באוגוסט האחרון השתנו חייה של קיילא קצין בת ה-17 מרמות מן הקצה אל הקצה, אחרי שנפגעה קשה בעת שרכבה על קורקינט. "במעבר החצייה אישה דרסה אותי", היא מספרת השבוע לאחר שסיימה שיקום ממושך. "אני לא זוכרת את זה פשוט אמרו לי".
"חברה שלי התקשרה אליי ואמרה לי שיש ילדה שנפגעה בקורקינט", משחזרת חיה, אמה של קיילא. "ניסיתי להתקשר לבתי, כי זה היה בערך חצי שעה אחרי שהיא יצאה לעבודה, והיא לא ענתה לנו. ואז בעלי חיפש אותה ב-GPS שלו בטלפון, והוא ראה שהטלפון שלה בסוף הרחוב ושהיא עוד לא הגיעה לעבודה בקניון. נורא פחדנו ומיהרנו לסוף הרחוב. ראיתי שלולית דם ואת הקסדה של קיילא ומלא משטרה והבנתי שמשהו חמור קרה".
ההורים החרדים לשלום בתם מיהרו לשערי צדק, "לא ידענו אם היא בחיים או לא, ואלו היו רגעים מאוד לא פשוטים. ואז אמרו לנו שהיא בחיים, אבל שהיא במצב קשה והיא בניתוח. שאלתי האם היא בסכנת חיים? ואמרו לי שכן".
"סכנת חיים משמעותית"
"קיבלנו הודעה על נערה שמגיעה אלינו במצב קשה", שיחזר מנהל יחידת הטראומה בשערי צדק ד"ר אלון שורץ "אבל רק כאשר הגיעה הבנו עד כמה מצבה קשה. קיילא הגיעה עם חבלת ראש קשה ופגיעה רב מערכתית. ייצבנו את מצבה והיא החלה תהליך ארוך של ניתוחים רבים ופרוצדורות מרובות. היא הייתה בסכנת חיים משמעותית וחששנו לא פעם שלא תתאושש. אבל היא הוכיחה לכולנו שהיא חזקה".
"קיילא סבלה מחבלת ראש קשה שכללה פגיעה בכלי דם מוחיים", הוסיף ד"ר עידו פלדור, סגן מנהל המחלק לנוירוכירורגיה בשערי צדק שהיה אחד ממובילי הטיפול בנערה. "ידענו שתהליך הטיפול והשיקום שלה יהיה ארוך ומורכב בשל חומרת הפגיעה שעברה. הטיפול בה שילב מעורבות של צוותים רבים ממחלקות רבות שכולם ממש התגייסו. זה מה שסייע רבות להצלחת הטיפול ולכך שהיא השתחרה במצב תפקודי טוב וממשיכה בתהליך השיקום".
"הקסדה הצילה אותי"
"אני לא חושבת שהבנתי באמת עד הסוף מה הולך להיות", נזכרת חיה. "היא הגיעה באמת במצב אנוש, לא ידענו אם היא תתעורר, איך היא תתעורר, מה יהיה המצב. 5 שבועות היא הייתה בטיפול נמרץ. זה מצב שאף הורה לא חולם להיות בו. היחס ותמיכה שקיבלנו מצוות בית החולים עזר לנו לשרוד ולהמשיך לקוות למרות המצב הלא פשוט".
לאחרונה, לאחר שיקום ממושך ב'אלין', שוחררה קיילא לשיקום יום, "היא הייתה צריכה ללמוד הכל מחדש", אומרת אמה, "זה כמו לידה מחדש, לנשום מחדש, לאכול מחדש, ללכת, הכל לאט-לאט".
קיילא עצמה לא לא זוכרת כלום מתקופת האשפוז, אבל יש לה מסר לרוכבי הקורקינט: "תמיד תמיד שימו קסדה. זה הציל את החיים שלי. למרות הנזק בראש הקסדה הגנה לי על המוח. בלעדיה המצב היה אחר לגמרי".
קראו גם:
מכה על שניים
הסיפור הקשה של הסתיים למרבה המזל באופן חיובי, אלא שיש לא מעט כאלה בעיר. למלר"דים של שערי צדק לבדה הגיעו בשנה החולפת יותר מ-300 רוכבי קורקינט שסובלים מפציעות בדרגות שונות.
"לצערנו הסכנות ברכיבה על קורקינט הן רבות ומשמעותיות", אומר מנכ"ל עמותת אור ירוק, עו"ד יניב יעקב. "הסכנות מתחלקות לשניים: בראש ובראשונה הרוכבים עצמם, שלמעשה הרבה פעמים עולים על כלי שהוא לא יציב, כלי שיש לו גלגלים קטנים, אמור להגיע ל-25 קמ״ש ופעמים רבות מגיע למהירויות יותר גדולות. כלי שאין הבנה לחשיבות של קסדה, כי רואים את זה כמשהו שהוא על הדרך, וזה כלי שהרבה פעמים לרוכבים אין ניסיון ברכיבה עליו. לצערנו אנחנו אחרי זה פוגשים אותם בבתי חולים, במחלקות אורתופדיות, במחלקות פה ולסת, אנחנו בקשר עם רופאים שאומרים: המצב קשה, מגיעים מאות ואלפי נפגעים. הדבר השני הוא, שהולכי הרגל נפגעים הרבה פעמים מכלים שרוכבים על המדרכה, היכן שאסור להם להיות".
