לכבוד החזרה לספסל הלימודים: אבות הבית הירושלמים פותחים שנה ומספרים בשיחה עם mynet ירושלים מדוע בחרו במקצוע הזה, ומה הדבר שהכי מתקלקל בבית הספר.
הבדיחה הקבועה: "נתקן בקיץ"
יורם אסייג (50), נשוי ואב לבן ושתי בנות, עובד 14 שנה כאב בית בבית הספר 'חומת שמואל'
כך התחלתי
"אשתי שלחה קורות חיים ביום חמישי, וביום ראשון כבר התחלתי לעבוד".
הכי אוהב בעבודה
"האמת שאני אוהב הכל, מתיקונים קטנים של שולחן ודלת ועד מסיבות סיום, שזה הפקה, הקמת פינת חי ועוד".
הכי פחות אוהב
"לשמחתי, אין משהו כזה. אם לא הייתי אוהב משהו לא הייתי עובד בזה".
הכי מתקלקל
"ברזים, ידיות וניאגרות של השירותים".
הצוות והילדים
"היחס של הילדים מאוד מכבד. הם יודעים שאם יש בעיה טכנית יש להם כתובת. לגבי צוות המורים וההנהלה והמזכירות, אני מגדיר אותם משפחה. למשל, כשהייתי במילואים כלוחם ב'צוק איתן' במשך 50 יום, הם תמיד התקשרו לשאול מה קורה ואם חסר משהו. גם לאירועים משפחתיים אנחנו תמיד מוזמנים".
רגע שזכור לי
"היה ילד עם צרכים מיוחדים שבכל פעם שהיה לו קשה ללמוד היו שולחים אותו אליי. הייתי לוקח אותו פעם לפינת חי, פעם לחממת חקלאות, ולפעמים סתם לראות איך אני מתקן דברים. במסיבת סיום של הילד ההורים נתנו לי שי ואמרו לי שהילד התעקש על כך ולומר לי שהוא למד ממני איך להיות יותר רגוע, וזה שימח אותי מאוד".
אב הבית המיתולוגי שלי
"אני למדתי בפנימייה. אני זוכר שבכל פעם שהסוליה של הנעל שלי היתה נפתחת, הייתי הולך לאב הבית והוא היה מדביק לי אותה בדבק מגע שהיה מחזיק שבוע. אחרי שבוע הייתי הולך אליו שוב וחוזר חלילה".
ועוד משהו
"בגלל שבית הספר שלנו גדול, הצטרף אליי תומר חמו. בתחילת דרכו הייתי מין מנטור שלו לתיקונים. אם היה איזשהו תיקון גדול, למשל גבס שנשבר, הייתי עושה תיקון זמני ואומר שבקיץ נתקן את זה יותר מקצועי. יצא לנו כמה דברים כאלה, ומאז כל מורה ששואל מתי נתקן, אנחנו עונים לו בצחוק: 'בקיץ', אבל מתקנים אחרי מספר דקות".
קראו גם:
תעודת הבגרות שריגשה אותי
רמי אברהמי (35), נשוי ואב לשני מקסימים. עובד כאב בית מזה כ-6 שנים בבית הספר לחינוך מיוחד 'יובלים'
כך התחלתי
"ראיתי באינטרנט מכרז והחלטתי שאני רוצה לעשות שינוי בחיי. ניגשתי, ומאז הכל היסטוריה".
הכי אוהב בעבודה
"אני אוהב את העבודה בגלל הקשר האנושי, לקבל את התלמידות ראשון בבוקר בסבר פנים יפות. אני אוהב את עבודת הצוות ואת שיתופי הפעולה. זה בית ספר לבנות בעלות קשיים נפשיים ורגשיים, ואני מרגיש שבעבודה איתן יש לי יכולת להשפיע על חייהן בצורה כזו או אחרת".
פחות אוהב
"שלוקחים את אבות הבית כמובן מאליו לפעמים ולא מבינים את החשיבות והעשייה שלהם ואת המשמעות שלהם בבית הספר, וגם קצת פחות אוהב את המשכורת".
הכי מתקלקל
"אין משהו ספציפי. הכל דורש תחזוקה שוטפת".
הצוות והילדים
"יש לי פה חברים לחיים. 'יובלים' זה בית. אני מרגיש אהוב, מחובר ומשמעותי. אני מגיע בשמחה ובכיף לבית הספר ומרגיש שמקבלים אותי בחום".
