אחרי מעל 30 שנים: מפעל שיקום לעיוורים נמצא בשכונת גבעת שאול בירושלים בבית הדפוס במרכז ספיר, ייסגר בסוף חודש מרץ, כך נודע ל-mynet ירושלים.
המפעל לשיקום עיוורים נמצא במרכז ספיר ומנוהל על ידי עמותת גשר. במפעל מכינים העיוורים חבילות שי של ממתקים, מכניסים ברגים לקופסאות קטנות, מכניסים ספרים בשקיות, אורזים משלוחי מנות כורכים ספרים ועוד.
פנחס אסולין, 73, עיוור שעובד אמר ל-mynet ירושלים: "המשמעות שלא יהיה לנו לאן ללכת ונישאר בבתים. יש גם מבוגרים וצעירים, ערבים שפשוט לא יהיה להם לאן ללכת. אנחנו כעיוורים נאלץ להישאר בבית ללא שום עיסוק, מה שעלול לפגוע בנפש שלנו בעצמאות שלנו, ולא תהיה לנו שום סיבה לקום בבוקר. אנחנו מגיעים למפעל למשך שלוש-ארבע שעות".
דוד בובליל (57) שעובד גם הוא במפעל הוסיף: "אם המקום ייסגר זה יגרום לי באופן אישי לעוול גדול כי מקומות אחרים לא יקבלו אותי בגלל שאני עיוור ומוגבל. המפעל הזה מוגדר כעשרות עיוורים וכבדי ראייה. אנחנו מבקשים ומתחננים משר הרווחה שיבטל את הגזירה מעלינו שהיא גזר דין מוות שגזרו עלינו ויסגרו לנו את המפעל ולא יהיה לנו מה לעשות, לא חברה, תקשורת עבודה אנחנו נהיה מנותקים ולא השמחת חיים שהיה נותן לנו המפעל הזה. אנחנו מבקשים לבטל את הגזירה שגזרו עלינו".
"קיבלנו את הידיעה קשה מאוד", סיפר דוד בובליל למיינט ירושלים. "זו גזירה שגזרו עלינו משרד הרווחה וכל הנוגעים בדבר. היו פה שניים שאמרו 'מה שאתם היפלתם עלינו עכשיו, ניתקתם לנו את החמצן שלנו ומפה אנחנו הולכים לגמור את החיים שלנו בבית'. אני הזדעזעתי מזה. אחרים אמרו 'לא מספיק שיש לנו צרות, אתם באים וגוזרים עלינו גזירה כזו? זה עוול'.
עוד בחדשות:
בובליל, בן 57 מקריית משה, נשוי פלוס 3 ועוד 8 נכדים, נולד עם בעיה בראיה. את אגודת ששת הוא הכיר עוד בהיותו ילד. בשל סיבוך בראיה הוא נאלץ לנתח את עינו ולפני 12 שנים התעוור. "היתה לי גלאוקומה והתפתחה לי אסטמה. כל התרופות של הגלאוקומה והאסטמה הגבירו לי את רמת הלחץ בעיניים, הייתי מורדם ומונשם והיו לי התקפים. ואז הגעתי לפרופסור שהבטיח לי גדולות. עין אחת היתה טובה, העין השמאלית פחות ראתה והוא החליט לעשות את הניתוח בעין הטובה. הוא פיצץ את העין והיא הלכה והדרדרה, עברתי שישה ניתוחים עד שבסוף עקרו לי את העין כי לא יכולתי יותר לסבול. חשבתי שעדיף שהעין תלך מאשר המוח. בעין שמאל אני רואה עכשיו טיפה אור והיא גם במצב של קריסה. אני הולך עם מקל הליכה".
במכתב שנשלח מוועד העיוורים במפעל לשר הרווחה, יעקב מרגי נכתב: "לנו העיוורים בירושלים יש בית חם ומקום מוגן של עשייה ברוכה. הרגשת שייכות סיבה לקום בבוקר ולחייך. מקום שנותן טעם לחיינו. אנו מבקשים בכל לשון של בקשה שלא תפרקו את המקום ותשאירו אותנו ללא מסגרת. בית חינוך עיוורים מוכן לקחת על עצמו את ניהול המקום. יש למצוא דרך להעביר את סמכויות הניהול לבית חינוך עיוורים (המבנה שייך לבית חינוך עיוורים) נסיים במשפט שכל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו. אנחנו מבקשים להציל את הפינה החמה שלנו. מצורפים חתימות של העיוורים".
ממשרד הרווחה והביטחון החברתי נמסר: "עם היוודע סגירתו של המפעל, משרד הרווחה והביטחון החברתי החל לפעול מול עיריית ירושלים, המפעילה את המכרז וזאת במטרה לספק חלופות עבודה מתאימות וראויות עבור העובדים. לכל עובד ישנן מספר אפשרויות תעסוקה מתאימות ברחבי העיר הכוללות הן שילוב פרטני והן ושילוב קבוצתי".
מעיריית ירושלים נמסר: "מפעל העיוורים הופעל ע"י ארגון "גשר" מתוקף מכרז עירוני, כמו מפעילים נוספים בעיר. לצערנו הרב, הארגון נקלע לקשיים ועומד בפני פירוק וסגירה. הדבר אינו תלוי בעירייה או נמצא בשליטתה. הארגון הודיע לעירייה בתאריך 9.1.24, על כוונתו לסגור את המפעל בתוך חודשיים (ב-10.03.24). מאז העירייה פועלת מסביב לשעון במטרה למצוא פיתרונות חלופיים עם מקבלי השירות ובני משפחותיהם ומול ארגונים זכיינים נוספים בעיר. העירייה תלווה את התושבים ותעשה את מירב המאמצים למצוא את הפתרונות הטובים ביותר עבורם".
