היכונו לטלטלה לאומית ובין־לאומית: חברי כנסת מהליכוד, ובהם ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, מקדמים בימים אלה את 'הצעת חוק ירושלים ובנותיה', שתספח לבירה יישובים יהודיים מיו"ש ותוציא מתחום האחריות הישירה של העירייה עשרות אלפי תושבים ערבים.
על פי היוזמה, שמקדם ח"כ ישראל כץ, תחום השיפוט של ירושלים יורחב ויכלול גם את הרשויות המקומיות ביתר עילית, מעלה אדומים, גבעת זאב, אפרת וגוש עציון. צעד כזה אמור להגדיל את אוכלוסיית הבירה בכ־155 אלף תושבים.
עוד בחדשות:
לדברי ח"כ כץ, "בשנים האחרונות, על רקע התפתחויות דמוגרפיות, תרבותיות, סוציאליות ומדיניות, נחלש מעמדה של ירושלים כעיר החשובה והמובילה בישראל והחלה נטישה של אוכלוסייה חזקה ומובילה לעבר ערי השפלה". לטענתו, באמצעות סיפוח של חמישה יישובים מיו"ש "תתווסף לירושלים אוכלוסייה שתאפשר לשמור על איזון דמוגרפי, וייתווספו שטחים רבים שיאפשרו תוספת בנייה למגורים, מסחר ותיירות תוך שמירה על ריאות ירוקות".
כדי למנוע התנגדות מצד עובדי הרשויות המקומיות שיסופחו, שעלולים לאבד את פרנסתם, יש גם הבטחה "ליישובים שיצורפו לירושלים תישמר אוטונומיה מוניציפלית מסוימת, שכן הם ייחשבו לעיריות־בת של ירושלים, ושר הפנים יקבע את חלוקת הסמכויות בין עיריית ירושלים ובין עיריות הבת".
הצעת החוק, שהסיכוי שלה לעבור בכנסת הנוכחית קטן במיוחד, כוללת גם ניתוק שלושה יישובים ערביים מתחום האחריות הישירה של עיריית ירושלים. מדובר במחנה שועפאט, כפר עקב וענאתא, שבהם מתגוררים בסך הכל כ־73 אלף תושבים. גורם בליכוד הסביר השבוע כי אין מדובר ב'חלוקת ירושלים' אלא בהפיכה של היישובים הערביים למועצה אזורית, שגם היא תיחשב לעיריית־בת של הבירה.
לדברי חבר המועצה יוסף שפייזר ('התעוררות'), אשר שותף למאמצים לקדם את הצעת החוק: "במטרה להסדיר את הכאוס השורר בשכונות אלה ולהגביר את המשילות, יש היגיון להקים באזורים הללו מינהלות ייעודיות. בצורה זו תחיל המדינה ריבונות בפועל, ולצערי זה לא המצב כיום בשטח".
השינוי הדמוגרפי
עד מלחמת העצמאות ב־1948 התגוררו בעיר כ־165,000 תושבים, מהם כ־100,000 יהודים וכ־65,000 ערבים. בתום הקרבות מול הירדנים נותר במערב העיר רוב יהודי מוחלט, והממשלה גם מיהרה לשכן בבירה עולים חדשים, בניסיון להגדיל את מספר התושבים ולחזק את האחיזה בשטח. ב־1967, כשבועיים בלבד לאחר תום מלחמת ששת הימים, הממשלה מחליטה לספח את מזרח העיר. בתום מפקד התברר כי בעיר המאוחדת מתגוררים 266,300 תושבים, שמתוכם 26% ערבים.
ב־1980 התברר כי 28% מתושבי הבירה הם ערבים, ולקראת סוף שנות ה־90 הממשלה גילתה כי נוצר שינוי משמעותי במאזן הדמוגרפי. הדבר קרה כתוצאה משילוב בין עזיבה של חילונים, גידול טבעי גבוה במגזר הערבי ונישואים בין פלסטינים מיהודה ושומרון לתושבים ממזרח העיר.
