מי שמסתובב ברחבי העיר מאז השביעי באוקטובר אולי כבר הספיק להתרגל לשקט ששורר במרבית אתרי הבנייה. אומנם כמו ביתר הערים בישראל, המשבר בענף הבנייה הוא כלל ארצי, אלא כשמדובר בירושלים, המשמעות היא קטיעה קשה של מיזמי תשתיות ענקיים, והאטה קריטית בצמצום פערי הביקוש של עשרות אלפי יחידות דיור.
מאז הסגר שהוכרז על השטחים בפרוץ מלחמת חרבות ברזל, ירושלים לבדה שהייתה קולטת מדי יום כ-20 אלף פועלים פלסטינאים לצרכי בנייה (כשליש מהם למיזמי תשתיות והיתר למגורים), נואשת לפתרונות. המדינה אומנם הבטיחה אלטרנטיבות כי כרגע אין אופק להשבת המצב לקדמותו, אך בינתיים הבטחות לחוד ומציאות לחוד.
"העיר בקפאון", מכריז בצער מנכ"ל ארגון בוני ירושלים והסביבה, יהונתן ניסים "ירושלים נשענה על העובדים הפלסטינים יותר מכל עיר אחרת. רק במחסום 300 לבדו היו עוברים עשרת אלפים פועלים כל יום. עכשיו יש פחות מ- 3,500 בכל הארץ מתוכם רק 300 בירושלים. התפוקה בה מגיעה ל־40 אחוז במקסימום.
מה לגבי ייבוא הפועלים ממדינות זרות? "הסינים כידוע מחרימים אותנו, ואנחנו נאלצים להביא עובדים מהודו אוזבקיסטן וסרי לנקה. הבעיה היא שהמדינה הגבילה את הבאת העובדים דרך התאגידים וחברות כח האדם והעדיפה להגדיל את המכסות העובדים במסגרת הסכמים בילטרליים בין מדינות. במסלול הזה מגיעים עד כה רק כ-50 עובדים כל שבוע ולא נעשים מבחנים מקצועיים לפועלים, ולכן הרבה מאלו שכבר הגיעו לכאן אינם מיומנים. בחלק מהמקרים לוקח חודשים להכשיר אותם".
לפני שלושה שבועות הממשלה אישרה להגדיל את מכסת הפועלים לענף ובכלל זה הגדלת מכסת העובדים במסלול הפרטי. "מדובר במכסות שכבר נוצלו, ועם כל הביורקרטיה והחסמים שעוד קיימים, אין כאן פתרונות אמיתיים. בכל הנוגע לעניין, מדובר בממשלה כושלת".
אז מה המצב כרגע בבירה? "כל עבודות הרכבת הקלה הופסקו, פרויקט הכניסה לעיר בתפוקה עלובה של כ־15 אחוז, מסירות של הבנייה המוסדית לעיריית ירושלים (מבני חינוך וציבור) שתוכננו לספטמבר – לא יקרה, מיזמי מגורים משמעותיים כמו במורדות מלחה - שוממים. בקיצור אנחנו בפני גל של איחורים משמעותיים במסירות ובלוחות זמנים, כשבינתיים אף אחד לא מבטיח פיצויים לקבלנים.
"צריך לזכור שעוד לפני המלחמה הייתה סביבת ריבית של 7%, ובתשתיות 12%. תוסיף לזה התייקרויות של חומרי הגלם עקב הפסקת הייבוא מטורקיה וסין, ועלויות שילוח גבוהות בגלל האיום החות'י. כרגע בענף יש חובות ענק לבנקים, ושם יודעים שהיזמים והקבלנים הולכים להפסיד המון כסף על הקרקעות שהם רכשו. גם הם מחכים לראות מה יהיו התפתחויות, כשבינתיים פשיטות רגל של קבלני הביצוע עלו במאות אחוזים ועוד רבים על הסף״.
״כיום יש עוד כ־5,000 יחידות דיור בעיר שהיזמים בכלל לא מתכוונים להתחיל, ומי שיכול יושב על הגדר. כל הפרויקטים של 'מחיר למשתכן' בעיכובים עצומים. רוכשי הדירות בפרויקטים החדשים יחוו עיכוב של שנה לפחות בנוסף לשמונת החודשים שכבר עברו מתחילת המלחמה, וגם לאחר מכן אין בכלל צפי ללוח זמני מוגדר. כל זה מבלי לדבר על כך שגם אחרי שהמשבר איכשהו ייפתר - המחירים יאמירו".
מה הדרישות שלכם מהמדינה? "דבר ראשון, פיצויים מהמדינה על איחורים במסירה. לא ייתכן שהיא יצרה את הסיטואציה ואנחנו אמורים לספוג את העלויות. מעבר לכך, למצוא פתרונות אמיתיים ומהירים לכח עבודה, או להכניס פלסטינים בזהירות ובאופן מבוקר, כמו שהצענו למשל עם אזיקונים משיבי מיקום וללא הכנסת טלפונים".
מה עמדת העירייה לגביכם? מבינים את מצבכם? "היא מנסה לפעול אבל אין לה הרבה מה לעשות. גם שם נמצאים בין פטיש לסדן, כשבסוף אלו הם משרדי הממשלה שלא עושים מספיק. איתם זה ממש לדבר אל העצים והאבנים".
מחברת הביצוע העירונית 'מוריה' האחראית לביצוע מיזמי התשתיות בעיר נמסר: "עקב המלחמה והמחסור בפועלים, נוצרו עיכובים מסוימים בחלק מהפרויקטים בעיר.
"באשר לסוגיית המחסור בעובדים, הרי שמדובר בסוגיה כלל ארצית. חברת מוריה פנתה לכלל הגורמים העוסקים בנושא בבקשה לגבש פתרון ולמתן תיעדוף בידיים עובדות עבור מיזמי תשתית לאומיים בכלל ובירושלים בפרט".
