"מאז 7 באוקטובר אנחנו רואים עלייה של כמעט 40% בפניות של נשים שורדות אלימות לעמותה", כך חושפת יעל אנגל ליצ'י, מנכ"לית עמותת 'מחדש' הירושלמית שהוקמה בשנת 2021 ומסייעת לנשים שמנסות להיחלץ ממעגל האלימות, "הצורך בליווי ותמיכה רק הולך וגדל, ואנחנו עושות כל שביכולתנו לתת מענה – למרות שהמשאבים מוגבלים. העבודה שלנו היום חשובה מתמיד".
"לא מכירים בי כפוסט-טראומטית"
"ההחלטה לקום ולעזוב לא באה ברגע אחד. זה היה מהלך ארוך של התפתחות, שבו למדתי לחזק את עצמי ולהאמין שאני טובה", מספרת עינת (שם בדוי כמו כל השמות בכתבה - א"ז), תושבת אזור ירושלים שנחלצה מזוגיות מתעללת. "אחרי כמה חודשים ושנים הפנמתי את המסר והתחלתי להרגיש את הזכות לחיות מחדש".
למרות ההחלטה האמיצה והקשיים שבאו עימה היא מצאה את עצמה לדבריה במאבק מול גופים שונים, "ביטוח לאומי לא מכיר בי כפוסט־טראומטית, ואני נאבקת מול הרווחה והסיוע המשפטי. העמותה של יעל היא חממה. הכול נעשה באהבה — מתלושי קנייה ותחפושות לילדים ועד סדנאות משקמות וירידי בגדים שמחזירים לנו את ההרגשה שאנחנו שוות. בשבילי, המלווה שלי היא כמו אמא. היא מחבקת, מסבירה, מכילה ותומכת בי בכל דרך אפשרית. החלום שלי הוא ללמוד תואר. זה ייתן לי אמונה בעצמי ודרך חדשה".
"ידעתי שאני חייבת לצאת"
הילה מספרת על מסע הישרדות מצמרר שהחל בתוך נישואים אלימים ונמשך גם אחריהם: "בזמן המאבק המשפטי הוא טען לאי־שפיות, ואני למדתי מחדש לשתות מכוס אחרי פציעה מדקירות בפנים. רגע לפני שנשברתי, הכרתי את יעל. היא הגיעה אליי הביתה ביום שישי בבוקר – וזו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שאני אצליח מחדש".
הסיוע מהעמותה, היא אומרת, היה קריטי, "העמותה מסייעת לי בתמיכה נפשית, כלכלית ומשפטית. מדוד שמש ומים חמים ועד אוכל במקרר - הם שם בשבילי ולילדים שלי בכל דבר".
הילה עדיין מתמודדת עם ההשלכות הכלכליות: "הוא ניסה לרצוח אותי, יומיים לפני כן רוקן את חסכונות הילדים והטיל עליי חובות עצומים. אני עדיין נלחמת בזה כל יום".
ולאחרות שחוות אלימות היא קוראת: "אם את מפחדת ומתכננת - אל תחכי לפעם הבאה. אין טיימינג נכון לצאת. הייתי שם, בכיתי וכאבתי כמוך. יש תקווה".
קראו גם:
"הרבה יותר קשה לחיות בפחד"
אצל נועה, היציאה מהאלימות הייתה רגע של שחרור עמוק: "רגע קסום של התרגשות ותקווה גדולה. רגע של אושר ושל התפרקות - התפרקות על כל הסבל שנגמר, שאפשר להשאיר מאחור ולקום לדרך חדשה מתוך אמונה שזה אפשרי".
אבל גם היום היא מתמודדת עם כאב מתמשך: "ניכור הורי מילדיי, ובעיקר מבני הבכור שלא ראיתי כבר שבע שנים. אני מנסה לשלוט בזה רגשית - לפעמים מצליחה, לפעמים לא. כלכלית אני לבד עם שני מתבגרים, עובדת לילות, שבתות וחגים וזה מאתגר מאוד. נכון, זה קשה אבל הרבה יותר קשה לחיות בפחד ובאלימות. מגיע לכן לחיות בשקט, בביטחון ובשלווה".
גם מורן מתארת את הרגע שבו יצאה מהמקלט לנשים כרגע מכונן של חופש, "זה היה רגע פשוט אבל מלא משמעות. כשיצאתי מהמקלט, הרגשתי לראשונה את האוויר החופשי. פחדתי, כן. אבל יחד עם הפחד הופיעה גם תקווה. להבין שאני יכולה ללכת ברחוב בראש מורם - זו הייתה תחושת ניצחון עצומה.
"המאבק היומיומי הוא מול מערכת שלא תמיד שומעת. האבא של הילדים עדיין מנסה לשלוט מרחוק. לא משלם מזונות, לא עומד בהחלטות. הילדים סובלים, ואני נאלצת להיות גם אמא וגם אבא. אבל אני נלחמת בשבילם, ובשביל השקט שלנו".
פערים במערכת הציבורית
לדברי אנגל ליצ'י הסיפורים של הנשים שבהם היא וחברות העמותה נתקלות בהם ממחישים את הפער בין הצורך האמיתי בשטח לבין היכולת של המדינה לספק מענה. בעוד רשויות הרווחה עסוקות במשברים לאומיים, נשים רבות נאלצות להתמודד לבדן. בעמותה מציינים כי יותר מ־85% מהנשים שהשתתפו בתוכניות השיקום שלהן הצליחו להשתלב מחדש בקהילה, בעבודה ובחיים עצמאיים. חלקן אף הפכו למנטוריות לנשים אחרות – מודל מעורר השראה של תקווה ועוצמה נשית.
"אנחנו רואות את הצורך האדיר בתמיכה, והמשאבים מוגבלים", היא אומרת. "לכן כל צעד קטן, כל תרומה וכל מתנדבת - יכולים לשנות חיים של ממש.
"במקביל לפעילות השוטפת התחלנו לקדם הרצאות משותפות עם אישה שורדת אלימות שמיועדות לארגונים, רשויות מקומיות, מוסדות חינוך וחברות עסקיות – והן מעוררות השראה ומודעות ציבורית לנושא. תרומה לעמותה יכולה להיות גם הזמנה להרצאה. כך אנחנו לא רק מגייסות משאבים לסייע לנשים נוספות אלא גם נוגעות בלבבות, משנות תודעה ופותחות דלת לעולם בטוח וצודק יותר עבור נשים".