אתם מזהים עלייה במספר הנפגעים?
"כן, אנחנו רואים שתי מגמות. מגמה אחת, שנמשכת כבר לאורך שנים, זו עלייה רציפה במספר הנפגעים בתאונות במעורבות כלים חשמליים בכלל. במקביל, אנחנו מזהים עלייה בנפגעי הקורקינטים. כלומר, אם בעבר היה בעיקר אופניים חשמליים, אנחנו רואים לאחרונה שיש יותר ויותר קורקינטים, ואנחנו רואים בהתאמה גם עלייה במספר הנפגעים בתאונות עם כלים אלה.
"אחד הדברים שהכי מטרידים זה ההיפגעות דווקא של ילדים ובני נוער, כי הרכיבה מותרת רק מגיל 16", הוא מדגיש. "בפועל אנחנו רואים עשרות אם לא מאות נפגעים מדי שנה שלא היו אמורים בכלל להיות על הכלים האלו. ילדים מתחת לגיל 16 שפשוט רוכבים".
מה אפשר לעשות?
"הפתרון הכי אפקטיבי, אבל שגם לוקח הרבה כסף והרבה זמן, זה תשתיות. ברגע שיהיו שבילים ייעודיים לרוכבי אופניים, קורקינט עם כל הכלים הדו-גלגליים הללו, אנחנו נפריד בין הרוכבים לבין המכוניות. ככה אנחנו שומרים על הרוכבים עצמם וככה אנחנו מגינים על הולכי הרגל. הפתרון הנוסף הוא אכיפה. ברגע שתהיה אכיפה אפקטיבית, הרוכבים ירכבו איפה שהם צריכים, הם יחבשו קסדות ולא יהיו קורקינטים שמגיעים למהירויות של 60 ו-70 קמ״ש.
"המשטרה כבר אמרה שאין לה את המשאבים ואת הכוח אדם, ולכן מי שצריך לטפל בזה זה ברמה המקומית, ופה צריך שהרשויות יקחו יוזמה. הסמכויות בחוק נתונות לפקחים, אור ירוק הוביל למאבק ארוך טווח על זה", הוא מזכיר. "הדבר השלישי הוא חינוך. אם יהיה פה חינוך שמסביר את הסכנות, חינוך שבא ונותן את הכלים לרכיבה בטוחה למי שצריך ומותר לו לרכב - ככה נוביל שינוי ארוך טווח. רק שילוב של שלושת הגורמים הללו, כל אחד עם היתרונות והחסרונות והקשיים יכול להוביל לסביבה בטוחה".
לדברי יעקב, בעולם מושלם היינו מעדיפים שכולם ירכבו על אופניים רגילים. זה יותר בריא, זה פחות מזהם, וזה יותר בטיחותי, "אבל אנחנו חיים בהבנה שכרגע המדינה קיבלה החלטה שהכלים הללו פה, אז גם צריך גם לתת את הביטחון להולכי הרגל ולרוכבים עצמם. אי אפשר להכניס כלי ולהגיד יש תאונות".
בעירייה מתכוננים לאכוף
כפי שנחשף כאן לפני מספר חודשים, בעיריית ירושלים מקדמים תוכנית רחבה לפיתוח והרחבת שבילי האופניים ברחבי העיר, במטרה לשפר את הבטיחות ולהקל על תנועת הרוכבים והולכי הרגל. עד סוף שנת 2025 יושלמו כ-120 ק"מ של שבילי אופניים, במקום 90 ק"מ שישנם היום ומגמה זו צפויה להתרחב.
בנוסף, מתקיים בבתי הספר ובמסגרות שונות חינוך לזהירות בדרכים. אלא שבצד הקריטי של האכיפה ירושלים עדיין נמצאת הרבה מאחור לעומת ערים כמו תל אביב. למעשה גם בכיכר ספרא מודים כי מפקחי אגף האכיפה והשיטור העירוני טרם הוכשרו לביצוע פיקוח ואכיפת רוכבי קורקינטיים חשמליים. "בימים האחרונים הוכן מערך הדרכה בנושא", נמסר מהעירייה, "ובקרוב עתידים לצאת מפקחי אגף האכיפה והשיטור העירוני לקורס שבסיומו יוכשרו ויוסמכו כדין לביצוע אכיפה. העירייה קוראת לכלל הרוכבים לנהוג בהתאם לדרישות החוק, אשר נועד לשמור על בטיחותם ועל בטיחות כלל משתמשי הדרך".
