עשרות אלפי רצים ישתתפו ביום שישי הקרוב במרתון WINNER ירושלים 2025, ויצבעו את העיר בצבעים ססגוניים וברוח ספורטיבית במיוחד. מי שעל פניו תחלוף קבוצה גדולה של רצים, עם חולצות של המרכז הרפואי הדסה, חלקם עטויים בתחבושות, מוזמן לעצור לרגע ולהצדיע.
מדובר בגיבורים - אזרחים, חיילים ואנשי כוחות הביטחון, חלקם פצועי מלחמת "חרבות ברזל" וחלקם נפגעו בנסיבות אזרחיות, שמטופלים במרכז השיקום ע"ש גנדל בהדסה הר הצופים. בחודשים האחרונים, בין טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, שחייה או טיפול רגשי, התאמנו כולם עם אנשי הצוות המטפלים בהם, לקראת המקצה בו הם משתתפים.
מישהו לרוץ איתו
מי שהגתה את המיזם, שנקרא "מישהו לרוץ איתו" (וזכה לברכת הדרך של הסופר דוד גרוסמן שכתב ספר בשם זה) היא אילה הרסט, פיזיותרפיסטית במרכז השיקום. "כשחשבתי על היוזמה, היו לי כמה מטרות", היא מספרת. "רציתי שהמטופלים יציבו לעצמם יעד שיקומי גבוה, דבר שמאוד עוזר להתקדם בתהליך. המטרה השנייה הייתה למנוע ממשוקמים שמשתחררים מתקופת האשפוז והטיפולים את הריק שנוצר, את החלל שפתאום צף אחרי תקופה כל כך אינטנסיבית של פעילות וליווי של הצוות שלנו. כשמכניסים אתגר לתקופת ההסתגלות הזו, יש עניין ועיסוק מרכזי, היום מתמלא בפעילות ותחושת המסוגלות עולה.
"לבסוף, רציתי ליצור לנו המטפלים רגע אחד של חגיגה עם המשוקמים שלנו. אנחנו עוברים איתם תהליך מאוד ארוך, שכולל עליות ומורדות ותסכול והצלחות מדהימות – אז הנה ההזדמנות לעצור ולשמוח בהישגים של כל אחד בפני עצמו אבל גם שלנו כצוות, בהישג משותף של מערך הפיזיותרפיה ושל שאר בעלי התפקידים בשיקום שמלווים את החבר'ה האלו חודשים ארוכים".
השמועה על הקמת הקבוצה עשתה לה כנפיים בין קומות האשפוז ומתחמי הטיפולים במרכז השיקום המתקדם, שאת בנייתו זירזו בהדסה עם פרוץ המלחמה לאחר שהדבר הוגדר כיעד לאומי. מאז פתיחתו בינואר 2024 טופלו מאות פצועים במרכז.
"ההיענות היתה מרשימה", מספרת הרסט. "לקבוצת הדסה הצטרפו לא פחות מ-100 אנשים, מחציתם מטפלים ומחציתם משוקמים, בהם הרבה חיילים שנפגעו במלחמה ועברו כאן דרך מדהימה - ממצב של פגיעות קשות בכל הגוף, עד להחלמה הדרגתית ושיפור היכולות הפיזיות והרגשיות שלהם. יחד איתם ירוצו איתנו מטופלים ששוקמו בשנים האחרונות".
איך משלבים שיקום ואימון, שניהם מפרכים?
"אנחנו מתאמנים בריצה במהלך טיפולי השיקום. לכל אחד יש תוכנית אישית שמותאמת ליכולותיו באמצעות אפליקציה ייעודית ואנחנו שולחות להם בקבוצת הווטאסאפ המשותפת תרגילים והנחיות לאימונים. יש משוקמים שמתאמנים עם אחד מאנשי הצוות שלנו מחוץ לשעות הטיפולים בריצה בשטח בחוץ וזה מדהים, חלק גם ירוצו את המרתון עם המטפלים שלהם. אז לא כולם ממש רצים, חלק ילכו את המסלול, חלק ירוצו 5 ק"מ וחלק 10 ק"מ בקצב ממש טוב. כל משתתף הוא עולם ומלואו ויש לו סיפור אישי מדהים. זה מאוד מרגש את הצוות".
