55 שנה אחרי שהוקמה והפכה למותג ירושלמי, מכללת הדסה משנה את שמה ומהשבוע היא נקראת 'המרכז האקדמי הרב תחומי ירושלים'. למה בעצם?
"השם החדש 'המרכז האקדמי הרב תחומי ירושלים', הוא שם ארוך אבל הוא שם שמאפיין את המהות שלנו", מסבירה נשיאת המוסד פרופ' אריאלה גורדון שאג, שבעצמה נכנסה לתפקידה בחודשים האחרונים. "אנחנו בין המכללות בארץ עם הכי הרבה תחומים ואנחנו המכללה הרב תחומית הציבורית היחידה בירושלים. ירושלים היא חלק מהדי אן איי שלנו, שני שליש מהסטודנטים שלנו באים מהעיר ירושלים".
המכללה הוקמה אמנם בשנת 1970, אבל מקורו של השם הוא בבית ספר לבנות שארגון נשות הדסה החל להפעיל בשנת 1942. מהר מאוד החל המוסד להציע גם קורסי ערב לאנשים מבוגרים יותר שרצו לרכוש השכלה ומקצוע. תחומי הלימוד שהציע בית הספר הלכו והתרחבו עד ששלושה עשורים לאחר מכן הפכה המכללה למוסד בפני עצמו.
איך קיבלו בארגון 'נשות הדסה' את שינוי השם?
"אחרי הרבה שנים של כבוד הדדי ושיתופי פעולה עם ארגון נשות הדסה, החלטנו לאפשר לכל ארגון לצאת לדרך עצמאית. הן ממשיכות עם הפעילויות לרווחת הציבור, במיוחד בתחומי הבריאות וקידום והעצמה הנשית, ואנחנו ממשיכים לחנך דורות של סטודנטים שהשתלבו וישתלבו בשוק העבודה".
לנצח את הסרטן
פרופ' גורדון שאג (57), אם לחמישה מכפר אדומים, נכנסה לתפקיד הנשיאה של המכללה לפני כחצי שנה. היא עלתה משיקאגו בגיל 23, בעלת תואר ראשון מאוניברסיטת קולומביה בכימיה ותואר שני ודוקטורט מהאוניברסיטה העברית בתחום הגנטיקה והביולוגיה המולקולרית. היא שימשה כראשת הפקולטה לבריאות וחברה וכראשת החוג למדעי האופטומטריה במכללה האקדמית הדסה ובשנת 2007 הקימה את תוכנית התואר השני במדעי הראייה והאופטומטריה במכללה.
"שנה אחת אחרי שהייתי ראש הפקולטה למדעי הבריאות התמודדתי על תפקיד לנשיאת המכללה ולשמחתי בחרו בי", היא אומרת. לצד עבודתה כנשיאה, היא עובדת על מחקר בנושא קוצר ראייה ומנסה להבין מדוע לילדים בישראל ובעולם יש כל כך הרבה קוצר ראייה.
את ההישגים והשאיפות שלה שלה בתחום האקדמי פרופ' גורדון שאג תולה באמה, "אמא שלי חלתה בפוליו כשהייתה בת שנתיים. היא הייתה שנה שלמה בבית חולים וחזרה הביתה עם פגיעה ברגליים ובידיים", היא מספרת. "למרות זאת סבא וסבתא שלי לא ויתרו לה ודרשו ממנה דרישות כמו מכל ילדה רגילה. היא הלכה לאוניברסיטה ופגשה את אבא שלי זכרונו לברכה, שלא היה בעל מוגבלות. הם התחתנו ונולדו להם 5 ילדים. זה נתן לי את ההבנה שאפשר להשיג את רוב המטרות בצורות שונות. זה נתן לי להאמין באנשים, המון חשיבה מחוץ לקופסא והרבה חמלה לאחר".
ההחלטה להתמודד על תפקיד תובעני באה באופן מפתיע אחרי התמודדות של גורדון שאג עם סרטן השד לפני שלוש שנים וחצי "כשחליתי הייתי בשוק בגלל שאני אישה מאוד ספורטאית, ואני אוכלת בריא ולא מעשנת או שותה. וברוך השם בגלל שאני משתתפת פעילה בסקר הממוגרפי גילו את זה כשזה היה מאוד קטן. לשמחתי הייתי צריכה רק לעשות למפקטומי ולא הסרה של הגידול. אני מרגישה שהתפקיד שלי והשליחות שלי היא לספר לנשים את הסיפור הזה כדי שיקפידו לעשות ממוגרפיה ולא יפחדו. אפשר לעבור את זה".
צו 8 להשכלה
את תפקידה היא החלה כאשר עדיין מתחוללת מלחמה קשה בצפון ובעזה. "בשבעה באוקטובר יצאנו לטייל ושמענו את הבומים מעל ירושלים", היא נזכרת. "שוטר עבר ואמר לנו 'לכו הביתה, זה לא זמן לטייל, יש מלחמה בכל הארץ'. אמרתי לבן זוג שלי, אברהם, שאני לא יכולה לסבול את המחשבה שיהיו לי שני בנים במילואים וגם בן זוג".
שני בניה שירתו כמעט 300 ימים במילואים, כל אחד, ובן זוגה, גנטיקאי במקצועו עסק בזיהוי חללים במחנה שורה, והוא עדיין במילואים.
