אפקט הקורונה: קובי לוי משכונת קטמון ואב לילדה בת 8 הגיע למצב כלכלי קשה וישן על ספסל. הילדה לא מודעת למצב וישנה אצל חברים כבר שבוע.
לוי מגדל לבד את בתו במשך כל שנות חייה. הוא היה עובד ומפרנס אותה, אלא שהקורונה תפסה אותו לא מוכן והוא איבד את הפרנסה שלו. משם, הכל התדרדר והפך לגרוע יותר מרגע לרגע.
"שמונה שנים פחות או יותר הסתדרתי", הוא סיפר למיינט ירושלים, "הייתי הולך לעבודה כל יום ופרנסתי אותה בכבוד. הייתי עובד בעבודות שפכטל וצבע וגם הייתי מנקה משרדים. כאשר התחילה הקורונה פיטרו אותי מעבודות הניקיון כיוון שכבר לא הייתה פעילות במשרדים".
לאחר שפוטר ולילדה לא הייתה מסגרת, לוי היה לוקח אותה איתו לעבודות השפכטל והצבע. "זה לא מצא חן בעיני הקבלנים שילדה בת 8 תסתובב באתר בניה, אז הם פשוט נתנו לי קצת כסף ושלחו אותי הביתה".
חודש לפני הקורונה, שכר קובי דירה, שראה שהיא לא ראויה למגורים. הוא תיכנן לגור שם זמן קצר ולמצוא דירה אחרת, אלא שהקורונה הפתיעה אותו ונמנע ממנו למצוא דירה אחרת. הוא נאלץ להמשיך לגור בדירה שאותה הוא מכנה 'אורווה'. "ביום חמישי האחרון נכנסתי הביתה וכל הביוב הציף את הבית וצואה בכל מקום. הביגוד והריהוט נהרסו. זרקנו הכל. יצאתי מהבית והרגשתי חסר אונים, לא ידעתי מה לעשות. לא היה לי לאן ללכת. את הילדה שלחתי אל חברה שלה מהכיתה לכמה ימים. זו משפחה טובה וחמה. אני ישנתי על הספסל מול בניין המגורים של החברה כדי להיות קרוב אל הילדה. הילדה שאלה איפה אני בלילות ואמרתי לה שאני מטייל ומסתובב. היא לא ידעה כלום לגבי איפה ישנתי ומה עשיתי".
בשלב הזה מצא אותו רועי זיו מקבוצת 'רועי והחברים למען הקהילה'. "ראינו אותו יושב בלילה על ספסל עם שקיות ושמיכה, ורצינו לעזור. במוצאי שבת, בעזרת הרווחה של העירייה העברנו אותו למלונית עד ליום שלישי. בינתיים גם מצאנו לו דירה ושמנו ערבויות וביטחונות. הבאנו צבעי, אינסטלטור ועוד כדי להפוך את הדירה לראויה למגורים. עשינו שם עבודה בסך כולל של כ-15 אלף שקלים עבור בעל הדירה. כאשר הבאנו חשמלאי הוא אמר לנו שהבית לא ראוי למגורים והראה לנו שעוברים זרמי חשמל דרך הקירות. כיוון שזה לא אחראי לשים כאן ילדה בת 8, ביטלנו את השכירות".
היום מקווים לחתום על חוזה לכניסה לדירה חדשה. "אני אדם פעיל שמאוד אוהב לעבוד", אמר לוי, "מה שהיה חסר לי זו קורת גג, דירה. אני לא מבקש חסדים, לא כסף, שום דבר. רק שיעזרו לי בעניין הדירה".
רועי הוסיף: "אנחנו רוצים לעזור לקובי להשתקם כי לתת לו שכירות של דירה לשנה, לא עשינו בזה כלום. כעבור שנה אנחנו נמצא את קובי על אותו ספסל באותו מצב והילדה תהיה אצל חברה אחרת ומיטה אחרת. אנחנו לא מחפשים פלסטר, אנחנו רוצים פתרון מהותי עבור קובי. לקובי אין בגדים, לא תחתונים ולא גרביים. לילדה אין כלום. קנינו לילדה כמה ג'ינסים וחולצות ולקובי קנינו שני טרנינגים שאיתם הוא מסתובב כבר שבוע. גם אם נמצא לו דירה, אנחנו צריכים לדאוג להכל מאל"ף ועד ת"ו. מרמת הסכין והמזלג ואפילו צלחת וכוס. אני מנסה לדמיין את התרחיש וזה עצוב מה יכול לקרות לו ולילדה אם לא יתגייסו למענם".
רועי כבר מורגל בסיוע לאנשים עם סיפורים קשים, אבל הוא מעיד על עצמו שהסיפור הזה טלטל אותו באופן יוצא דופן. "אני מזועזע מכל הסיטואציה. אני חושש לגבי הילדה ומקווה שלא תהיה לה חרדת נטישה, היא אמנם רואה את האבא שלה והוא לוקח אותה מבית ספר ומחזיר אותה, אבל כשהוא הולך והיא נשארת לישון אצל החברים האלה. קורה לה משהו בגוף, זה סוג של מיני רעידת אדמה מתחת לרגליים. רעידת האדמה הזאת צריכה להיות מתחת לרגליים של מקבלי ההחלטות, לא של אותה ילדה בת 8".
לעדכונים נוספים - חדשות ירושלים