ב־1998 החליטה הממשלה להרחיב את תחום השיפוט של ירושלים ולצרף אליה שטחים נוספים כדי להגדיל את מספר התושבים היהודים. בפועל, ההחלטה הזאת לא בוצעה מעולם וכל הצעות החוק והיוזמות בנושא יצרו מהומה פוליטית, ולעיתים גם ביקורת בין־לאומית. אבל אפילו ממשלות הליכוד לא הצליחו לממש את ההחלטה.
ב־2000 הציג נשיא ארה"ב דאז ביל קלינטון מתווה שלום בין ישראל לרשות הפלסטינית. בין השאר הוצע לישראל להיפרד מכפר עקב, שועפאט, בית חנינא וצור באהר, דבר שהיה משנה את המאזן ל־83% יהודים מול 17% ערבים. גם נטען כי ויתור על 'המעגל הפנימי של השכונות הערביות' יעלה את שיעור היהודים ל־88%. כמו כן הוצע לספח לירושלים את מעלה אדומים וגבעת זאב, אך היוזמ
ה כשלה, אף שבאותה שנה דחה בג"ץ דחה עתירה של החברה להגנת הטבע נגד היוזמה לצרף יישובים ושטחים לבירה.
ב־2003 הציע משרד הפנים לספח את אורה, עמינדב ובית זית, בתנאי שתהיה הסכמה של התושבים, וב־2008 הועלתה הצעת חוק לסיפוח מעלה אדומים - שתי היוזמות כשלו.
ב־2017 ח"כ יואב קיש ('הליכוד'), המכהן גם כיו"ר שדולת ארץ־ישראל בכנסת, העלה לראשונה את 'הצעת חוק ירושלים ובנותיה', אך לא הצליח להשיג רוב בכנסת.
ב־2018 התברר כי הדמוגרפיה עושה את שלה - מתוך 919,400 תושבים בבירה, כ־62% היו יהודים ו־38% ערבים. בתגובה ניסתה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, ללא הצלחה, לגרוע מתחומי המועצה האזורית מטה יהודה את אורה, עמינדב, בית זית וקיבוץ רמת רחל ולספח את היישובים האלה לירושלים ובית שמש. ב־2020 העלה ח"כ קיש פעם נוספת לסדר את 'הצעת חוק ירושלים ובנותיה', ושוב - החוק לא זכה לאישור של הכנסת.
המחאה שבדרך
לקראת יום ירושלים 2022 התברר כי בבירה גרים 965,100 תושבים, ולמרות הריבוי הטבעי הגבוה של האוכלוסייה החרדית, שיעור היהודים לא השתנה. לכן ח"כ כץ החליט לקדם מחדש את 'הצעת חוק ירושלים ובנותיה', שכוללת סיפוח של גבעת זאב, גוש עציון, אפרת, ביתר עילית ומעלה אדומים. דיון מוקדם בהצעת החוק התקיים ב־17 בינואר וגם ב־11 במאי.
אף שהסיכוי של החוק לעבור נמוך, מספר ארגונים כבר מביעים מחאה נגד היוזמה. מנהלת המחלקה לפיתוח מדיניות בעמותת 'עיר עמים', עו"ד אשרת מימון: "בניגוד למינוח שבו משתמשים מנסחי הצעת החוק, משמעותם של מהלכי ההרחבה וההפרדה החד־צדדיים המוצעים בה חורגת בהרבה מההיבט 'המוניציפלי'. מדובר במהלך ראשון מאז סיפוח ירושלים המזרחית ב־1967 לסיפוח דה פקטו של שטחים מהגדה המערבית לישראל, ובמקביל בעקירה מסיבית של תושבים פלסטינים מירושלים. מהלכים אלה סותרים את החוק הבינלאומי ואת החלטות מועצת הביטחון של האו"ם, כולל החלטה 2334, שהתקבלה בדצמבר 2016. יש להם השלכות הומניטריות ואורבניות קשות על חיי הפלסטינים, והם מיועדים באופן מוצהר להוות מכשול קריטי לפתרון שתי המדינות ולעתיד מוסכם".
