עצוב: אריה מרגליות, הבעלים המיתולוגיים של חנות הצעצועים 'צעצועי רוזנפלד' שעל רחוב יפו, נפטר ביום ראשון בערב ממחלה קשה. מרגליות ז"ל נפטר בגיל 67 והותיר אחריו אישה, שישה ילדים ו-13 נכדים. ילדיו מבטיחים שלמרות החיסרון המוחשי והכואב של אביהם, הם ימשיכו להפעיל את העסק הוותיק למען ילדי העיר.
"חמי היה איש של אהבה ושמחה, הוא השפיע על כל כך הרבה אנשים שבכלל לא היה לנו מושג", סיפרה הדס גלנץ-מרגליות, כלתו ל-mynet ירושלים, "למרות שידענו שהוא הרבה יותר ממה שאנחנו יודעים, אנחנו מופתעים לגלות את האישיות שנחשפת בפנינו במהלך השבעה. הגיע לנחם אותנו מישהו שאמר שהוא מכיר את אריה כבר 50 שנה. יש לו עסק של אוכל מוכן בפלמ"ח, והוא סיפר שכבר 50 שנה אריה לוקח ממנו אוכל ומחלק לנזקקים.
"אנחנו במשפחה המצומצמת וגם המורחבת יודעים שהייתה לו טביעת עין מאוד טובה. הוא היה יודע לזהות מה כל אחד מבני המשפחה צריך ותמיד ידע גם להגיע בעדינות ולספק לך אותו מבלי שתרגיש נזקק. הוא גם תמיד היה מגנט לילדים שהיו מעריצים אותו, הכל בגלל האהבה הפשוטה שהייתה לו כלפי כל אדם".
"ההיכרות של אמא ואבא שלי הייתה מאוד מיוחדת", סיפרה בתו, מוריה בזק ל-mynet ירושלים, "אמא שלי טיפלה בדוד שלי שהיה אפילפטי ובאבא שלה שהיה משותק. היא הייתה צעירה והייתה זקוקה לעזרה, אז אבא שלי הגיע כדי לעבוד אצלה ולעזור לה לטפל בהם. ככה הם הכירו ואחרי כמה שנים התחתנו. אחרי החתונה הם עברו לגור בבית של סבא שלי כדי להמשיך לעזור לו, וככה אבא שלי גם נכנס לעבוד בחנות הצעצועים שסבא שלי הקים בשנות ה-30, ופעלה עד היום בניהולו של אבא. אפשר להגיד שההיכרות של ההורים שלי הייתה מבוססת על חסד, שמאוד אפיין את אבא שלי".
"הוא היה 'מלך' של הרחוב"
בתו מוריה בזק סיפרה על מעשי החסד של אביה: "הוא הבחין בכל אדם ובחסר לו, זו פשוט הייתה אישיות בגודל אחר. מגיעים אלינו כל מיני אנשים שאבא ליקט אותם במהלך השנים דרך חסד שהוא עשה איתם. מישהי סיפרה שאמא שלה הייתה מאושפזת בבית החולים הצרפתי בעיר וכשהוא שמע את זה, הוא החל לקפוץ לבקר אותה. פשוט באמצע העבודה הוא היה לוקח הפסקה קטנה ועושה לאישה ביקור חולים למרות שהכיר רק את הבת שלה. הוא כזה שתמיד היה נותן את כולו למען האחר, הייתה לו רגישות לכל אדם. הוא ראה את עצמו כשליח לעשות טוב בעולם, וכשהוא הגיע לרחוב יפו, הוא היה כמו ה'מלך' של הרחוב – כולם אמרו לו שלום, כולם הכירו אותו. בזמן שהוא היה חולה, האחיות שלי החזיקו את החנות והן סיפרו שכל לקוח שנכנס היה שואל מה שלומו ואיך הוא מרגיש.
"האור שלו זרח בכל אדם, והרגישו שהוא חסר. כל מיני אנשים עברו בחנות – ילדים ומבוגרים, אפילו קשישים והיה לו לב לכולם. יום אחד הוא שמע שיש איזה ארון למסירה בשכונת גילה בירושלים. הוא אמר שהוא מכיר מישהו שצריך את הארון הזה. הוא נסע עד לשם, השיג עגלה, העמיס את הארון על האוטו ונסע את כל כל הארץ לצפת בפקקים כדי להביא את הארון הזה למי שהיה צריך את הארון.
"אבא שלי אף פעם לא היה חולה, כל בוקר היה קם כמו פנתר, יוצא להתפלל ולעבוד. בחודשים האחרונים, כשהיה חולה וחלש כל כך, היה קשה לו לקבל את עצמו במצב הזה, אבל הוא קיבל אותו בהכנעה ובאמונה. כששאלתי אותו אם הוא מפחד מהמחלה הוא אמר שלא, שאלוקים איתו ולכן הוא לא מפחד מזה.
עוד בחדשות:
מרגליות היה חולה מאוד בשבוע האחרון והמשפחה ידעה לאן זה מוביל: "ראינו את הגוף הולך ונחלש יותר ויותר, עד הרגע האחרון הוא ניסה להחזיק מעמד וגרם לנו להרגיש שהוא איתנו. ביום של הלוויה ירד המון גשם אחרי שחיכינו לו כל כך הרבה והוא לא הגיע. וגם כאן היה חסד – בדיוק שהיינו צריכים לצאת לקבור אותו, יצאה השמש. כשסיימנו עם הקבורה, הגשם חזר. הרגשנו שיש כאן איזו יד נעלמה שמכווינה את הדברים כדי שזה לא יהיה לנו לטרחה מיותרת".
ידיעות ירושלים נוספות