"להשתפר כל הזמן"
רס"ל י', סמל צוות ביחידה הרב ממדית ותושב ירושלים, נפגע באורח קשה מכדורי מחבלים. במהלך חודשי השיקום שלו בהדסה הר הצופים, שמע מהפיזיותרפיסטית שלו על קבוצת הריצה שתייצג את השיקום במרתון והחליט להצטרף. "הצוות פה דוחף להשתפר כל הזמן, צוות מדהים בכל אספקט שדורש ממני עצמאות ולעשות כל מה שאני יכול כדי להתקדם. בזכותם אני אוכל לרוץ", הוא מספר.
בדצמבר האחרון, הצוות של י' יצא למשימה בג'בליה במהלכה זיהה רחפן קבוצת מחבלים חמושים בקרבתם. "התחלנו לסגור על המבנים שבהם הם התחבאו ובאיזשהו שלב נתקלנו במחבלים. תוך כדי הפעולה היה ירי שבוצע קומה מתחתיי. הבנתי שהוד שרייבמן ז"ל, המ"פ שלנו, נפצע וניסיתי לתפוס פיקוד ולבצע חילוץ שלו. כשיצאתי מהמחסה מחבל הפתיע אותי וירה בי. נפגעתי משני כדורים ביד ימין וכדור נוסף ביד שמאל. תוך כדי האירוע הצוות שלי חיסל את המחבל, ממש זרק רימונים מעליי כדי להגיע אליו. אלו היו דקות ארוכות, בהן עלתה גם מחשבה האם אצליח לשרוד בכלל את מה שקורה פה. אבל אז הם הצליחו להגיע אלי ולטפל בי. כשראיתי את הפציעה הבנתי את רמת החומרה וחששתי שאאבד את היד".
אחרי חודש בבית חולים, במהלכו עבר ניתוח מורכב, החל י' שיקום בהר הצופים ומאז לדבריו הוא חש בשיפור מתמיד. "כשהפיזיותרפיסטית שלי הציעה להצטרף למרתון ואמרה שאני בהחלט יכול לרוץ זו היתה מבחינתי אחלה מטרה לשאוף אליה. למרות שעברתי ניתוח שעירב גם את הרגל, אני מתאמן כאן כל יום עם הצוות, גם בריצה, ובהדרגה מרגיש שאני מתחזק. זה צעד סמלי בשבילי, שלב מאתגר ומשמעותי בשיקום ובחזרה שלי לעצמי. את הריצה שלי אני מקדיש להוד, זכרו לברכה, ולצוות שלי שלחם איתי כתף אל כתף ועדיין נמצא בשטח, מתאמן ועובד קשה מאוד".
"כשפקחתי עיניים המבנה בער"
גם סמל יהודה, לוחם בסיירת הנח"ל, מתאמן בשבועות האחרונים ביתר שאת לקראת המרתון, אליו הצטרף לאחר מספר חודשי שיקום במרכז ע"ש גנדל. יהודה שמתגורר בנחלאות בירושלים, התנסה לפני הפציעה הקשה בעזה בריצת מרתון וכעת - בעזרת אימונים יומיומיים עם צוות השיקום, ולאחר שקודם חזר ללכת בזכות טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, החליט לשוב לריצה.