בכובעה כנשיאת מכללה היא התמודדה בין השאר, עם לימודים תוך כדי מלחמה ואזעקות אבל גם עם טענות לחוסר תמיכה שהשמיעו סטודנטים משרתי המילואים. "אנחנו מודעים לתלונות וזה היה מאוד חשוב לנו", היא אומרת. "היתה לנו אמירה בין הסגל האקדמי ומנהלי צו 8 להשכלה גבוהה, המרצים לימדו סטודנטים שחזרו לכמה שעות וישבו איתם אחד על אחד עם כל סטודנט שחזר.
ועדת המשנה להשכלה גבוהה של הכנסת פתחה את השנת הלימודים השנה אצלנו במכללת הדסה ובאגודת הסטודנטים אמרו להם שהמתווה שלנו עזר ותמך ב-90% מהסטודנטים במכללה. הסטודנטים במדעי המחשב שהתלוננו, כולם עברו את השנה בהצלחה".
איך שומרים על שגרת לימודים כשיש מלחמה קשה כל כך?
"זה קשוח. אישית מה ששומר לי על השפיות זה לבוא למכללה ולראות את הטוב שאנחנו עושים. נסענו לים המלח ועשינו בדיקות עיניים למפונים שהיו שם בבתי המלון, חילקנו 700 זוגות משקפיים בחינם. אחר כך פתחנו מרפאות למפונים וזה משהו שקצת נותן כוחות".
75 אחוז סטודנטיות
למרות שפרופסור שאג היא נשיאת המכללה, עדיין בעולם האקדמי מספר הגברים בתפקידים בכירים הוא גבוה בפער גדול. לשאג חשוב להוות דוגמא אישית ולהראות לנשים שאפשר לעשות את זה.
"יש לא מעט ראשות חוגים. ויש לנו לא רק שם חדש אלא גם סיסמא חדשה: 'מאמינים בך'. כשמאמינים במישהו הוא פורח והוא יכול לעשות כל דבר. זה משקף מה שאנחנו עושים במכללת הדסה עם הסטודנטים, מאמינים בהם וגם נותנים להם כלים איך להתמודד עם האתגרים. 75% מהסטודנטים שלנו הם סטודנטיות".
נשמעות היום טענות על כך שרבים משלמים ומשקיעים בתואר אקדמי שלא נותן להם עבודה.
"אני מאמינה שאנחנו צריכים להכין את הסטודנטים שלנו לשוק העבודה. יותר ממחצית מהסטודנטים שלנו משתלבים בשוק העבודה מיד כשהם מסיימים את התואר הראשון. אנחנו חייבים שהרמה האקדמית שלנו תהיה מאוד גבוהה כדי שהמעסיקים ידעו שכדאי להם להעסיק את הבוגרים שלנו. אני חושבת שאנחנו מצליחים לשלב בצורה מאוד יפה בין טיפול אישי בסטודנטים, יש לנו מרכז לניהול קריירה ורמה אקדמית מאוד גבוהה.
"תשעים אחוז מהסטודנטים שלנו עובדים בתחום שבו הם למדו. יש לנו מעבדה רפואית, ביוטכנולוגיה", היא מפרטת, "יש לנו כל מיני תחומים טיפוליים כמו אופטומטריה, הפרעות בתקשורת ועבודה סוציאלית. מדעי החברה, ניהול, כלכלה, פוליטיקה ותקשורת, עיצוב ותקשורת צילומית. החוט המקשר של כל התארים שלנו זה תעסוקה".
קראו גם:
חרם שקט
כמי שלמדה בצעירותה באוניברסיטה בארה"ב ומכירה מקרוב את התנהלות הקמפוסים, ההפגנות נגד ישראל והחרם האקדמי לא הפתיעו אותה,"אנחנו מרגישים את זה בכל הרמות. המון שנים שיתפנו פעולה עם אוניברסיטה בנורבגיה, והיה לנו מענק מהאיחוד האירופי לעשות חילופי סטודנטים ומרצים. בשנתיים האחרונות קיבלנו מהם מכתב שבגלל המלחמה בעזה הם מנתקים איתנו קשר. הם היחידים שניתקו קשר איתנו, אבל סטודנטים ומרצים היו אמורים לנסוע לאוניברסיטה בספרד והם אמרו שיש המון הפגנות בקמפוס והם מפחדים ממה שיעשו לישראלים ולא יכולים לשמור עליהם.
"הבעיה הכי גדולה זה החרם השקט", היא טוענת. "אנחנו שולחים מאמרים לכתבי עת והם לא מוכנים למצוא סוקרים שמוכנים לסקור מאמרים מישראל. מנגד, לצד החרם יש גם שיתופי פעולה. עם צ'כיה למשל, ועם נורווגיה וצרפת ומדינות נוספות".
במצב כזה אין מחשבה שאולי עדיף היה להמשיך בקריירה האקדמית בחו"ל?
"גרתי בארצות הברית אבל כל חיי חשבתי על העיר ירושלים כעל איזה מן סמל של התגשמות הציונות. עד היום כשאני עולה לכיוון ירושלים ורואה את העיר אני מתרגשת כל פעם מחדש שיש לי את הזכות לגור בישראל ולעבוד בירושלים".
