ירושלים מציינת היום (שישי, 24 במאי) 23 שנים לאסון אולמי ורסאי. האסון שהתרחש במאי 2001, קרה בשלהי האינתיפאדה השניה, כשירושלים גם ככה ידעה פיגועים רבים. באסון, שאירע בעת חתונתם של בני הזוג קרן ואסף דרור, קרסה רחבת הריקודים מתחת לרגליהם של החוגגים, באזור התעשייה תלפיות, עת הקומה השלישית באולמי החתונות קרסה לתוך הבניין בשעה שהיו בה כ-700 חוגגים. 23 בני אדם נהרגו באירוע. כ-380 פצועים פונו לבתי החולים.
אסון ורסאי הוא אחד האסונות הגדולים ביותר שהיו בירושלים והוא הכה בהלם את הציבור. מחקירת האירוע התברר כי הקריסה נגרמה משיטת הבניה בה נבנתה, 'פל קל' וזו אינה הפעם הראשונה שבה קרסו תקרות שנבנו בשיטה זו. בעלי האולם, אברהם עדי, אפרים אדיב ואורי ניסים, הורשעו בגרימת מוות ברשלנות ובחבלה ברשלנות ובית המשפט גזר עליהם מאסר בפועל של שנתיים וחצי כל אחד. גם ממציא שיטת הבניה 'פל קל', המהנדס אלי רון, הורשע בגרימת מוות ברשלנות ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל.
אחיו של החתן, דודו דרור שנפצע באסון, סיפר ל-mynet: "הייתי בסך הכל בן 26 באסון. זה תפס אותי באמצע החיים. היתה לי עבודה מסודרת במשרד רואי חשבון, הייתי בתהליך של לבנות בית, משפחה. האירוע הטראגי הזה עצר לי לפחות עשר שנים מהחיים: שנתיים וחצי של שיקום, ואחר כך הצורך להתמודד עם הכאב של לעמוד וללכת עם שברים דחוסים בגב ופלטינות ברגליים. וצריך לזכור שהיינו גם צריכים ללכת עם הילד שנפצע לטיפולים ולפיזיותרפיה. במקביל הייתי צריך להתמודד עם כל אלה שנפטרו, כולל אבא של אשתי, דודים, בני דודים, סבים. רק בעשר השנים האחרונות התחלתי 'לחיות' את החיים החדשים שנכפו עלי".
לירון דותן (47) מירושלים, אם לשלושה סיפרה לפני כשלוש שנים בראיון מיוחד ל-ynet על רגעי האימה כאשר שכבה בין ההריסות כשסביבה צעקות, בכי ותפילות, היא הייתה בטוחה שאלה רגעיה האחרונים. "לא ראיתי כלום הייתי קבורה מתחת לאנשים. שמעתי המון בכי, תפילות. הרגשתי שאני ממש בתוך הזיה, אבל הבנתי מהר מאוד שהכל אמיתי, אז ממש נפרדתי בליבי מהחיים, ונזכרתי בכל האנשים שאני אוהבת".
"החתן, אסי, עבד בחברה שהייתה בבעלות המשפחה שלי", סיפרה דותן. "האמת היא שלא כל כך רציתי להגיע לחתונה הזו. בדיעבד, כאילו הרגשתי שמשהו רע הולך לקרות וחיפשתי סיבות להבריז, אבל בסוף הגעתי כדי לכבד. באמצע האירוע, הרצפה של רחבת הריקודים פשוט נפתחה. צנחתי על הקרקע ובדרך הרגשתי המון בטון וברזלים פוגעים בפרצוף שלי, בראש שלי. נפלתי פעמיים, כי זה היה אולם בן שלוש קומות. תוך כדי הנפילות לא חשבתי שאצא מזה בחיים. הכל היה מעורפל, היו לי הזיות קשות והאמנתי שזהו – זה הסוף. שמעתי מסביבי הרבה קריאות 'הצילו', 'תעזרו לנו', לא ראיתי כלום".
כיום, המקום בו שכנו אולמי ורסאי עדיין שומם כיוון שמבחינה משפטית עדיין לא ברור כיצד ניתן לממש את תוכניות הבניה במקום. בבניין שבו אירע האסון היו ארבע קומות. מתחת לאולם שקרס פעלו בתי עסק שונים שתיאמו את הנוף המסחרי של תלפיות כגון מסגרייה וחנויות לצורכי בניין. עוד היו במבנה מחסנים שהושכרו בנפרד לבעלי עסקים בסביבה וחניון תת־קרקעי משותף. מקומות החניה היו מחולקים לבעלי הנכסים והעסקים באופן לא שווה. לאחר קריסת הקומה השלישית של אולם האירועים, שצנח שתי קומות למטה, נותר הבניין ההרוס על תילו תקופה ממושכת, וכל העסקים השונים שפעלו בו הושבתו כמובן. חלקם העתיקו את פעילותם למקומות חלופיים, ובמקביל ניהלו תביעות מול חברות הביטוח והמדינה בנוגע לפיצוי עבור הנזק שנגרם לנכס שברשותם.