"בינואר האחרון הצוות שלי ביצע פעילות מבצעית בבית חאנון, והיינו במהלך תקיפה באזור", הוא משחזר. "באמצע פשיטה עברנו בבית שצוות אחר כבש לפנינו. בקיר שבבית הייתה מוסלקת מצלמה וברגע שהיא זיהתה אותנו הופעל מטען רב עוצמה. את רגע הפיצוץ אני לא זוכר כי איבדתי הכרה, אבל כמה רגעים אחר כך, כשפתחתי עיניים וכל המבנה בער באש. החבר שהיה לידי ברגעי הפיצוץ התעורר כמה שניות לפני והתחיל למשוך אותי מהאש שהגיעה לי לרגל. החברים לצוות פינו אותי ברכב לבית החולים ברזילי, משם הועברתי להדסה עין כרם לטיפול ביחידת הכוויות שבמחלקה לכירורגיה פלסטית, שם טיפלו בהטריה בכויות בגוף וברגל. אחרי הטיפול בעין כרם הועברתי לשיקום בהר הצופים. השיקום שלי הולך ממש טוב, התקדמתי המון וזה בזכות אנשים מקצועיים שיודעים לדרבן אותך, להראות לך שאתה יכול ומסוגל להצליח ולהתקדם.
"עבורי האשפוז פה היה חשוב ומועיל מאוד כי כשיש מסביבך הרבה אנשים שעברו דברים דומים, נוצרה פה חברות טובה ומגובשת, ואנחנו עדיין בקשר בקבוצת ווטסאפ. היום אני מגיע לשיקום ומתאמן למרתון עם הפזיותרפיסטית שלי בריצה. כשהציעו לי להצטרף לקבוצה התלבטתי אבל היא דירבנה אותי מאוד לעשות את זה. עד לא מזמן היה לי קשה ללכת בעקבות הפציעה והיום ההליכה הרבה הרבה יותר טובה, עכשיו חשוב לי להוכיח לעצמי שאצליח לרוץ".
אולי יעניין אתכם:
להסתכל לצלף בעיניים
סא"ל במיל' אסף אילן, מפקד גדוד שריון 363, מקווה מאוד להשתחרר ממשימותיו בעזה ולהספיק להגיע למרתון ירושלים, בו ירוץ כחלק מקבוצת השיקום בהדסה. סא"ל אילן נפצע באורח קשה בינואר 2023, כשהגדוד שלו היה עמוק בלחימה ברצועת עזה. מאז הספיק איש המילואים הנמרץ לעבור ניתוח מורכב בזרועו על ידי פרופ' יורם וייל, ראש יחידת טראומה אורתופדית בהדסה ופרופ' שי לוריא, מנהל היחידה לכירורגיה של היד בהדסה, ולעבור שיקום ממושך במרכז.
"במהלך משימה בחאן יונס לאיתור פירים עם הגדוד שלי, ירדתי מהטנק כצעד שגרתי לבחינת השטח ואז קיבלתי כדור מצלף שנכנס לי למרפק. מיד הבנתי שהפציעה משמעותית והוצאתי חוסם עורקים. החיילים שמו לי אותו כשאני בהכרה מלאה".
סא"ל אילן, בן 43, נשוי ואב לילדים המתגורר עם משפחתו בירושלים, המשיך לנהל את הקרב ולתת פקודות וכשהגיע הרגע לפנות אותו סירב לשכב על אלונקה. "צעדתי ברגל לכיוון הטנק שפינה אותי, היה לי חשוב שהחיילים שלי יראו אותי מתפנה על שתי הרגליים, ולשדר להם ביטחון. משם הדרך לעין כרם ולניתוח משמעותי מאוד ביד הייתה קצרה ואז התחלתי את הדרך הארוכה בשיקום, עם צוות מקצועי מהשורה הראשונה. די מהר התחלתי לראות תוצאות לעבודה הקשה והבנתי שהם יודעים טוב מאוד לשקם גוף ורוח".
גם בחודשים האחרונים נמצא המג"ד במשימות עם הגדוד ומשלב את המילואים עם חייו האישיים ללא הפוגה ועוד נכונו לו פרוצדורות רפואיות בהדסה. "אני מתאמן לקראת ריצה של 10 ק"מ, זו לא הפעם הראשונה שארוץ מרחק שכזה. יש לי הכרת תודה משמעותית לצוות בהדסה שניתח אותי, ולצוות שטיפל בי בשיקום וקידם אותי כל יום לעוד הישג ועוד יכולות. אני רץ עם קבוצת הדסה בגאווה".
