הרבה לפני אירועי ה־7.10 הסתכלו רוני נגר - במקור מתנחלת מקרית ארבע שחיה כיום בדרום, ועמית ארז - שמאלני ממרכז הארץ, על הקרע בין הציבורים השונים במדינה וחשבו מה יקרה אם האויבים שמקיפים אותנו ינסו לנצל את זה. את המחשבות והתרחישים הם תרגמו להצגה בתיאטרון 'פסיק' הירושלמי בשם 'איבדנו את זה', בבימויה של נעמה הורביץ, שבה הם גם משחקים.
ואז התרחש הטבח הנורא בדרום, שבו נפל גם אחיו של עמית, אופיר ארז ז"ל, חבר כיתת הכוננות של קיבוץ סופה, שיצא להילחם במחבלים ולהגן על תושבים ונהרג. "התחלנו לעבוד על ההצגה הרבה לפני הטבח", מספר ארז. "ועכשיו יותר מתמיד אני מרגיש כמו בהצגה שאו שנהיה תלויים זה בזה או שנהיה תלויים זה לצד זה".
מריבות בחזרות
המפגש בין השניים התרחש על רקע אובדן שחוו שניהם. "יש לי אח שניסה לשים קץ לחייו", מספרת נגר. "אחרי מספר חודשים שהוא היה בתהליכי שיקום היה אמור להיות לו ניתוח מאוד מורכב בארה"ב. באחד מימי שישי הוא התקשר לכולנו, דיבר ואיחל לנו שבת שלום. הוא אמר לנו שאחרי הניתוח הוא יעבור מקום מקום, בית ספר בית ספר, ויגיד לכולם: 'תקשיבו טוב, כמה נמוך שאתם יכולים לרדת - לא ליפול! תמיד יש עוד תקווה. אני מכיר את זה. הייתי במיץ של הזבל'. ואז הוא הלך לישון ולא קם".
במשך שבע שנים המסר שאחיה לא הספיק להעביר הדהד אצל נגר והיא הרגישה שליחות להשמיע את הקול הזה שלו. בלימודיה באוניברסיטת תל אביב פגשה את ארז, מחזאי ושחקן גם הוא, שסיפר שגם במשפחה שלו היו ניסיונות מורכבים של התאבדויות.
"דיברנו המון על אובדנות, גם שלנו כחברה, שבאיזשהו מקום אנחנו לא מצליחים לגשר על הפער, ואז או שנהיה תלויים אחד בשני או שנהיה תלויים אחד ליד השני", מספרת נגר. "דיברנו על זה המון והכל עלה על הכתב".
סמסטר א' עבר מאוד מוצלח אבל בסמסטר ב', כשבמקביל התחילו ההפגנות בקפלן, כל חזרה היתה מתפוצצת. "רבנו המון, עמית ואני, וגם את זה העלינו על הכתב. זו היתה סיטואציה מורכבת. מצד אחד אנחנו מאוד רבים ואין מצב שאנחנו מתעלמים ממה שקורה כאן והכאב הוא גדול, ומצד שני ברור לנו שאם נמשיך להאשים אחד את השני אויבינו יקומו עלינו לכלותנו. זה מתוך ההצגה", מצטטת רוני, "וזה מה שקרה".
המחזה של השניים היה אמור לעלות שבוע אחרי סוכות במסגרת פסטיבל 'מעגלים' של התיאטרון, אלא שאז אירעה התקיפה של מחבלי חמאס וכל מה שבא בעקבותיה.
"התברר שאח של עמית נהרג, וקודם לכן אמא שלי נפטרה מגידול בראש", מספרת נגר. "בזמן המתקפה עמית היה בכלל בחו"ל. שלחתי לו הודעה 'מה נסגר איתנו'. זה ממש כמו שכתבנו".
"אח שלי נתן המון למדינה, היה קצין, היה בכיתת כוננות", מספר ארז. "האהבה לארץ עברה אצלו דרך הרגליים. הוא הדריך טיולים בהר הנגב. הנתינה שלי היא דרך התיאטרון. חשוב לי שנדבר אחד עם השני, שנעזור, שיהיה לנו עתיד פה.
"עם כל הקושי על מה שקרה העבודה על ההצגה הקלה עליי את ההתמודדות. אני מרגיש שאני עושה משהו למען העתיד של המדינה שלנו".
קראו גם:
נגר: "בתוך הסרט ההזוי הזה אנחנו מנסים למצוא את היחד ואת המחבר. למרות חוסר ההסכמה, אנחנו צריכים לדעת, להבין ולהאמין שאנחנו לא יכולים אחד בלי השני, כי יש לנו כפרטים וכאומה משהו הרבה יותר גדול להביא לעולם. יש לנו רק אחד את השני, ואם לא נדע להכיל זה את זה אז אנחנו נתרסק. גם זה מתוך ההצגה".
מחזמר על הבבא סאלי
"כבר כמה שנים אנחנו חוזים את ההתפוררות הזו בחברה. לא צריך להיות גאון גדול להבין את זה", אומר מנהל הפסטיבל אסי שמעוני. "הרבה לפני מה שקרה בשבעה באוקטובר הגינו פסטיבל שכל הרעיון שלו היה לייצר שיח חיובי. לצערנו קרה מה שקרה והפסטיבל נדחה, אבל עכשיו הוחלט לקיים אותו".
לדברי שמעוני, בפסטיבל שייפתח ביום שני הקרוב (18.12) בבית מזיא, תעלה גם הצגה שכתב תלמיד למשחק שחלה בסרטן הלבלב וכתב על בחירות בחיים. "זו הצגה מדהימה שחציה דיאלוג וחציה מונולוג והמחלה בכלל לא אישיו".
בנוסף יעלה בו מחזמר מוזיקלי מיוחד על חייו של הבבא סאלי, בשיתוף פעולה עם שלמה בר, שיספר את סיפורו של רבי ישראל אבוחצירא, שהציל את קהילתו שסבלה מאנטישמיות ומסכנת הכחדה באזור תאפילאלת במרוקו.
