנו רועי לבסיס בצור הדסה. זמן האיכות האחרון שלהם. למחרת, בשבת השחורה של השבעה באוקטובר, כשרועי שמע את מה שמתרחש בדרום הוא מיד לקח שני האמרים ודרבן את חבריו לטוס איתו לאזור הפורענות כדי להציל חיים של אנשים שאף אחד לא שמע את זעקתם כאילו שהם שקופים. נהרי ידע שאין מציאות שבה רוצחים אונסים ושורפים יהודים במדינת ישראל והוא יושב בחיבוק ידיים. החתירה למגע שאפיינה אותו באה לידי ביטוי בכך שכעס מאוד על שנאלץ באמצע הדרך לעצור ולתדלק את ההאמרים, כי ידע שכל שניה אחת עבור כל מי שספון בממ"ד בדרום, היא ההבדל בין חיים ומוות.
הצוות של נהרי הגיע לשדרות והמשיך לזיקים. שם, בחוף פגשו בעיקר בגופות, רועי והצוות חילצו שני דייגים ולוחמי גולני שהיו במקום. מזיקים הפנו את נהרי לכפר עזה. נהרי וצוותו נכנסו לכפר עזה כשבתוך בתי הישוב קרוב ל-300 מחבלים עם אמצעי לחימה רבים, זורקים רימונים מניחים מטענים, שורפים בתים ותאבים לרצוח את כל מי שרק אפשר. בזמן הזה, סרן נהרי, חותר למגע ליטרלי. מפציר בצוות שלו לרוץ קדימה, להסתער, להילחם. תוך כדי חבירה לכוחות נוספים שהגיעו ואלתרו תוכנית פעולה, נהרי וצוותו מצליחים לחלץ כארבעים משפחות. באזור השעה שמונה בערב נהרי וצוותו מגיעים לבית משפחת בויום. שם, אב המשפחה אילן אשתו תמר ושני ילדיו כלואים בממ"ד ובנם השלישי יובל נמצא בשכונת הצעירים בכפר עזה והקשר עימו נותק עוד משעות הצהריים. אילן בויום מבקש מרועי שינסה לאתר את בנו, ורועי מחפש סימן מיובל ומפנה את אילן למג"ד שמבהיר שהכח שנמצא בשכונת הצעירים לא עונה לו כי הוא באמצע לחימה. רק אחרי חמישה ימים הודיעה למשפחת בויום שבנם יובל נרצח.
שם, בבית משפחת בויום, חלק מהצוות של נהרי מנסה להתרענן. בר אחיו התאום, מצליח לדבר עם רועי בטלפון ושומע ממנו שהכל תקין. הצוות פונה לבית משפחת כהן (גולדשטיין) ביישוב אחרי שמתקבל מידע ששם יש מחבלים שמתבצרים. בבית הזה, שבני המשפחה שלו הספיקו לברוח שניה לפני המתקפה הגדולה, פותחים על הצוות של נהרי באש. רועי נפגע בפניו ומפונה במסוק לבית החולים סורוקה כשההנחה היא שהוא פצוע קל. נעמה כהן, בעלת הבית בו נפגע רועי, הצליחה כאמור לברוח עם בעלה והילדים בעוד שאחיה נדב גולדשטיין ובתו ים נרצחו. גיסתה חן ושלושת ילדיה נחטפו לעזה ושוחררו אחרי 51 יום.
3 צפייה בגלריה
משפחת נהרי. מימין לשמאל: בר, רועי, רונן, רותם, עומר איריס | צילומים:
(צילום: אלבום פרטי )
כשמשפחת נהרי הגיעה לסורוקה היא פגשה את רועי לאחר ניתוח, מורדם ומונשם. יום למחרת התבצעה הדמיית CT והתברר שלרועי נזק מוחי בלתי הפיך. פטירתו הוכרזה לאחר יומיים. המשפחה החליטה על תרומת איברים כי זה מה שרועי היה רוצה. רועי היה חתום על כרטיס 'אדי'. וזה מה שהוא היה מעוניין - להציל חיים. בשיח המשפחתי על תרומת האיברים, החליטה המשפחה שרק אם תהיה הסכמה של פה אחד תתבצע התרומה. ההצלה והנתינה היו תפיסת העולם שלו.