רגע שזכור לי
"היתה תלמידה שאף איש צוות לא הצליח לעזור לה כשהיא הגיעה לבית הספר. לאט לאט הצלחתי לגשת אליה, לגרום לה לסמוך על הצוות ולייצר אמון. לימים, בזכות הצעדים האלה היא הצליחה לסיים בגאווה ועם תעודת בגרות ביד".
אב הבית המיתולוגי שלי
"אני זוכר אותו היטב. לצערי הוא לא היה אדם נעים. ייתכן מאוד שזה מה שגרם לי למצוא את עצמי פה בעבודה המשמעותית שאני עושה היום".
ועוד משהו
"יש לי שני חברים טובים באותו מקצוע. החוויות שלנו די דומות וכולנו אוהבים את העבודה, מרגישים ורואים בה שליחות".
יצירות נגרות בהפסקה
אבי בן שוהם (60), נשוי, אב לשניים וסב לנכד, עובד 4 שנים בבית הספר 'מנשה אלישר'
כך התחלתי
"שמעתי על העבודה ממכר שהמליץ לי עליה והחלטתי לנסות".
הכי אוהב בעבודה
"להתחיל את היום בלעבור בין הכיתות, לראות שהכל מסודר ותקין. בהמשך היום אני מתקן דברים אם יש צורך ונותן עזרה לצוות. כמו כן יש ילדים שנשלחים אליי לעבודות נגרות יחד איתי, וזה החלק הכי מהנה עבורי במהלך היום. אני מפתח תקשורת עם הילדים, מלמד אותם להתחבר למקצוע, ויחד אנחנו יוצרים מוצרים שהילדים בוחרים ואוהבים".
פחות אוהב
"אין משהו שאני פחות אוהב. אני מאוד מתחבר לאופן העבודה, לסדר היום ולעצמאות שניתנת לי במסגרת התפקיד".
נוטה להתקלקל
"שולחנות וכיסאות בדרך כלל".
הצוות והילדים
"היחס מאוד קרוב. הצוות הפך להיות בית שני עבורי ואני מתייעץ איתם על הכל, כמו משפחה. אני מאוד מחובר לילדים ומרגיש קרוב אליהם. כל ילדי בית הספר יודעים שברגע שיש קושי או בעיה אני מייד אגיע לטפל ולעזור ככל האפשר".
ממשרד השיכון לבית הספר
אליהו נעאמי (62), נשוי ואב לשישה ילדים וסב לתשעה נכדים ברוך השם, עובד 26 שנה בבית ספר לחינוך מיוחד 'קרן אור'
כך התחלתי
"עבדתי במשרד השיכון והבינוי, וחבר הציע לי לעשות ניסיון בתחום".
הכי אוהב בעבודה
"שאני מרגיש שאני נותן שירות לפרט ולכלל, וזה סיפוק רב".
פחות אוהב
"הייתי רוצה לשנות את הגדרת התפקיד לשם אחר".
נוטה להתקלקל
"ילדים בחינוך מיוחד מוציאים הרבה פעמים את המתחים שלהם. השולחנות והדלתות".
הצוות והילדים
"היחס של הצוות מכבד וידידותי. לגבי הילדים, הקשר יותר רוחני מאשר פיזי משום שהמוסד החינוכי הוא לבעלי צרכים מיוחדים".
רגע זכור לי
"יש ילד שאני מאוד מחובר למבט שלו. בכל פעם שאני רואה אותו אני ניגש אליו והוא מקבל ממני יחס אישי. זה יצר קשר מיוחד במינו, וכשהוא רואה אותי אני מקבל ממנו חיוך מלא אושר. יום אחד הגעתי לקומה של הכיתה שלו ואני שומע מישהו בוכה, שזה נדיר אצלנו. נכנסתי לחדר, וברגע שהוא ראה אותי נכנס הוא נרגע וחייך אליי. אין שמחה ואושר גדול מזה".
אב הבית המיתולוגי שלי
"אני זוכר את אב הבית שהיה לי בבית הספר. שמו היה יחיאל. הוא היה נחמד ונעים, בעל דרך ארץ ומצחיק. הוא הזכיר לי תמיד את אבא שלי".
ועוד משהו
"אין ספק שלעבוד עם ילדים מיוחדים ועם הצוות הרפואי, עם כל הקשיים שמסביב, נתן לי לראות את החיים באור אחר ולהודות תמיד לבורא עולם על הטוב ולא להתלונן בכלל".
