מאז תחילת המלחמה משה שפייזר, חרדי בן 72 מגבעת זאב, נפגש עם יותר מ-450 חיילים פצועים והגיש להם מכתב אישי ומרגש שבו הוא מודה להם. "כשפרצה המלחמה הרגשתי שמאוד חשוב שעם ישראל יתאחד", הוא סיפר ל-mynet רגע לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
הוא בן 72, יליד ניו יורק שעלה לישראל לפני 45 שנים. עד שיצא לגמלאות הוא סייע לילדים חולי סרטן מטעם ארגון "חיינו" וכיום הוא מתנדב בקו טלפוני המופעל בבית שמש, בשפה האנגלית, ומיועד לאנשים הנמצאים במצוקה. "אני חושב שאולי המטרה הכי גדולה של המכה שקיבלנו, זה שעם ישראל יתאחד ונהיה אכפתיים אחד לשני", הוא אמר השבוע. "בגלל העבודה שלי הכרתי בתי חולים וחשבתי לעצמי שהדרך שלי לתרום במלחמה זה לבקר פצועים בבתי חולים וגם ביקרתי כ-40 משפחות שכולות. חשבתי לעצמי מה אני יכול לתת לחיילים - אני לא בגיל שלהם ואני לא במנטליות שלהם, אבל אני כן יודע לכתוב".
"חייל יקר", כך נאמר במכתב שמחלק שפייזר לפצועים, "אין מילים להביע בצורה מספקת את הכרת הטוב שאנחנו מרגישים כלפיך. היית שליח ה' להגן עלינו. נלחמת בשבילי, בשביל משפחתי, בשביל החברים והשכנים שלי, נלחמת למען העם היהודי והמדינה היהודית שלנו. כולנו אחים ואחיות. כולנו מודים לך ואומרים תודה רבה".
על המכתב חותם שפייזר בשמו ובשם רעייתו שיינדי שפייזר. לרבים מהפצועים הוא גם חילק את הספר שרכש מכספו "המהפך" של הרב זמיר כהן, הגם שמדובר בכותר שעולה יותר מ־100 שקלים. בית החולים הראשון שאליו הוא הגיע בתחילת המלחמה, תוך שימוש באוטובוסים בלבד, היה סורוקה בבאר שבע.
"נכנסתי לחיילים ואמרתי להם: 'אני משה מגבעת זאב והגעתי רק כדי להגיד לך תודה על מה שעשית'. נתתי להם את המתנה וביקשתי את השם המלא ואמרתי תהילים על ידם והלכתי. המטרה שלי היתה להראות שכל עם ישראל איתם".
מה דעתך על זה שהחרדים לא מתגייסים? "אני לא יודע אם הדעה שלי כל כך רלוונטית. הסתובבתי ודיברתי עם המון חיילים וההורים שלהם, ואת התלונה הזו אף פעם לא שמעתי. רובם אמרו לי שהם מבינים שכל אחד עושה את התפקיד שלו. "הרבה אמרו לי שזה לא מובן מאליו שאני מבקר בבתי חולים. הבנתי שלא כולם הולכים לעשות דבר כזה ואני עושה גם בשביל אחרים. אבל יש הרבה חרדים שהגיעו, בה־ תחלה הייתי עומד בתור כדי לבקר חיילים".