לבו של רועי הושתל בגבר בן 63 במרכז הרפואי שיבא בתל השומר, ריאותיו הושתלו בגבר בן 72 בבילינסון, הכבד הושתל באישה בת 44 בבילינסון, הכליה והלבלב הושתלו באישה בת 29 באיכילוב וכליה נוספת הושתלה באישה בת 61 בהדסה.
רועי נהרי, הותיר אחריו זוג הורים - רונן ואיריס ואת שלושת אחיו, בר, רותם ועומר.
לב עטוף בילד
סרן רועי נהרי ילד-גבר בן 23, לא הספיק הרבה בחייו אבל השפיע על כל כך הרבה אנשים. המורה שלו בבית הספר בויאר אמר: "הוא אמנם היה ילד אבל עם אישיות. ילד בעל שפה נאותה שרק מחפש לעשות טוב".
דוגמא טובה להשפעת רועי על הסובבים אותו, שמעו הוריו ממנהלת "בית הופמן" שבקטמון. במסגרת הצבאית וכחלק מפעילות חינוכית רועי וצוותו הגיעו על מנת לעזור לצבוע ולסדר את המקום. בזמן הקצר בו פגשה והכירה מנהלת המקום את רועי היא התרשמה ממנו מאוד. עד כדי כך שבאותו יום כשחזרה הביתה אמרה לבעלה: "היום פגשתי את מי שהייתי רוצה שיהיה ראש הממשלה שלנו".
קראו גם:
עם כל טוב הלב הזה, נהרי ידע גם להילחם כמו אריה כדי להציל חיים של כפר שלם. השבוע פגשנו את אביו רונן, שאמר דברים קורעי לב. "אני מרגיש שזכיתי לגדל ילד מיוחד. לב עטוף בילד. ילד שגדל בבית שבו ערך המשפחתיות הוא ערך עליון. ילד שגדל על ערכי הציונות, אהבת הארץ ועם ישראל, אהבת האדם והסביבה. הפרידה מרועי בלתי נתפסת, המטרה שלנו היא לא לפזר את הכאב אלא בעיקר לשמור אותו אצלנו. מתוך הכאב העצום לא ידענו אם מותר לנו לחייך. החלטנו להכניס הבייתה גור כלבים מסוג ברניז, צ'ארלי שמו, שקצת מזכיר לנו שיש דבר כזה שקוראים לו חיוך".
"הפועל רועי"
כבוגר מחלקת הנוער של הפועל ירושלים, ובמטרה להנחיל את מורשתו, תיקרא אחת מקבוצות הנוער של המחלקה על שמו. שמה של הקבוצה באיגוד הכדורסל ישונה ל "הפועל רועי ירושלים". כמו כן, שם זה יופיע על מדי השחקנים.
מחלקת הנוער של הפועל ירושלים בכדורסל החליטה להנציח את רועי והחל מהעונה הקרובה אחת מקבוצות המחלקה תישא את שמו של רועי.
יובל קורן, יו"ר מחלקת הנוער של הפועל ירושלים בכדורסל: "רועי נהרי ז״ל שיחק במחלקת הנוער מגיל צעיר בליגת הקט-סל ועד לכיתה י"ב. הוא היה שחקן קבוצתי ומוכשר מאוד, קלעי מחונן, בעל יד שמאל קטלנית מחוץ לקשת, ובנוסף, ניחן בצניעות גדולה. חבריו סיפרו עליו כי הנהיג אנשים בשקט, בחיוך ובמעשים. הוא היה אהוב מאוד על חבריו לקבוצה, השתלב בקלות, והיה בעל תפקיד גדול מבחינה חברתית ומקצועית. רועי ייזכר לעד כ"אדום" אמיתי, שחקן לוחם ומשקיע, שמאמין ב"אהבה תנצח". כבוגר מחלקת הנוער של הפועל ירושלים, ובמטרה להנחיל את מורשתו, תיקרא אחת מקבוצות הנוער של המחלקה על שמו. שמה של הקבוצה באיגוד הכדורסל ישונה ל "הפועל רועי ירושלים". כמו כן, שם זה יופיע על מדי השחקנים.
"בנוסף, בכדי לתת משמעות עמוקה יותר להנצחה, נקיים לאורך השנה מספר מפגשים בהשתתפות בני משפחת נהרי עם שחקני קבוצת "הפועל רועי ירושלים" על מנת שהשחקנים יכירו מקרוב את פועלו, ערכיו ואישיותו המיוחדת של רועי ז"ל".
